רוחות של שינוי / בלוג ה-NBA
היא קבוצה שיוצאת לדרך חדשה, בלעדיו, וספגה שלל ביקורות על הטרייד הגדול של דראפט 2017. הוא סופרסטאר שנמצא בשיאו ונפרד מהעיר שחיבקה אותו. ג'ימי באטלר ושיקגו כבר לא אחרי המהלך המפתיע ששלח אותו למינסוטה – זמן טוב לבחון את ההשלכות שלו
"שיקגו, מה אני יכול להגיד? אני באמת נאבק עם המילים, כי היית כל כך הרבה יותר מאשר רק הבית שלי במשך שש השנים האחרונות. את כבר החיים שלי! חיבקת אותי כמו בן ודחפת אותי להשתפר בכל יום, בכל עונה... לעולם לא אשכח את ההרגשה שהייתה לי כשנבחרתי בדראפט, או כששיחקתי את הדקות הראשונות שלי. זה היה ניסיון שלא הייתי רוצה לחלוק עם קבוצה אחרת, ואני כל כך אסיר תודה על כך שנתת לי את ההזדמנות. שיקגו, אני אוהב אותך. תודה שחיבקת ילד מטומבול, כאילו היה זה אחד מהילדים שלך" (ג'ימי באטלר).
לכל הכתבות במדור ה-NBA
ג'ימי באטלר מעריך מאוד את טרוול גיינס, המאמן האישי שלו. גיינס, שעבד עם יותר מ-200 שחקנים מכל הענפים (כולל כוכב העבר ברנדון רוי והבחירה הראשונה בדראפט ה-NFL מיילס גארט), רואה בבאטלר את לקוח הדגל שלו: תמונת הפרופיל בעמוד הטוויטר שהוא מתחזק מתעדת לחיצת יד חמה ביניהם, עוד כשבאטלר לבש את מדי שיקגו.
אולי זו הסיבה שהמתקפה של גיינס בתגובה לטרייד ששלח את השחקן שלו לכפור של מינסוטה עוררה כל כך הרבה רעש. "82:0. התרבות הגרועה ביותר בליגה. פגשתי סוחרי סמים עם מוסר גבוה יותר מהג'נרל מנג'ר שלהם. הוא שקרן, כולם יודעים את זה", ירה גיינס עוד לפני שבאטלר בעצמו, ששהה אותו זמן באמצע חופשה בפריז עם חברו לשעבר לקבוצה דוויין ווייד, הספיק להגיד את שלו בעניין. כשהוא כבר עשה את זה המסר שהעביר היה שונה במאה שמונים מעלות מכתב האישום החריף של מאמנו.
הכוונה של גיינס הייתה לגאר פורמן, אבל היו כאלה שהתנדבו להסביר בשמו את הפרידה מהפנים של המועדון בשנים האחרונות (בטח לאור הדעיכה המתמשכת והעזיבה של דרק רוז). סגן הנשיא של הבולס, ג'ון פקסון, נשמע מרוצה מעסקה מעוררת תהיות שהנחיתה ביונייטד סנטר את קריס דאן, זאק לאבין והבחירה השביעית שנוצלה כדי לצרף את הסנטר הפיני לאורי מרקאנן ("הערב החלטנו לשנות כיוון ולהגדיר את הנתיב שלנו"). באטלר היה צריך זמן לעכל, כנראה, כדי לומר שלום לעיר שבנתה אותו ככוכב עם פוסט פרידה חם, מרגש, ג'נטלמני ועוצמתי.
זה היה מהלך דרמטי (ולא מפתיע, אם שואלים את באטלר) שהכניס קצת פלפל לדראפט חשוב ומשמעותי, אבל לא מסעיר. בזכות חילופי הסחורות בין הבולס לטימברוולבס הלילה שבין חמישי לשישי הפך למכונן ממש, כי הוא שינה מהקצה אל הקצה את האופן שבו שתי הקבוצות חושבות ונערכות לקראת העתיד הקרוב שלהן. אחת סיפקה הצהרה לגבי השאיפות שלה להישגים בטווח הקצר, השנייה הקריבה כנראה העפלה או שתיים לפלייאוף לטובת הרכבה מחדש של הפאזל.
הצד שלה
לפחות על הנייר, זה מה ששם את שיקגו במצב בעייתי כל-כך. היא הכריזה על רצון לשחק משחק חדש, אבל נשארה עם קלפים מהחפיסה הישנה שמונעים ממנה השלמה מלאה של התהליך, ואולי אפילו תוקעות אותו. ווייד כבר הצהיר שיממש את אופציית השחקן שלו ובגיל 35 ירוויח בעונה הבאה קרוב ל-24 מיליון דולר, וגם רייג'ון רונדו עוד לא הולך לשום מקום, לפחות בינתיים.
עד כמה תהיה להם סבלנות ורצון להעביר את המקל לחבר'ה הצעירים שרק עכשיו דפקו בדלת? עד כמה הצעירים הללו יכולים לתת את הטון בקבוצה שעדיין נמצאת בהגה של המבוגרים? וה-שאלה: עד כמה תקופת המעבר הזאת תעכב את ההתפתחות של שיקגו כארגון בשנים הקרובות, אם בכלל? על פניו, שילוב בין שחקנים מנוסים כמוהם לכוחות צעירים כמו דאן ולאבין הוא לא בהכרח רעיון גרוע. במציאות, בתעשיית הצבור כפי יכולתך של ה-NBA, לא יהיה מופרך לקבוע שפורמן ופקסון היו יכולים לדרוש יותר עבור הדבר הכי קרוב לבאנקר שיש להם בסגל שגם עם באטלר תפס את המקום לפלייאוף ברגע האחרון.
