אז מה זה בעצם פייר פליי פיננסי?

בקיץ שעבר אירופה ועולם הכדורגל חזו בשיא ההעברות נשבר, כאשר יובנטוס קיבלה סכום חסר תקדים של 105 מיליון יורו ממנצ'סטר יונייטד תמורת שירותיו של פול פוגבה. אמנם השיא לא היה רחוק מקודמו (100 מיליון יורו תמורת גארת' בייל), אבל בכל פעם שהוא נשבר זהו כמו יום חג עבור התקשורת. כתבות וסיקורים נרחבים, מצעד עשרת ההעברות הכושלות והמוצלחות וכולי. אבל מה שקורה בעולם הכדורגל הקיץ הוא לא פחות מקרקס.

ניימאר ג'וניור, הילד מסאו פאולו, תופס את עולם הכדורגל בגרון בחודשיים האחרונים כאשר שמועות על מעבר לפריז תמורת סעיף ההעברה שלו התחילו לצוף, סעיף שברצלונה לא חשבה שמישהו יפעיל אי פעם... מאז השמועות כמובן התבררו כאמת, אבל רבים יצאו כנגד פ.ס.ז' וכספה, וטענו שהעסקה הזו היא כל מה שרע עם הפייר פליי הפיננסי של אופ"א, שהיה אמור למנוע בדיוק מהמקרים האלה לקרות. מה זה הפייר פליי הפיננסי בכלל אתם שואלים? שאלה מצוינת.

ניימאר. הרבה כסף(צילום: AFP)

הרקע

בשנת 2009 אופ"א הוציאה את הדוח השנתי שלה, בו נתגלתה העובדה שלא פחות מ-655 מועדונים אירופיים הציגו הפסדים כספיים בעונה שחלפה, חמישית מתוך אלה היו בסכנה ממשית של התפרקות. הסיבה? בעלי מועדונים בעלי אמביציה וביטחון עצמי גבוה שמחפשים פיתרון קצר טווח על מנת לקבל הצלחה ארוכת טווח. רוב החובות של הכדורגל האירופי הצטברו בשלוש מהליגות הבכירות באירופה: פרמייר ליג, סרייה א' ולה ליגה. בעונת 2008/09, הקבוצות בפרמייר ליג רשמו הפסד משותף של 3.1 מיליארד ליש"ט. גם באיטליה הציגו תמונה דומה, כאשר מילאן רשמה במהלך העונה המדוברת הפסד של כמעט 70 מיליון אירו. אינטר, במהלך 16 השנים שקדמו לדו"ח, רשמה הפסד אסטרונומי של 1.3 מיליארד אירו.

וכמובן ישנה ספרד, שם רוב החובות רוכזו אצל בארסה וריאל שרשמו הפסדים. באותה עונה, בה ריאל מדריד רכשה את רונאלדו (שיא העברות בזמנו), היא שילשה את ההפסדים שלה מהעונה שלפני כן, והעמידה אותם על כ-326 מיליון אירו, זאת בין היתר בגלל השכר הגבוה שלו ושל קאקה ובנזמה. ההפסדים הכוללים בלה ליגה באותה עונה: 2.5 מיליארד אירו.

באותן שנים, בצרפת וגרמניה פעלו חוקים פיננסיים שהיו מאוד דומים לפייר פליי העתיד לבוא. בסוף כל עונה נציגי הקבוצות היו צריכים להגיע למשרדי ההתאחדות על מנת לקבל רישיון לשחק בעונה הבאה. רק כאשר ההתאחדות התרשמה שאין כל סכנה לפירוק הקבוצה היא הייתה מקבלת את האישור. קבוצות שהיו מציגות הפסדים מעבר למותר היו בסכנת הורדת נקודות ובמקרים קיצוניים גם הורדת ליגה.

מיישם הרעיון ונשיא אופ"א לשעבר, מישל פלטיני, אמר כאשר הודיע על התחלת הרגולציות: "50 אחוז מהקבוצות באירופה מפסידות כסף על בסיס שנתי קבוע. היינו צריכים לעשות משהו בשביל לעצור את הנפילה החופשית הזאת. עבודה בתוך גבולות היכולת שלך היא הבסיס לחשיבה פיננסית וראשי הקבוצות ביקשו את הגבולות האלה, כי לא יכלו להציב אותם בעצמם". בעונת 2011/12 הרגולציות החלו לפעול.

