קצת פרופורציות: תנו ליענקל'ה לעבוד בשקט

אני רוצה להתייחס לכל הטירוף שקורה כרגע במכבי חיפה. תחילה אני חייב לציין שזה אכן מצב לא פשוט. לבנות על מנהל כלשהו ולבנות תוכניות עבודה מסודרות, ואז בפתאומיות לגלות שהמנהל לא מגיע. דבר כזה יכול לזעזע כל ארגון ולא רק מועדון כדורגל.

אבל המרחק מפה ועד מה שקורה בפייסבוק ובכל המדיות הקיימות הוא פשוט תהומי. יש דרכים לנהל כל משבר וכל בעיה, והתלהמות היא אף פעם לא הדרך הנכונה. מכבי חיפה הוא לא הארגון הראשון בעולם שעובר טלטלה או שנים קשות של הפסדים מקצועיים או פיננסים. אף אחד לא באמת יודע מה קרה, ולמען האמת, אף אחד גם לא צריך לדעת את הפרטים הקטנים. נכון, מועדון כדורגל, גם אם הוא לא חברה ציבורית, מוגדר כגוף ציבורי בגלל כל נושא האוהדים. אני לא בהכרח חושב שזה נכון או ראוי, אבל זה לא העניין וככה החליט בית משפט.עדיין, יש פרסומים שיש צורך לפרסם ויש פרסומים שלא צריך לפרסם.

טוני מוניוס. לא יצא לפועל(צילום מסך מתוך טוויטר)

פורסם שלא מונה בסופו של דבר מנהל מקצועי בגלל שאותו מנהל מקצועי חזר בו מהחוזה שעליו הוא היה חתום, וזה כל מה שצריך לפרסם. הסיבה האישית שבגללה הוא בחר לחזור בו היא אישית, ואני מאמין שאם איש עסקים כמו יעקב שחר בחר לתת לו לסגת מההסכם שסוכם ללא כל קנס או סנקציות כאלה או אחרות, אז הסיבה הייתה מספיק טובה. ולא, יעקב שחר לא חייב הסברים לאף אחד!

אם אוהדים בקבוצה רוצים הסברים, שישימו את הכסף ויקנו מניות בחברה, רק שלא ישכחו שכשקונים מניות בחברה גם יש חובות, ואם בעלי מניות אחרים בחברה משקיעים עוד כסף בחברה, או כמו שנוהגים לומר בישראל, "מביאים כסף מהבית", אז גם האוהדים צריכים להביא כסף מהבית והסכום הזה צריך להיות באותו שיעור לחלק היחסי של כמות המניות שלהם בחברה. ולא, אני לא מדבר על קניית מינויים, כי המינויים הם הכנסות של החברה. אם קבלן בונה בית ולוקח אותו לעצמו הוא בעצם לא מרוויח עליו. קניית מינוי לא נותנת שום זכות לקבלת החלטות בקבוצה.

אוהדי מכבי חיפה היקרים: אני אוהד הקבוצה מעל ל-25 שנה. תאמינו לי שידעתי אכזבות כמו שידעתי שמחות עם הקבוצה, אבל קצת פרופורציות. מדובר על ספורט, לא על מהות החיים. אם הקבוצה מפסידה לא צריך להיכנס לאבל, גם אם היא מפסידה 7 שנים ברציפות. אתם לא מרוצים מהקבוצה ומאיך שהיא מתנהלת? אתם רוצים לעשות מרד צרכנים? אתם לא רוצים לבוא למשחקי הקבוצה? אל תבואו, אתם לא עושים לאף אחד טובה, אלא אם למישהו מכם יש כמה מיליוני שקלים מיותרים כדי לקנות קבוצת כדורגל. ספורט אמור להיות בילוי, ומה לעשות, בספורט כמו בספורט יש מנצחים ויש מפסידים, צריך לדעת להיות שני הצדדים. אם מפסידים לא הגיע סוף העולם.

הגלגל יכול להשתנות בשניות, ראו ערך פריז ב-97. רוצים דוגמה יותר טובה? ראו ערך ברצלונה השנה מול אותה פריז. תבואו למשחקים, תיפגשו עם חברים, תראו משחק כדורגל. לפעמים ננצח, לפעמים נפסיד, לפעמים נשמח, לפעמים נתעצבן, אבל הכי חשוב זה שכשנגמר המשחק נחזור כל אחד למשפחתו שלו ולחיים שלו ונזכור שבסופו של דבר זה אמור להיות בילוי, אז תתחילו להתייחס לזה ככה.

