העונה המוזרה של מנצ'סטר יונייטד
מצד אחד כישלון גדול בליגה, מצד שני זכייה בליגת האירופית וכרטיס לצ'מפיונס. לצד לא מעט דברים שליליים היו גם כמה נקודות אור שנותנות תקווה להמשך. הנה הסיכום שלי לשנה הראשונה של מוריניו באולד טראפורד
השורה הראשונה של סיכום העונה היא השורה התחתונה: זאת הייתה עונה מוצלחת אבל לא טובה עבור מנצ'סטר יונייטד. מה זה אומר? הקבוצה של ז'וזה ומוריניו עמדה ביעד המרכזי העונה, הגעה לליגת האלופות. כמובן שמקבוצה כמו יונייטד מצופה שתילחם על כל התארים, ובפרט על האליפות, אבל בהתחשב ברשימת ההישגים הדלה של הקבוצה מאז שאלכס פרגסון עזב, ותחלופת המאמנים הגבוהה בשנים האחרונות, המטרה הראשונית היא הגעה לליגת האלופות.
לאי העפלה לליגת האלופות היו השלכות כלכליות ותדמיתיות קשות. באופן המיידי, הקבוצה הייתה מפסידה כ-75 מליון ליש״ט מהסכם החסות עם אדידס, ולטווח מעט ארוך יותר היה לה קשה מאוד לפתות שחקנים מהשורה הראשונה, כמו גריזמן או חאמס, להגיע אליה (האם יוניטד צריכה אותם היא כבר שאלה לדיון אחר).
ניסיתי לסכם מה היו הדברים הטובים והרעים שאקח מהעונה הזאת, דברים שצריך לשמור לקראת העונה הבאה ודברים שחייבים להשתנות ולהשתפר.
חיובי:
1. לא להפסיד בבית: בשנים האחרונות, בעיקר מאז עזיבת הסר, אולד טראפורד הפסיק להיות אצטדיון מפחיד שמספק נקודות בקצב מסחרר. בשנים האחרונות ראינו הפסדים מביכים לקבוצות שלא ניצחו או הוציאו נקודות באולד טראפורד כבר עשרות שנים, כמו ווסט ברום, סוונזי, סוטון, אברטון, ניוקאסל ועוד. העונה כמות הפסדי הליגה בבית הייתה הנמוכה ב-4 השנים האחרונות – הפסד אחד (מקום שני בליגה יחד עם סיטי, אחרי צ'לסי) ובלא מעט משחקים הקבוצה הצליחה להשיג נקודות בדקות האחרונות. זה משהו שאפיין את מוריניו בימים היפים בצ׳לסי, כשבמאה משחקי הבית הראשונים שלו בליגה הפסיד רק פעם אחת.
הצד השלילי בנקודה הזאת היא שאמנם יונייטד הפסידה מעט בבית, אבל היא גם לא ניצחה מספיק. אלופת התיקו סיפקה כמה תוצאות לא מחמיאות כשלא הצליחה לנצח את סוונזי, בורנמות׳, בארנלי וקבוצות מרכז טבלה ומטה נוספות. זה משהו שמוריניו חייב לשפר לקראת העונה הבאה.
2. אנדר הררה: באופן אישי, אני לא הייתי מאוד מרוצה מההחתמה שלו לפני 3 שנים. לא הרגשתי שזה השחקן שיכול וצריך להחליף את סקולס במרכז הקישור. וזה נכון. אבל העונה, כנראה בעיקר בזכות מוריניו, נראה שהררה מצא את התפקיד האידאלי שלו, ויונייטד מצאה מחליף למייקל קאריק הוותיק והנהדר. עם כמות החטיפות הרביעית בטיבה בפרמייר־ליג (81) ו-3 חטיפות בממוצע למשחק, הררה מצליח להרוס את התקפות היריבות ולייצב את משחק הקישור. בנוסף, לעומת קאריק, שהיכולת ההתקפית שלו מוגבלת יותר, הררה יכול לשחק גם בעמדה קדמית יותר ולהוסיף יצירתיות (כמו שעשה מול צ׳לסי בבית). עם שער אחד, 6 בישולים והמון רוח לחימה שאפיינה את הקבוצות והשחקנים של פעם, הררה הוא שחקן העונה שלי.
שלילי:
1. לא לנצח בבית: במיוחד מול קבוצות בינוניות ומטה - כבר הזכרתי את הנקודה הזאת לפני, אבל אני רוצה לחדד כיוון שכאן לדעתי יונייטד נכשלה העונה. הקבוצה סיימה 10 משחקי בית בתיקו ובלפחות מחצי מהם הייתה חייבת לנצח (מול 10 שחקני ברונומות' לדוגמה). אלו נקודות שהיו מאוד חשובות במאבק למקום בטופ 4 (אני אפילו לא מדבר על אליפות). אם הקבוצה מתכננת להילחם על האליפות בעונה הבאה, אלו משחקים שהיא חייבת לנצח, ולא סתם לנצח. במשחקים כאלה מוריניו יהיה חייב לתת לסגל הרחב לשחק יותר, על מנת לאפשר לשחקנים הבכירים לנוח לקראת המשחקים בליגת האלופות.
2. פציעות: יותר מדי שחקנים סבלו העונה מפציעות, בין אם ארוכות או קצרות, מה שהקשה על יצירת מומנטום. בעיית הפציעות היא לא חדשה ולא התחילה בתקופת מוריניו, גם בשנים תחת ואן-חאל הקבוצה סבלה ממכת פציעות חוזרת (בעיקר בהגנה, בדומה להשנה), מה שהביא לשיתוף צעירים חסרי ניסיון והרכבים מאולתרים. בעונה הבאה, עם העומס של ליגת האלופות והצורך להתמודד סוף סוף על האליפות, הקבוצה תהיה חייבת את כל (או לפחות רוב) הסגל לרשותה.
3. משחקים מול הצמרת: יונייטד השיגה העונה רק 6 נקודות מול קבוצות טופ 6 והבקיעה רק שער חוץ אחד (מול טוטנהאם, בפיגור 2:0). כדי להתמודד על האליפות, כמו שיונייטד חייבת לנצח הרבה יותר משחקים מול קבוצות קטנות, היא גם חייבת להיראות הרבה יותר טוב מול הגדולות.
לסיכום, יש תחושה שאפקט "העונה השנייה של מוריניו" יניב תוצאות, אבל גם מוריניו לא קוסם. אם הקבוצה מתכננת להתמודד על אליפות ולהגיע לשלבים המתקדמים בליגת האלופות, היא תהיה חייבת לשפר את נקודות החולשה שלה, לצבור נקודות בקצב מהיר יותר ובצורה משכנעת וקלה יותר. יוניטד גם תצטרך לשמר את הנקודות החזקות, מה שלא יהיה פשוט בכלל, כולל לפגוע שוב ברכש.
לפנייה לכתב/ת 
