צ'ק פתוח
גם אחרי המעבר של ניימאר לפ.ס.ז', הליגה האנגלית היא הבזבזנית של הקיץ. סיטי השקיעה סכומי עתק בהגנה, יונייטד בהתקפה וגם צ'לסי השתדרגה. התחזית: יהיה צמוד
אוקיי, תלמידים, לפני שנתחיל בשיעור, היינו רוצים שתגידו לנו מה אתם לומדים מהטבלה המצורפת. אחרי שתסתנוורו מהמספרים המופרעים, אפשר להסיק מהם המון.
הדבר המרכזי הוא שהפרמייר-ליג ממשיכה להיות חוד החנית בכל הקשור להוצאות. הנתונים יוצאי דופן. יותר ממיליארד יורו בוזבזו (וזה כששתי קבוצות עדיין לא רכשו שחקנים), ואנחנו רק בתחילת אוגוסט. הסכומים שזורמים לקבוצות מזכויות שידור מאפשרים גם לעולות חדשות כמו האדרספילד להיות חלק מהמשחק (ההעפלה הייתה שווה לה מינימום 170 מיליון יורו).
אנגליה נכללת באותה קטגוריה כמו צרפת, זו שמכונה "חמש הליגות הגדולות באירופה". אבל בעוד בתוך עשר ההעברות הגדולות בצרפת הקיץ השתלבו כמה שחקנים שעלותם לא הגיעה אפילו ל־10 מיליון יורו, בפרמייר־ליג העברות של בין 20 ל־40 מיליון הן כמעט עניין שבשגרה. שתי הנקודות מתקשרות לזווית אחת – הכוח הכלכלי של הליגה נותן לחברותיה יתרון עצום בשוק ההעברות.
ויש את הדבר שאי־אפשר ללמוד, רק לצפות לו. סביר להניח שבקרוב המספרים הללו ישתנו. באוויר עדיין מרחפות כמה העברות ענק שטרם הושלמו – בראשן קיליאן אמבאפה למנצ'סטר סיטי עבור 180 מיליון יורו – ועד שחלון ההעברות ייסגר ב־31 באוגוסט הפקס במשרדי ההתאחדות יעלה עשן.
היופי הוא שבניגוד לליגות הגדולות האחרות, הכסף הזה יוצר תחרות אמיתית. בהנחה שלסטר לא מכינה לנו עוד עונה שהאנס כריסטיאן אנדרסן בעצמו היה קורא לה מופרכת, יש באנגליה לפחות שש קבוצות שרואות עצמן מועמדות לגיטימיות לאליפות. כתוצאה מכך, כמעט בכל מחזור יש משחק ענק, וה"קטנות" יותר שלוקחות נקודות מהמובילות מוסיפות למתח.
ההתחמשות של הגדולות
כשמסתכלים בצורה ריאלית יותר על הצמרת האפשרית יש שלוש קבוצות שקופצות לעין. האלופה צ'לסי התמסרה לסגנון של אנטוניו קונטה והכניסה שיפורים כדי להיות ערוכה גם למאבק באירופה. אי אפשר להתעלם מכך שהיעדר ההתמודדות במפעל יבשתי בעונה שעברה עזר לה להיות טרייה יותר מהיריבות. פפ גווארדיולה בנה מחדש את ההגנה של מנצ'סטר סיטי, והסגל מדהים על הנייר.
מנצ'סטר יונייטד השקיעה כסף גדול כדי לעזור למורשת של ז'וזה מוריניו להימשך. המורשת הזו אומרת שבחמש הקבוצות האחרונות בהן עבד (צ'לסי נספרת פעמיים בגלל שתי הקדנציות הנפרדות), הוא זכה באליפות בעונתו השנייה במועדון. המיתוס שנוצר הוא שבשנה השנייה פתאום משהו מתחבר, השחקנים מבינים את "המיוחד", והקבוצה עומדת בציפיות.
העומק ואיכות הסגלים נותנים להן את היתרון לעומת שלוש האחרות. ארסנל באמת מנסה להתחרות, אבל אלכסנדר לקאזט אחד – באמת סקורר אירופי ברמה הגבוהה ביותר – לא יכול למלא את החורים האחרים. לא מן הנמנע שזו תהיה העונה השנייה ברציפות בה ארסנל תצא מהרביעייה הראשונה ותחמיץ את ליגת האלופות. ארסן ונגר לא יכול להרגיע את המערכת עם החתמה גדולה אחת. הוא צריך מהפכה.
ליברפול נמצאת בעמדה בעייתית. מה שהיה חסר לה בעונה שעברה הוא סופרסטאר שובר שוויון נוסף לצד פיליפה קוטיניו, שגם יוכל לתפוס את מקומו בתקופת הפציעה. היא השקיעה יפה במוחמד סאלח שנראה כמו חיזוק מצוין, אבל עשויה בכל רגע לחזור שני צעדים לאחור – אם קוטיניו אכן יימכר לברצלונה שרוצה לבזבז עליו כמעט חצי ממה שקיבלה על ניימאר.
