זכו בטוני / על הנשק הקטלני של באר שבע
אלופת ישראל השיגה תוצאה נהדרת נגד לודוגורץ, הרבה בזכות הניגרי שמוכיח שהוא שחקן שובר שוויון אמיתי. עכשיו הקבוצה של ברק בכר פייבוריטית, ויכולה לחלום על השלב הבא
בשנים האחרונות התחיל מנהג של שימוש בצמד המילים "שובר שוויון" בהקשר של כדורגל, בעיקר אצל הקבוצות הגדולות, והרבה פעמים השימוש הזה שגוי. כדי שיהיה שחקן כזה קודם כל צריך להיות שוויון, אותה רמה מול היריבה הישירה לתואר, ורק אז הוא יוכל לשבור אותו. אבל אתמול (ד') קיבלנו דוגמה נכונה. הפועל באר שבע ולודוגורץ הן שתי קבוצות פלוס־מינוס שוות ברמתן, אבל לבאר שבע יש אדם אחד שיכול לשבור כל שוויון בכל מגרש. קוראים לו טוני ווקאמה.
שנה פחות יום אחרי התיקו המאופס באתונה, שבסופו של דבר סידר עלייה לשלב הבא, באר־שבע השיגה תוצאה לא פחות מרשימה, והאחראי העיקרי לתוצאה הזו הוא ווקאמה. השער הראשון היה שלו ושליחת הכדור לרשת אפילו לא הייתה החלק המרשים בשער הזה, אלא המסירה הנפלאה למאור מליקסון שניות קודם. את השער השני ווקאמה בישל.
המאמן הבולגרי התכונן לווקאמה. חוץ מהמגן ששמר עליו, תמיד הצטרף גם שחקן הכנף, וונדרסון או קאפו, והקשר האחורי אניסט אבל. עומס, צפיפות, אבל קשה לזכור מתי מישהו לקח לווקאמה כדור בלי לבצע עבירה. שבעה שערים הבקיעה אלופת ישראל בשלושת המשחקים הראשונים של העונה. ווקאמה אחראי, עם שער או בישול, לחמישה מהם. חובה לומר – מדובר באחד הזרים הטובים ביותר שהגיעו לישראל. איך הוא עדיין פה? זה העוקץ הניגרי, המצוין כמובן, של הפועל באר־שבע.
לודוגורץ היא קבוצה לוחצת, שאוהבת להחזיק בכדור, וברק בכר השתמש בווקאמה כדי לנצל זאת. הכוכב הגדול תמיד חיכה למעלה וקצת יותר לכיוון מרכז המגרש, כדי לקבל משחקני הקישור כדור מהיר להתקפת מעבר או מתפרצת. דן איינבינדר חילץ ומסר בשער הראשון. ג'ון אוגו נתן לחברו הטוב כדור ארוך על עיוור לנקודה האהובה. למהראן ראדי הייתה הזדמנות דומה, אבל הוא לא שם לב לסיטואציה. לא מדובר בטריק חדש, אבל למשחק הזה הוא התאים ובלט.
ווקאמה לא היה, כמובן, השחקן האיכותי היחידי. ההגנה סוף־סוף לא ספגה (ונהנתה גם משתי החמצות גדולות של וונדרסון) ולשחקני הקישור, ראדי ואיינבינדר, היה חלק גדול בכך. השניים היו צריכים לזוז לצדדים כדי לסגור את שחקני האגפים, וונדרסון וקאפו, בעוד אוגו מסכל את מרסליניו.
בתחילת המשחק הניפו האוהדים דגל ענק עליו התנוססה דמותו של טיילר דירדן, הרי הוא בראד פיט בסרט "מועדון קרב", עם הכיתוב "ברוכים הבאים למועדון קרב". וזה היה חתיכת קרב. מאוד פיזי בהתחלה, כשמליקסון נשלח להתגלגל על הדשא פעם אחר פעם, ומלא מאמצים בהמשך. לא סתם בכר החמיא בסיום למאמץ של השחקנים שלו. כדי לנצח את לודוגורץ, קבוצה שברגע ששחקני ההתקפה הברזילאים שלה נוגעים בכדור אתה מרגיש את האיכות, יש צורך במאמץ קבוצתי שלם.
וכך באר־שבע השיגה תוצאה מצוינת. באמת מצוינת. הכל כמובן פתוח עדיין, אבל עכשיו הקבוצה מישראל היא הפייבוריטית. לא בענק אך גם לא בקטן. שער חוץ אחד והבולגרים יהיו צריכים ארבעה. וכל עוד לקבוצה יש את טוני ווקאמה היא צריכה להאמין שהשער האחד הזה יגיע.
לפנייה לכתב/ת 