אוהדי מכבי חיפה. תרגיעו(צילום: אורן אהרוני)

ועכשיו נחזור לבעיות. כמובן שיש כמה דרכים להתייחס למשבר. אפשר להמשיך בדרך ובתוכניות העבודה שנקבעו, ומישהו במועדון ייקח על עצמו עוד אחריות וימלא את מקום המנהל שלא הגיע, וזה דבר לגיטימי ולא רע בכלל, אבל יש לזה השלכות מסוימות. יש אופציה של לקחת מנהל חדש ולתת לו לעשות את השינויים שהוא רואה לנכון, וגם לזה יש השלכות שצריך לחשוב עליהן. ויש את האופציה הלא רצויה, של לטמון את הראש בחול, לנופף בידיים ולקוות שיקרה משהו טוב.

אם היו שואלים אותי, הייתי בוחר דווקא באופציה השנייה. ניהול זה לא סתם לחלק הוראות. יש אנשים שנועדו לנהל ויש אנשים שלא נועדו לנהל. התוויית דרך היא לאו דווקא לומר משהו ולקוות שזה יקרה  - הדרך משתנה עם הזמן, ודרוש מישהו שיש לו את היכולת לזהות את הצורך בשינויים בזמן. צריך מנהל מקצועי שזה באמת המקצוע שלו. אני לא מחסידי גיא לוזון, אבל יכול להיות שהוא מאמן טוב, אני באמת לא יודע, אין לי את היכולות המקצועיות למדוד אותו, למרות שלא התרשמתי מהתוצאות שלו עד כה בקריירה. בדבר אחד אני בטוח, מנהל מקצועי הוא לא. ניתן לראות את זה בהתנהלות שלו מול שחקנים. מנהל צריך להיות ביחסים טובים עם העובדים שלו, אחרת שום דבר לא יעבוד, אבל צריך להיות איזשהו הבדל מעמדות, סוג של איפוק, יכולת הכלה של דברים וקבלת החלטות מבלי להתייחס לרגש, ולצערי לגיא לוזון פשוט אין את זה.

יש מספיק זמן בשביל מכבי חיפה. ישנם מנהלים מקצועיים פנויים בשוק, והשוק הישראלי, איך נאמר, דליל בשחקנים איכותיים. אני משוכנע שאצילי, דודזאדה, בן הרוש, אלטמן, מזרחי וגדי קינדה הם שחקנים מעולים, אבל גם הם יודו בכך שאינם יכולים לעשות שינוי בקבוצה. הם יכולים להיות אחלה שחקנים, אבל הם לא ה"כוכבים", לפחות לא עכשיו, ולכן הם לא שווים את הסכומים המטורפים שמשקיעים בהם. אם הם היו כאלה, חלקם היו נשארים באירופה,

אם כך, הכל יקום וייפול על חמישה זרים, שזה חצי הרכב. שניים כבר יש, ואין עוררין על כך שהם בהחלט שחקנים טובים, אז צריך עוד שלושה זרים. השוק הבינאלומי עוד לא מתקרב אפילו לאמצע שלו, ויש המון זמן להחתים שחקנים טובים, בגלל שהשחקנים הטובים באמת לא ימהרו לחתום בליגה הישראלית בכל מקרה. אז נניח שמחתימים מנהל מקצועי בעוד שלושה ימים. הוא מגיע לתחילת האימונים ויש לו כמעט חודש שלם להחתים לפחות שני זרים. כולם יודעים אילו עמדות צריך - שני מגינים (בן הרוש הוא הרע במיעוטו) וקשר אחורי שכולנו יודעים שאין לנו. ואת זה ניתן לעשות לפני מחנה האימונים, ובמחנה האימונים לבחון את המצב ולראות אם צריך שחקן נוסף.

הליגה מתחילה באוגוסט, זה עוד המון זמן. תנו לקבוצה להתנהל בשקט, ותזכרו: קצת פרופורציה, יש הרבה דברים בחיים שהם הרבה יותר חשובים מכדורגל, אז תנסו ליהנות ולנקות את הראש בשבת מהשבוע הארוך שעבר עליכם, ואתם תראו שגם הקבוצה תרוויח מזה, כי הלחץ הזה לא עושה טוב לאף אחד.