כריסטיאנו רונאלדו. הכניס את ריאל לחובות(צילום: AP)

החוקים

באופן הכי פשוט, מועדון כדורגל לא יוכל להוציא יותר ממה שהוא מכניס. במילים אחרות, מה שמועדון מוציא בהעברות שחקנים, משכורות וכל הוצאה כספית אחרת שלא קשורה למתחמי אימונים או פיתוח נוער, לא יעלה על מה שמועדון מכניס ממכירות כרטיסים, זכויות טלוויזיה, ספונסרים, מרצ'נדייז, מכירת שחקנים וכספי זכייה. בשלוש השנים הראשונות (2012-2015) "מסגרת האשראי" של כל מועדון הייתה 45 מיליון אירו. בשלוש השנים שאחרי (2015-2018) המסגרת היא 30 מיליון אירו והמטרה היא שבמרוצת השנים המסגרת לא תרשה למועדון להיות בהפסדים. כענישה למועדון שחורג ממגבלות אלה, אופ"א רשמה שמונה עונשים (בסדר החומרה שלהם) שיינקטו כנגד המועדון: תחילה המועדון יקבל אזהרה. לאחר מכן קנס כספי, הורדת נקודות, מניעת כספי זכייה במקרה רלוונטי, איסור על רישום שחקנים חדשים במועדון, הגבלת מספר השחקנים שהמועדון יכול להחתים, פסילה מתחרות אירופית נוכחית ולבסוף פסילה עתידית וארוכה ממפעלים אירופיים. בשנת 2012 מכבי נתניה הייתה אחת מ-16 המועדונים שהיו קרובים מאוד לאבד כספי זכייה כתוצאה מחריגה מחוקי הפייר פליי.

הביקורת

אחת מהביקורות הגדולות ביותר על הפייר פליי היא הגדלת הפער בין מועדונים עשירים וגדולים לקטנים יותר. מאחר ולמועדונים כמו ריאל מדריד או צ'לסי יהיה יותר קל להשיג כמות גדולה של חוזי עתק עם ספונסרים, נוצר מצב בו הם גם מורשים לבזבז הרבה יותר מקבוצות -כמו סאות'המפטון או סביליה. מועדונים גדולים רבים מוצאים לעצמם בנוסף לספונסר הראשי עוד ספונסר לחולצות החוץ ואף לחולצות האימון שלהם. מושגים הזויים כגון "שותף הלוגיסטיקה הרשמי" יצאו לאור על מנת לעשות עוד כסף מחסויות, והדוגמאות עוד רבות, הכל כדי להוסיף לרווח של הקבוצה, מה שיוביל ליכולת בזבוז גבוהה יותר. עוד ביקורת טוענת לחורים שניתן לנצל. לדוגמה, עד שנת 2014 מועדונים יכלו להוציא מחישוב ההוצאות שכר שחקנים שחתמו במועדון לפני יוני 2010. מה שאומר ששכרו של לאו מסי לדוגמה, אחד מהמשתכרים הגבוהים באירופה, לא היה נכלל בהוצאותיה של ברצלונה עד לפני שלוש שנים. אותו דבר לגבי וויין רוני במנצ'סטר יונייטד וכו'.

אז איך העברתו של ניימאר לפ.ס.ז' קשורה לכל הבלבול הפיננסי הזה? בכל הכותרות הראשיות בעולם מציינים את המספר 222 מיליון אירו. אכן הוא נשמע מפוצץ, אך מה שלא מצוין בכותרת הוא שעל פי חוקי הפייר פליי הסכום מחולק ל"תשלומים" לאורך שנות העסקה. כלומר הסכום שירד מחשבון הפייר פליי של פ.ס.ז' העונה הוא 44 מיליון. וכך כל שנה לאורך חמש שנות החוזה של ניימאר. סביר והגיוני בהחלט לקבוצה שבעליה הוא בנוסף גם הבעלים של חברת הספורט של אל ג'זירה (beIN Media Group), הבעלים של QSI, חברת השקעות עולמית אשר רשומה כבעלים הרשמי של הקבוצה (מה שאומר שההכנסות שלה הן גם ההכנסות של הקבוצה), ובנוסף גם שר בממשלה. במילים אחרות, פ.ס.ז' נמצאת באופן עקרוני בבעלותה של קטאר. לפי השמועות, קטאר נכנסת להסכם שבו היא תהיה זו שתשלם את משכורתו של ניימאר, מה שעוד יותר יוריד מהעול של פ.ס.ז' וייתן לה מרווח נשימה בכל הנוגע לפייר פליי.