להתראות הפועל, שלום אהבה
סיפור קצר על נסיעה לחתונה בערב בו האדומים נפרדו מליגת העל
"אוי, כביש 5 הארור הזה, מפוצץ במצלמות!" עמית קוטע את קריינית הווייז באמצע המשפט. "ומי לעזאזל מתחתן בפ"ת? עזבי את זה, מי בכלל מתחתן בימינו?!" הוא מנסה פעם נוספת לשכנע את מורן לעשות פניית פרסה ולשחרר אותו מהחתונה שהוזמנו אליה, רק זה עוד היה חסר לו, חתונה בדיוק בערב מחזור הסיום של הליגה.
עמית מבולבל כבר תקופה, לכן חסר סבלנות עוד יותר. בימים האחרונים הוא מוצא בעצמו חשש שמא הפועל תרד ליגה, ומתקשה להבין איך חלום הופך למציאות מסויטת. אם זה לא מספיק, רצה הגורל ודווקא היום נפלה עליו החתונה הזאת. מילא שהוא לא יראה את המשחק, אבל איך הוא אמור לחגוג ולשמוח כשהוא חווה משבר זהות כה מטריד?
בסובארו אימפרזה כחולה הם יוצאים מאיילון צפון, במחלף גלילות, לכביש 5. בתקופת הצבא עמית היה מרגיש שהוא כבר בבית כשהיה נוסע בכביש הזה, אבל מאז שהותקנו בו מצלמות, רגשותיו לכביש התהפכו לגמרי. "מה הקטע הזה להתחתן?" הוא שוב שואל מבלי להתעניין או לחכות לתשובה ממורן. "למה צריך לתת כותרת לכל דבר? הנה תראי אותנו, מה אנחנו לא אוהבים? לא מאושרים? לא מנהלים זוגיות תקינה לכל דבר ועניין? אז מה היה עוזר לנו עכשיו אם היינו בעל ואישה? חוץ מזה, בואי נגיד את האמת, אחרי שמתחתנים הפרידה הרבה יותר כואבת. הכותרת הזאת - נשואים, הופכת כל דבר פשוט למסובך".
מורן כבר לא יכולה להתאפק, היא שונאת שעמית בטוח שהוא חכם גדול, ובמיוחד נמאס לה מהכדורגל הזה שלו, שהרס לה את כל הכיף של ללכת לחתונה. "ככה זה כשקשר הוא מיוחד, אנשים רוצים להגדיר אותו כדי להזכיר לעצמם תמיד עד כמה הוא חשוב. תראה אותך, כל השנה אתה יחסית נורמלי, אבל שבוע לפני הדרבי אתה לא נרדם, שלא נדבר על הפצעים שיוצאים לך על הפנים. ולמה זה? רק כי קוראים לזה 'דרבי'. אז אל תבלבל את המוח! אתה בעצמך נשוי".
עמית שותק, גם מורן. הוא פותח את החלון המלבני שמעליו, וחושב לעצמו שהפתח הזה עלה לו כפול כסף רק כי הוא נקרא "Sun roof". הם יורדים במחלף פ"ת ובית הקברות תופס את מבטו של עמית. הוא שואף עמוק את האוויר שנכנס עכשיו מלמעלה, וחוזר להציק למורן בשאלות ה"פילוסופיות" שלו. "למה רק אחרי שמישהו מת, כולם נזכרים כמה היה חשוב להם? כמה היה טוב בשבילם? כמה משמעותי וכמה הם כבר מתגעגעים אליו?" מורן שוב מתעצבנת. "איך בדרך לחתונה, אתה מדבר על מוות?! ולחשוב שכל זה בגלל משחק כדורגל של קבוצה שאתה לא אוהד! אם זה לא שיגעון אז מה כן?"
עמית מבולבל, תהיות הרות גורל לגבי העתיד מכבידות עליו. בנקודה בה בית הקברות משתקף מהמראה ואצטדיון הכדורגל החדש של פ"ת מתגלה מולם, עמית מחייך לעצמו ומעריך את הסימבוליות שברגע. "אם ניפרד?" הוא יורה לחלל המכונית, "את תשמחי בשבילי אם אמצא אהבה חדשה ואהיה מאושר?" הפעם מורן עונה לו ברוגע, "קשה לי להאמין שאשמח. אם תהיה לי אהבה משלי אז אולי אהיה אדישה אליך. אבל אם אהיה לבד, אשנא אותך עוד יותר על היותך מאושר". עמית ממשיך לעלות את רמת הקושי בשאלותיו, "ואם אהיה לבד ויהיה לי רע, יכאב לך בגללי או שזה ישמח אותך?" שתיקה.
"אם ב-15 הדקות הקרובות לא יתחולל מהפך בלתי צפוי, מועדון הפאר הפועל תל אביב יירד לליגת המשנה", מסכם קריין הרדיו את הנסיעה.
הם מחנים את הרכב ומתקרבים אל פתח האולם. זוגות זוגות צועדים באותו כיוון, כולם יפים ומנסים להיות נינוחים כלפי חוץ. מורן אוחזת לפתע בידו של עמית, משלבת אצבעותיה בשלו מבלי להביט לכיוונו, "אתה שמח?" שואלת. שתיקה. לאחר עוד כמה צעדים היא עוצרת ומביטה בו. "גם אם ניפרד זה תמיד יהיה 'אנחנו', אתה מבין? תמיד תהיה איתי ואני איתך, ותמיד יישאר איזשהו פתח שנחזור. אחרי כל כך הרבה שנים יחד, אנחנו כבר בשלב שזה ככה". עמית מחייך חיוך רחב, היא כנראה לעולם לא תבין מהו "נבדל", אך מהי "אהבה", היא מבינה בדיוק כמוהו. "את משוגעת לא פחות ממני, שתדעי לך... הלילה נרקוד יחד עד שנישאר אחרונים ברחבה. הערב נהנה מהרגע, וזהו".
לפנייה לכתב/ת 