הרי מה שיקגו מקבלת כאן, בעצם, בתמורה לכלי הנשק הכי גדול שלה? לאבין אמנם עשה העונה קפיצת מדרגה, אבל סיים את העונה בפברואר בגלל פציעה מורכבת בברך, ולכו תדעו איך הוא יחזור. דאן קלע ב-78 משחקים בעונה שעברה 3.8 נקודות ב-28.8 אחוזים לשלוש, ויש לו עוד קילומטראז' לצבור עד שיגיע לנקודה בה יוכל לספק תרומה אמיתית. מרקאנן הוא שחקן פנים עם יד רכה, אבל עדיין רק פוטנציאל. שיקגו נתנה במתנה סופרסטאר שנמצא במיטבו, וקיבלה שלושה שאולי יהיו כאלה בעוד כמה שנים, ואולי גם לא.
"מה ששיקגו עשתה מוכיח שאין לה תכנית", ביקר דיטר קורטנבך מ-FOX, "לצוות של הבולס אין מושג מה הוא עושה". האנטר פלט, שניתח עבור "הגרדיאן" את הישגי הקבוצות בדראפט, דירג את שיקגו בראש רשימת המפסידות - לפני הניקס שהתעקשו למלא את נישת הבחירה האניגמטית עם הרכז הצרפתי פרנק ניליקינה. אגב, בארה"ב התחילו להתפרסם דיווחים לפיהם במשך השנים צצו מחלוקות בין באטלר להנהלת שיקגו, שבאחת הפעמים איימה לספסל אותו לטובת טוני סנל במהלך משא ומתן שהתקיים בין הצדדים על הארכת חוזה.
הצד שלו
ולא במקרה פלט דירג את מינסוטה כמרוויחה הגדולה. האיחוד של באטלר עם מאמנו מימיהם המשותפים בעיר הרוחות טום ת'יבודו משנה את הסטטוס של מינסוטה. הוא מזניק אותה מעמדת הקבוצה עם העתיד הכי ורוד בליגה לקבוצה עם העתיד הכי ורוד שצריכה להתחיל לקיים את ההבטחה גם בהווה, בטח בשנתיים שנשארו לבאטלר בחוזה הנוכחי שלו (בשנה השלישית האופציה להמשיך היא שלו). בן כהן מהוול סטריט ג'ורנל קבע: "מינסוטה היא המנצחת של הדראפט. היא הפכה מיד לאחת הקבוצות המשכנעות ביותר, ואולי אפילו לאיום עבור גולדן סטייט בסופו של דבר".
במובן מסוים ההזדמנות של ת'יבודו, קארל-אנתוני טאונס ואנדרו וויגינס להעלות את הפרויקט שלהם רמה אחת למעלה היא גם ההזדמנות של באטלר לעזור להם, והיא יכולה להיות לא פחות ממשנת קריירה עבורו. עונת הביזאר של שיקגו העבירה מתחת לרדאר את העונה הנפלאה שלו מהבחינה האישית, הטובה ביותר מאז שהגיע לעיר אותה ממנה הוא נפרד עכשיו. 23.9 נקודות, 6.2 ריבאונדים ו-5.5 אסיסטים – כולם ממוצעי קריירה – הבהירו לכל מי שלא שם לב שהוא בשיאו.
מעבר הדירה הנוכחי, גם אם נכפה עליו, מספק עבורו צ'אנס להביא את עצמו לידי ביטוי בקבוצה שצמאה לשחקן מוביל כמוהו ויכולה לעזור לו להגיע רחוק מאוד בעוד כמה שנים. אם הניסוי יצליח, בטח לאור הנוכחות החשובה של ת'יבודו מאחוריו, אל תבטלו את האפשרות שבאטלר יבחר להשתקע במינסוטה גם בעתיד.
אבל עד שזה יקרה צריך לדבר על ההשפעה המיידית שהוא יכול לייצר, והיא עשויה להגיע קודם כל בהגנה. למגינת ליבו של אחד המאמנים ההגנתיים ב-NBA זו הייתה אחת מנקודות החולשה המרכזיות של מינסוטה גרסת 2016/2017, ואין כמו באטלר כדי להפוך אותה ליתרון (או לפחות לא לחיסרון כל-כך בולט בתור התחלה). התרומה המשודרגת בהתקפה היא רק צד אחד של מה שהוא יכול לתת בטווח הקצר, וזה עוד לפני שדיברנו על שיתוף פעולה מסקרן עם שחקנים שנמצאים במגמת עלייה כמו ריקי רוביו, אנדרו וויגינס, גורגי ג'נג וכמובן קארל-אנתוני טאונס.
אז נכון, ייתכן וגם במינסוטה, כמו בשיקגו של העונה האחרונה, תיווצר בעיית קליעה בהרכבים מסוימים. באטלר קלע העונה כמעט 24 נקודות בממוצע למשחק ב-26.1 אחוזים לשלוש - אפשר רק לדמיין עד כמה התפוקה ההתקפית שלו תגדל אם הוא ישפר את האחוזים מהטווח הזה בלבד. את ת'יבודו, בכל מקרה, הסוגיה הזו לא מטרידה. "אני חושב שאני מכיר אותו היטב", אמר בסוף השבוע, "אני יודע מה חשוב לו. אני יודע שהוא רוצה לנצח, והוא רוצה לנצח בגדול".
לפנייה לכתב/ת 
