מוחים משבת לשבת: מחאות האוהדים הכי טובות
דונארומה לא לבד. מהמטוס שנשא שלט נגד מויס, דרך הדשן המצחין שפוזר מחוץ למתחם האימונים ועד חיצים צבעוניים שסימנו לשחקנים איפה נמצא השער - כשהכדורגל גרוע, את היצירתיות אפשר למצוא דווקא ביציעים
חוג האוהדים הפולני של מילאן הוא לא בדיוק הגוף הכי מתוקשר בהיסטוריה. לכו תדעו מה רמת הפעילות שלהם מעבר לפגישות צפייה משותפות והמתנה בלתי פוסקת לכך שהקבוצה תחזור למפעלים האירופיים ואולי תגריל במקרה איזו יריבה פולנית.
אבל מתברר שיש לא מעט יצירתיות אצל החבר'ה האלה, מה שהביא להם כמה כותרות נחמדות ביומיים האחרונים. בראשון בלילה, כאשר איטליה פגשה את דנמרק במסגרת יורו הצעירות שמתקיים בפולין וניצחה 0:2, חברי חוג האוהדים התמקמו מאחורי השער האיטלקי – בו ניצב ג'יג'ו דונארומה, ילד הפלא בן ה־18 שבדיוק בשבוע שעבר שבר את לב האוהדים כשהודיע שלא יאריך את החוזה במועדון. והם הביעו בבירור את דעתם עליו, כאשר הניפו את השלט "דולרומה" והשליכו לעברו שטרות מזויפים שמילאו את הרחבה.
זה היה רגע נפלא של מחאת אוהדים מבריקה, לא אלימה, שמקבלת הרבה יותר תהודה מאשר עוד אירוע אלים, מילולית או פיזית. הלכנו אחורה כדי למצוא עוד כמה רגעים משעשעים כאלה. ויתרנו מראש על השלכת חפצים למגרש, למרות שנתקלנו במקרים של כדורי־ים (גם בישראל), כדורי טניס ואפילו בובות פרווה וקביים.
יצאנו לצהריים
נישאר קשורים למילאנו, אבל נחצה את הכביש לאינטר. הקבוצה עברה עוד עונה מזעזעת, והקהל השבור כבר מאס בתצוגות של השחקנים. במשחק הביתי מול סאסואולו, לקראת סיום העונה, אלפים נטשו את האצטדיון בדקה ה־25. הם השאירו תלוי שלט ארוך ומפורט בו נכתב: "האהדה שלנו לא מגיעה לכם. באנו להגיד שלום, עכשיו אנחנו יוצאים לצהריים". הם עשו בשכל, כי הם עזבו ב־0:0 ואינטר הפסידה 2:1...
כתוב ברוח
אם לאוהדים המתוסכלים יש גם קצת כסף, אז אפשר לעשות דברים מגניבים יותר. למשל – לשכור מטוס קל שיציג שלט מעל לאצטדיון. העניין נהיה פופולרי באנגליה, והגרסה החדה והמכאיבה ביותר שלו כוונה נגד דייויד מויס בעונת הנפל שלו במנצ'סטר יונייטד.
בתחילת עונת 2013/14, כזכור, הוא כונה "הנבחר" בזכות העובדה שסומן כיורש באולד טראפורד של סר אלכס פרגוסון. אבל מספר חודשים מאוחר יותר, כשגודל הכישלון התברר, קבוצת אוהדים שילמה אלף יורו כדי לשכור מטוס שירחף מעל המגרש במהלך משחק מול אסטון וילה ויציג לעולם את הקריאה: "הבחירה הלא נכונה – מויס הביתה".
ד"ש משכונת התקווה
התרנגול של בני־יהודה הוא סמל לגאווה עבור המועדון, גם אם הוא לא מגיע למשחק כמו פעם. בבלקבורן הסיפור אחר לגמרי.
בסיום עונת 2011/12 הרוברס היו חייבים ניצחון מול וויגן בקרבות התחתית של הפרמייר־ליג. אוהד אחד, שכבר איבד תקווה לפני כן, החליט לכוון חץ מושחז לעבר הבעלים הכושלים של המועדון – החברה ההודית "ונקי" שעוסקת בעופות ובמזון מעובד – ושיחרר לדשא תרנגול שלבש את דגל הקבוצה. סביר להניח שלחלק מהאוהדים היה צורך להסביר את המחשבה שמאחורי המחאה, למרות שהעניין תפס והמעשה שוחזר שנתיים לאחר מכן כאשר הקהל של בלקבורן המשיך להביע את חוסר שביעות רצונו מהתנהלות המועדון.
משהו פה מסריח
טוב, הנה דרך אחת פחות מעודנת... זה קרה לפני שתי עונות, כאשר לאציו נכנסה לרצף רע של חודשיים בלי ניצחון בליגה האיטלקית.
התגובה של האוהדים הייתה, איך נגיד, מעניינת. קבוצה מהם הגיעה למתחם האימונים והשאירה מחוצה לו עשרה שקים מצחינים של דשן. הם הוסיפו כיתוב, אבל הנייר, וגם מסך המחשב, בקושי סובלים אותו. זה הלך בערך ככה: "אתם רוצים שנטבע בח..., אבל לפני כן נגרום לכם לאכול אותו".
לא יכלו לשים שלט קטן, "שער?"
והגענו לאחד הרגעים המפורסמים בתולדות מחאות האוהדים היצירתיות. זה קרה
לפני שש עונות, בליגה הרביעית בגרמניה. אוהדי מגדבורג התייאשו כמעט לחלוטין מהניסיונות הכושלים של קבוצתם להבקיע. אחרי שחמישה משחקים רצופים עברו בלי שמגדבורג כבשה, הקהל החליט להתגייס לעניין.
האוהדים הגיעו למשחק מול ברלינר מצוידים בשלט הקורא: "אל תדאגו, חבר'ה, נראה לכם איפה השער!" ובילו את המשחק בריצה מצד לצד ביציע מאחורי אחד השערים, כאשר הם מכוונים את השחקנים למטרה בעזרת חיצים צבעוניים ענקיים. ההצלחה הייתה מסחררת – בערך – כי הקבוצה באמת הבקיעה אחרי 558 דקות יבשות, רק שהיא גם הפסידה בסוף...
לפנייה לכתב/ת 
