בית המשפט המחוזי / טור
השנים הראשונות באצטדיון סמי עופר לא האירו פנים למכבי חיפה. הקהל הירוק זכה באחד המתקנים המפוארים באירופה, אבל לקבוצה מפוארת הוא כנראה ימשיך לחכות. לפחות עד שייתן לצוות המקצועי ולשחקנים לעבוד. בשקט. פרויקט מיוחד
אוהדים. אחד הדברים החשובים ביותר במשחק הכדורגל. הם ירימו אותך לגבהים שמעולם לא היית, ויעמדו מאחוריך איתנים כשתעשה את הדרך למטה. אבל לפעמים, מרוב אהבה, הם לא ישימו לב שהם גורמים לך נזק.
מכבי חיפה בקריסה, פרויקט מיוחד:
"גם פרגוסון ואנצ'לוטי לא יצליחו פה"
קבוצת הווטסאפ הסודית של מכבי חיפה
תחילת עונת 2014/15. מכבי חיפה מנצחת 2:4 את בני סכנין במשחק הראשון אי פעם באצטדיון סמי עופר. כמה שבועות קודם לכן פשטו אוהדיה על קופות האצטדיון ורכשו למעלה מ-20 אלף מינויים - כמות בלתי נתפסת בקנה מידה ישראלי. הכל נראה אז ורוד: אצטדיון בסטנדרטים אירופאים, מאמן זר על הקווים (אלכסנדר סטנוייביץ'), וקהל משולהב שהיה משוכנע שיסודות הקפיצה של הכדורגל הישראלי מונחות מול עיניו. אלא שבמקום ניצחונות ותארים, פקדה את מועדון הפאר הידרדרות מקצועית וניהולית שכמותה לא חוו בכרמל כבר שנים.
לא באמת ניתן להניח את האצבע על הגורמים להידרדרות על כר הדשא ומאחורי הקלעים, אבל על הקהל דווקא כן. עבורנו, אוהדי הכדורגל, אין דבר מתסכל יותר מלהגיע למגרש שבוע אחרי שבוע, עונה אחרי עונה, בחום ובקור, ולראות את הקבוצה שלך נכשלת. אוהדי מכבי חיפה לא חגגו אליפות מאז עונת 2010/11, ואפשר להבין את התסכול, אבל דבר אחד הם חייבים להפנים - הם הדלק של המועדון, וכשיש לך בעיה במשאבת הדלק - כל המערכת נפגעת.
חילופי מאמנים באמצע עונה הוא לא דבר חיובי עבור שום מועדון כדורגל. מדי פעם זה מצליח, אבל ברוב המקרים הדרך לכישלון קצרה. את העונה הראשונה שלה באצטדיון המפואר התחילה מכבי חיפה עם סטאנוייביץ' על הקווים וסיימה עם מרקו בלבול - במקום החמישי. 15 מחזורים של חסד, זה מה שנתן הקהל הירוק למאמן הסרבי לפני שחגג את סיום תפקידו.
תחילת עונת 2015/16. זה שוב קורה. רוני לוי חוזר הביתה בקול תרועה רמה, המנויים נחטפים כמו לחמניות חמות, והציפיות מזנקות לשמיים. הירוקים אומנם סיימו את העונה עם המאמן שפתח אותה ועם גביע ראשון אחרי 18 שנה, אבל גם עם כתם גדול.
יוסי בניון, אחד הסמלים הגדולים של המועדון, ספג במשך רוב העונה קללות וגידופים מצד הקהל שלו, אותו קהל שלא הבין שהנזק המקצועי והתדמיתי שנגרם למועדון הוא עצום. השיא הגיע לאחר הניצחון 0:1 על מכבי ת"א בגמר. מיד לאחר שהניף את הגביע, הודיע הקפטן הירוק שהיה זה משחקו האחרון במדי הירוקים לפני המעבר לקריית שלום, מה שעורר עוד יותר את זעמם של האוהדים. יממה לאחר מכן נערכו חגיגות הזכייה הרשמיות ברחבת אצטדיון סמי עופר. כשבניון הגיע למתחם עם יתר השחקנים, למורת רוחם של האוהדים, הם העדיפו לפוצץ את החגיגה שהועברה בשידור חי בטלוויזיה ושוב לבייש את מועדון הפאר.
תחילת עונת 2016/17, ואין חדש תחת השמש. או שכן. מאמן חדש על הקווים (רנה מולנסטיין), הפעם תחת מנהל מקצועי (תור קרלסן), ושוב הקהל מלא האמונה פוקד את קופות האצטדיון כדי לרכוש מנויים.
הייתה אז תחושה שדברים בכרמל עומדים להשתנות. אלא ששוב הלחץ המסיבי של האוהדים לא נתן לאיש במועדון לתפקד: מהבעלים, דרך המנג'ר והמאמן החדשים, ועד אחרון השחקנים המבוהלים על כר הדשא. שוב הקהל ניצח את המערכת: רוני לוי פוטר אחרי הדחה מבישה מאירופה ובמקומו הגיע רנה מולנסטיין. ההולנדי סיים את תפקידו ובמקומו הוחתם גיא לוזון, שגם הוא לא זכה לשקט מהיציעים. העונה הסתיימה במקום הנמוך ביותר של מכבי חיפה בפלייאוף העליון מאז ומעולם, מה ששלח גם את קרלסן לחפש יעד אחר כדי להצליח.
כל זה מתווסף לשורה ארוכה של תקריות מביכות עם טאלב טואטחה, אלירן עטר, איאד אבו עביד, אייל משומר ושחקנים נוספים שבמרוצת השנים לא רוו נחת מהקהל הירוק. מכבי חיפה זכתה באצטדיון בקנה מידה אירופאי הרבה לפני שבנתה יסודות להרבה שנים קדימה. הקהל שלה, שרעב להצלחות, באופן לגיטימי זועם על שקורה במועדון, אבל אם יזנח לרגע את הזעם - הוא יבין שיש בידיו את המפתח לשינוי.
לא עוד מאמן חדש, לא עוד מנהל מקצועי מונחת משום מקום. כדי להתאושש, כל מה שמכבי חיפה צריכה זה מעט שקט. שקט שהאוהדים חייבים לתת לה. בדיוק כמו אמן שחייב שלווה כדי ליצור, כך גם מועדון כדורגל כדי להצליח.
לפנייה לכתב/ת 
