עזיבה של רונאלדו תהיה אסון לברצלונה
לרגעים נבחרים בעונה שעברה זכינו להצצה נדירה של איך יכולה הייתה ריאל מדריד להיראות ללא הכוכב שלה – והמחזה בתור אוהד בארסה היה מטריד במיוחד. היא שיחקה כדורגל שוטף, קבוצתי ומבריק. רונאלדו, בבקשה תישאר כדי שנמשיך לרמוס את הבלאנקוס כמעט בכל קלאסיקו
בשבועות האחרונים הבטן מתהפכת מרוב התרגשות, מתח וחשש. בהתחלה זה נראה כמו והריח כמו עוד ספין חסר תחכום ועידון מבית מדרשו של כריסטיאנו רונאלדו. אבל, ככל שהימים חלפו והידיעות החלו להיערם – כך החל לעלות מפלס המתח והחרדה. מה יקרה אם זה באמת נכון?! האם באמת אנחנו עתידים להתבשר בקרוב על עזיבה של כריסטיאנו? והכי מטריד - מה יהיה עלינו ביום שאחרי...אוהדי בארסה?!
מאז נחת ה"פנומן הפורטוגלי" במדריד ידענו רגעים נפלאים... ואני מתכוון אלינו, אוהדי הקטלונים. נכון, רונאלדו הגיע שנה אחרי שמפלצת זוללת התארים שיצר פפ גווארדיולה כבר שוחררה לאוויר העולם והחלה בדריסה חסרת אבחנה של כל מה שנראה בדרכה. הוא הגיע טיפה אחרי עונת הטרבל ההיסטורית של 2009 ונכון - הוא לא היה אז על המגרש בברנבאו רואה מקרוב איך איקר קסיאס המותש והמסכן פוסע בדיכאון ובראש מורכן אל עבר שערו הוא בדרך לאסוף עוד כדור מהרשת (וכך עשה 6 פעמים באותו משחק היסטורי).
אז נכון – הוא לא היה בלידה. אבל הוא היה שם לכל אורך הדרך. הוא תרם לעיצובה של בארסה הגדולה (מקצועית ומוסרית) ואין מתאים ממנו כדי להדגיש עד כמה בארסה הייתה (ועודנה) קבוצה כה ענקית והיסטורית. כי אתה לא הטוב ביותר עד שאתה מביס את הטוב ביותר. כי קשה לראות עד כמה אתה ענק, עד שאתה מביט על ענקים מלמעלה. כי הטוב והיפה בכדורגל קבוצתי, מפרגן וחסר אגו בולט במיוחד כשעומד מולו אייקון של האדרה עצמית, נרקיסיסטיות וקדושת האני ואין עוד מלבדי. בסוף, לא משנה איך תהפכו את זה – לבן יבהיק בעוצמה הרבה ביותר כשיונח על רקע שחור.
ולכן, עזיבה של רונאלדו תהיה מכה אדירה...לברצלונה כמובן. לרגעים נבחרים בעונה שעברה זכינו להצצה מפחידה של איך יכולה הייתה ריאל להיראות ללא רונאלדו – והמחזה בתור אוהדי הבלגרונה היה מטריד במיוחד. ריאל ללא רונאלדו שיחקה כדורגל שוטף, קבוצתי ומבריק. מסירות מהירות, זרימה וקצב מטורף. כדורגל משוחרר, לא לחוץ, נטול מניירות שהסתיים לרוב בחמישיות ובשישיות שנחתו על היריבה ההמומה. פרגון אולטימטיבי. אין אחד שהוא מעל לשאר ואף אחד לא מחפש את "...". באותם משחקים, לא נעים לומר, שיחקה ריאל יותר כמו "בארסה של פעם" מאשר בארסה של היום.
ואגב, אם קשה לכם לדמיין חיים ללא רונאלדו, תשאלו את אוהדי פורטוגל בבקשה. הם יסבירו לכם איך גרירתו של מספר 7 שלהם מהמגרש תוך ייבבות נרגשות הפכה אותם באחת מקבוצה מפוחדת, תלותית וחסרת ישועה לחבורה של אריות לוחמים, מלוכדים אשר למרות נחיתות איכותית ברורה הלכה עד הסוף וקטפה (בצדק) את התואר השני בחשיבותו בעולם הכדורגל. אז רונאלדו - אל תעזוב! תישאר, תישאר תישאר. בזכותך לקחנו אליפות אחרי אליפות, גביע אחרי גביע. רמסנו את הבלאנקוס כמעט בכל מפגש קלאסיקו. השארנו אבק. נכון, היו שנים חריגות כמו אשתקד, אבל בסך הכל תקופתך בריאל היא תענוג צרוף שלנו. תרגיע אותנו בבקשה. סמן לנו בגאווה עצמית תוך טפיחות עצמיות על החזה שאתה כאן ונשאר כאן אז שכולם יירגעו...טרנקילו פור פבור... בדיוק כמו שאתה אוהב לעשות אחרי חגיגות השערים שלך.
כי מה יהיה אחרי שתלך? מה נעשה אז?! נצטרך להתמודד עם ריאל אחרת - אוי ואבוי! קבוצה מלוכדת ומאוחדת כזו שדורסת ומשחילה שישיות וחמישיות (כמו שקרה השנה כשישבת על הספסל). רק זה חסר לנו שמוראטה וחאמס יישארו ושאיסקו ואסנסיו ייקבלו יותר ביטוי. ואם אמבפה יחתום? אסון!
אז רונאלדו – אל תעזוב! פרס, תעשה הכל להשאיר אותו! בשבילנו ... אוהדי בארסה.
לפנייה לכתב/ת 
