רונאלדו עקף את מסי / טור
הזכייה של הפורטוגלי בליגת האלופות עם ריאל מדריד סגרה סופית את המאבק על תואר "השחקן הטוב בעולם". אפילו רז שכניק, אוהד שרוף של ברצלונה והפרעוש, מודה שכריסטיאנו עבר את הארגנטינאי
אני מאוד אוהב את ברצלונה, בעיקר את לאו מסי. איך אפשר שלא להעריך גאון כדורגל מסוגו, פנומן שיש לו את כל הדיל, כולל בונוסים וסלאלומים מרהיבים שמטשטשים את היריב. על גבו נחרטה הקלישאה: "בשבילו קונים כרטיס למשחק".
מדי פעם, באופן טבעי, עולה השאלה האם מסי הוא הכדורגלן הגדול בתולדות המשחק. את התשובה אפשר לקחת מג'ון לנון, שנשאל פעם האם רינגו סטאר הוא המתופף הטוב ביותר שיש? "רינגו הוא גם לא המתופף הטוב ביותר בביטלס", ענה לנון בחדות מרושעת. ובאותה מידה, מסי, מה לעשות, הוא גם לא הכדורגלן הטוב בדורו. כריסטיאנו רונאלדו הוא האיש.
לא צריך את גמר הצ'מפיונס במוצאי שבת כדי להבין עד כמה כריסטיאנו רונאלדו הוא הכי טוב שיש. אפשר ללכת לסטטיסטיקות, למצוא שם את הכל, את כמות השערים הבלתי נתפסת של הפורטוגלי בשנים האחרונות, את העובדה שהפך למלך השערים של ליגת האלופות בפעם החמישית ברציפות, גם את זה שהפך לשחקן הראשון בהיסטוריה שכובש בשלושה גמרים שונים של המפעל האיכותי ביותר בענף הכדורגל, עם כל הכבוד ליורו או למונדיאל.
אבל המספרים, ככל שיהיו מרשימים, לא יכולים לשרטט את הסיפור של רונאלדו במלואו ולהסביר מדוע הוא טוב ממסי. אפשר לשלוף מגוגל הרבה מאוד נתונים שימנפו יפה גם את מספר 10 של בארסה. הגרעין שמבדל את רונאלדו ממסי לא נעוץ שם, אלא בשני דברים מרכזיים אחרים. הכישרון הבסיסי והסביבה שבה צמחו השניים.
הכישרון, כמובן, נוטה לצד של מסי. האיש קוסם, חד פעמי, כל הסופרלטיבים נכונים. לפעמים נראה שהוא משחק סנוקר ברחבה של היריב, כשהכדור נורה מהרגל שלו לשער דרך יער רגליים, בדיוק מרבי, במהירות האופטימלית, בלי לבזבז אנרגיות. למסי יש גם טאץ' נדיר, יכולת החזקה מושלמת בכדור ומנעד רחב של אפשרויות בכדורים חופשיים. כל זה מבוצע בדרך כלל באסתטיקה מרגשת, מפעימה.
לרונאלדו אין את כל זה, הוא לא נולד כקוסם עם הכדור. ברור שגם בבסיסו כישרון ענק, אבל הוא לא פנומן כמו מסי, הוא לא יכול לבצע את הסלאלומים של הארגנטיני ולעולם לא יהיה לו את הטאץ' הזה. לכן רונאלדו שחקן גדול יותר ואפילו מרגש יותר, כי הוא, בניגוד למסי, נאלץ לעבוד הרבה יותר קשה במהלך הקריירה שלו כדי להגיע לרמת ההישגים הגבוהה ביותר.
רונאלדו שיפר במהלך השנים את יכולת המסירה, את כוח הפריצה, את הבעיטה מכל טווח, את ההתמצאות ברחבה. לכן הוא גם ראוי להערכה גדולה יותר. הפורטוגלי הוא הוכחה בועטת לסלוגן של המשוררת ב. ספירס - "You better work bitch".
ברף השני של ההשוואה צריך למדוד את הסביבה בה צמחו השניים. למסי היה הרבה יותר קל. הוא גדל למעשה בחממה של בארסה, יתרון עצום לכל שחקן. רונאלדו גדל בפורטוגל, עבר למנצ'סטר יונייטד ומשם היה צריך להוכיח את תג המחיר הגבוה שלו במקום מאוד קשה, לוחץ והישגי - ריאל מדריד. נקודת הפתיחה של השניים הייתה לרעת הפורטוגלי, שהתגבר על הפער בקלילות.
למסי גם הייתה כמעט תמיד חבורה מקיפה נוצצת וטובה יותר בבארסה מאשר לרונאלדו בריאל. הוא שיחק בתחילת הדרך עם רונאלדיניו מעורר ההשראה, ולאחר מכן עם צ'אבי ואינייסטה, גאוני כדור בפני עצמם, חלק משושלת הטיקי-טאקה. בדור הנוכחי מסי משחק עדיין לצד אינייסטה, ומשתף פעולה עם שחקנים צנועים מאוד, "זניחים", כמו סוארס וניימאר.
ברור שגם ריאל מדריד היא לא רונאלדו ועוד עשרה, וטוני קרוס הוא בוודאי קשר ענק, כמו שקארים בנזמה חלוץ מרשים. אבל תהיו כנים - גם אתם מעריצי מסי - האם אפשר להשוות את כמות הכישרון הסובבת את מספר 10 של בארסה לאורך השנים, לזו שעוטפת את רונאלדו? לא ממש. ואל תשלפו לי את ראמוס כקלף הגנה בריאל, כי אז אשאל אתכם על פויול.
נדמה לי שעל הסעיף השלישי, מתחם הנבחרות, כמעט מיותר להרחיב. מסי מפשל פעם אחר פעם עם ארגנטינה, בעוד רונאלדו לקח את היורו האחרון עם פורטוגל, שאף אחד לא באמת נתן לה צ'אנס לפני הטורניר היבשתי. ואם אשען על מה שכתב פעם נתן אלתרמן: "יש טובים מרונאלדו, אבל אין טובים כמוהו". מצטער לאו. זה לא אתה, זה הוא.
לפנייה לכתב/ת 
