ה-DNA הירוק ההרפתקני והמציאות הקודרת

"אני רואה ירוק בעיינים, והלב מתמלא גאווה, כשדאבל פס עובר בין השניים, ונכנס אל שער היריבה. רואה ירוק בעיניים, ומשחק מהפנט ומחשמל, וגול בבעיטת מספריים, מקפיץ את כל הכרמל".

אומרים על שירי אליפות של קבוצות גדולות מהעבר, שלעיתים הדימיון והיצירתיות שולטים בהם עד כדי כך שהקומפלימנטים מוגזמים. שיר האליפות של מכבי חיפה בעונת 1993/4 תיאר אחד לאחד את הקבוצה, לא רק את זו של אותה עונה מדהימה וחסרת תקדים, אלא את המועדון, את ה-DNA שלנו הירוקים: כדורגל פתוח, התקפי, סוחף ומענג. כשאומרים לכל חובב כדורגל ותיק (ולא משנה איזו קבוצה הוא אוהד) את צמד המילים "מכבי חיפה", איכשהו הדבר הראשון שיעלה לו לראש הוא משחק מהפנט ומחשמל.

שון וייסמן(צילום: מכבי חיפה האתר הרשמי)

המציאות בשנים האחרונות, איך נאמר בעדינות, די השתנתה לה, ומ"משחק מהפנט ומחשמל", מ"דאבל פס" ומקונצרט ירוק על הדשא, כזה שממלא את האוהדים בגיל, אנחנו מקבלים בעיקר כדורגל שלילי, הרבה מאוד סתמיות, בונקרים ואחוז עולה של שערים ממצבים נייחים. כדורגל? משחק פתוח? ליזום קדימה? נאדה. גורנישט. היעדר הכדורגל במשחקיה של מכבי חיפה הוא זה שמרגיז אותי הרבה יותר מהיעדר מלחמה על תואר האליפות או על סיום במקום החמישי או השישי. ברגע שמכבי חיפה מתכחשת לDNA שלה, היא יכולה לנצח יריבות עדיפות ממנה בצורה מקרית, ולהתעלות בבית ולצמצם פערים עם משחק לוחמני ואגרסיבי. אך הקהל לא יתחבר לעולם לסגנון כזה. זו האנטיתזה למכבי חיפה, וזה יבריח את הקהל וישאיר אווירה רעה שעוד יותר תאיץ קריסה.

כמעט כל מאמן היום יודע ללמד משחק הגנתי וטקטיקה הגנתית. האתגר האמיתי, הכרוך במאמץ רב ובצורך בהתמדה ובסבלנות, הוא לבנות משחק התקפה עם מהלכים קבוצתיים, הצטרפות נכונה, תנועה לשטחים, העברה מהירה של הכדור ובעיקר את כל מה שאין במכבי חיפה של היום והיה בעבר, כל מה שהקנה למכבי חיפה את המעמד כקבוצה האטרקטיבית המייצגת את הכדורגל השמח שאנחנו, וגם אוהדים נייטרלים, משותקקים למנה אחת שבועית וקולעת ממנו. לדעתי ניצחון, הפסד או תיקו לא משנה באמת, כי הטבלה תתיישר אם תהיה כאן סוף-סוף קבוצת כדורגל, קבוצה שהקלישאה אומרת ששווה לקנות עבורה כרטיס. הדרך עד לשם ארוכה מאוד, אם כי גם היום יש לא מעט חומרי גלם לא רעים בכלל כתשתית. למרות שבוזגלו עשוי להצטרף, ולמרות ה-1:4 על סכנין שכלל שני פנדלים, אני עדיין חושש משתי בעיות:

1. מחסור בקשר מרכזי יוצר נוסף לגילי ורמוט, שחקן שיוכל לדעת לשבור צפיפות ולהשאיר חלוץ מול שוער. לסמוך על ורמוט לבדו עשוי לפעול נגדנו בסופו של דבר. השחקן שיגיע צריך להיות כזה שיאפשר אספקה מהירה של כדורים לשחקני הקו הקדמי ובכך לייצר כמה שיותר מצבים.

2. חלוץ מטרה אמיתי, 9 קלאסי, קרנף. חלוץ מטרה מפחיד כזה שיצליח לרתק אליו את הבלמים ויאפשר שטחים שייתנו לכישרון של כל שחקני ההתקפה האחרים לבוא לידי ביטוי. כשאני מסתכל על מצבת חלוצי המטרה של מכבי חיפה, הכוללת את דמארי, וייסמן ועוואד לצד כמה אלתורים של חלוצי צד (עטר, רוקאביציה, זנטי), מאוד בולט שאין אף חלוץ שהוא באמת השדרוג שיוכל מחד להיות מטרד להגנות היריבות, ומאידך כזה שיש לו את ה"ביצים" לנצח משחק עונה תחת הלחץ. אם זה תלוי בי, אני מביא כזר שישי חלוץ מטרה פיזי ומנסה ללכת בכל הכוח על חנן ממן מהפועל חיפה.

בשנים האחרונות הפכנו לחשדנים כלפי ההגנה שלנו, והיא הפכה לשק חבטות. התפיסה הרווחת היא שבגלל שההגנה לא יציבה - החלק הקדמי לא מתפקד. אני חושב שצריך גם לתת מחשבה לתפיסה ההפוכה: חלק לא קטן מהחבטות שמקבלים שחקני ההגנה מגיעות כי אין לקבוצה שום הרתעה בחלק הקדמי, כי לא עובדים פה על כדורגל התקפי ועל מהלכי התקפה, על תנועה ללא כדור, על דאבל פסים, על הצטרפות של מגנים, על מסירות אלכסוניות, על שבירת צפיפות, על בידודים שיאפשרו לשחקני הקלאץ' בצדדים לרמוס את המגנים שלהם כך שהאחרונים לא יעזו לחשוב בכלל על לעבור את החצי וישתינו מפחד. לא סתם אומרת הקלישאה: "ההגנה הכי טובה זו ההתקפה". אלא ששמות על הנייר לא יוצרים התקפה. התקפה תיווצר דרך אימון שיחבר בין אותם שמות על הנייר לקבוצת כדורגל. מה שלצערי אין לנו בשנים האחרונות.

כשה-DNA של מכבי חיפה ההיסטורית נעקר והכדורגל ההתקפי והפתוח פינה את עצמו לבעיטות סתמיות, מהלכי כדורגל מקריים והישענות על שערים במצבים נייחים - לא פלא שכל שנה הספינה שוקעת יותר ויותר. הפער בין ה-DNA לצמח הנובל של מכבי חיפה של השנים האחרונות מגדיל את הפאניקה והורס כל חלקה טובה כאן. כשאין אספקה של חשמל, קשה ללחוץ על כפתור ולהפוך ברגע מקבוצה כבויה לקבוצה שמחה.

ירוק עולה!