התמיהה האמיתית היא לגבי טוטנהאם. תחזרו רגע לרשימת הבזבוזים. מדובר בלא פחות ממחדל עבור התרנגולים. לא ייתכן שבשלב כזה של ההכנות סגנית האלופה תישאר קפואה, בלי שחקן בודד שהגיע אליה. הכישלון בליגת האלופות בעונה שעברה הבהיר שאין לה מספיק בשר בסגל, ואפשר לשייך הרבה מאוד מההצלחה בליגה בשנתיים החולפות להגנה מעולה, התעלות של שני שחקנים ויכולת ירודה של חלק מהיריבות. אי אפשר לבנות על זה לאורך זמן.
המהפך של אברטון
שאלה חשובה אחרת היא אם כדאי להפוך את השישייה עליה אנחנו מדברים לשביעייה. החלוקה בטבלה בעונה שעברה הייתה ברורה – שבע קבוצות בכירות ואחריהן שאר הליגה – ואותה קבוצה שביעית הפכה הקיץ לכוח שצריך להתחשב בו.
הבעלים פרהאד מושירי החליט לשחרר את הנצרה, ואברטון הפכה לשחקנית מרכזית בשוק ההעברות. בלית ברירה היא נפרדה מרומלו לוקאקו, אבל התנהלה בצורה מרתקת. רונלד קומאן חיפש חיזוק צעיר בכל העמדות, והוציא קרוב ל־100 מיליון יורו על שוער אנגליה הצעירה ג'ורדן פיקפורד, בלם הנבחרת מייקל קין, קשר איאקס דייבי קלאסן והחלוץ הספרדי סנדרו ראמירס, שאחרי יורו צעירות מעולה נרכש ממלאגה בסכום שחרור מגוחך של 6 מיליון יורו. לכל החגיגה הצטרף הבן האובד וויין רוני, וייתכן מאוד שעד לבעיטת הפתיחה יגיעו גם גילפי סיגורדסון מסוונזי ואוליבייה ז'ירו מארסנל.
יש עוד מספר קבוצות שמוכנות לתת פייט כדי להתברג גבוה יותר, ובראשן ווסטהאם. הפטישים סיימו איכשהו במקום ה־11 בעונה שעברה, אבל זה רק אחרי שרוב הזמן הציגו יכולת ירודה. באופן נדיר מדי לעולם הכדורגל חסר הסבלנות, במועדון נתנו את הזמן למנג'ר סלאבן ביליץ'. לסגל שכבר כלל את אנדי קרול ואנדרה אייוו הוא צירף שני חלוצים מוכחים שייתנו לקבוצה דחיפה מחודשת – חאבייר "צ'יצ'אריטו" הרננדס שחוזר לאנגליה אחרי שהופיע בעבר ביונייטד, ומרקו ארנאוטוביץ' האוסטרי מסטוק.
לסטר רוצה לסיים לפחות בחלק העליון, והשקיעה 28 מיליון יורו בחלוץ מנצ'סטר סיטי קלצ'י איהנאצ'ו. מה שכן, ריאד מחרז בדרך לרומא, וזה שחקן שהיה אחראי לחלק אדיר מכל מה שהשועלים השיגו בעונות האחרונות. סאות'המפטון היא חברה קבועה באזור העשירייה הראשונה, אבל חיזוק כמעט ולא הגיע הקיץ. היא נמצאת במלחמה עם הבלם ההולנדי המצטיין וירחיל ואן דייק, שהגיש בקשת העברה וטען כי הוא "פגוע" אחרי חודשים ארוכים בהם הקבוצה מקשה על ליברפול להחתימו. אפשר לכלול בגוש הזה גם את ווטפורד, שנחלצה בקושי מירידה אבל השקיעה יפה ויש לה סגל ששווה יותר מהמקום ה־17.
המבחן של חמד
ווסט ברומיץ', סוונזי, בורנמות', סטוק, קריסטל פאלאס וברנלי לא יכולות להתקדם הרבה מעבר למרכז הטבלה, ודווקא שקיעה אחורה הגיונית יותר. בורנמות' הייתה המצליחה מביניהן בעונה החולפת (מקום תשיעי), וגם הוציאה הקיץ לא מעט כדי לחזק את החלק האחורי (34.5 מיליון יורו משותפים על בלם ושוער צ'לסי, ניית'ן אקה ואסמיר בגוביץ'), אבל הסגל שלה הגיע למקסימום יכולת.
שלוש העולות אינן עולות טיפוסיות – בגלל הכסף. השאלה היא מה הן עשו עם ההון שיש להן ביד כדי להכין את הסגל לתחרות קשה יותר. רפא בניטס בנה כבר בליגה השנייה סגל חזק ונראה שניוקאסל לא אמורה ליפול חזרה. האדרספילד עיבתה כמעט כל עמדה, אבל חובת ההוכחה עליה.
וישנה ברייטון, עם שני ישראלים בסגל. בירם כיאל פצוע כרגע, ונשאר לראות מה יהיה מעמדו כשיחזור. הקבוצה כבר החתימה מספר שחקני קישור, בראשם דייבי פרופר מאיינדהובן שעלה 10 מיליון יורו. לתומר חמד מחכה מאבק. עד לסיום מועד ההעברות המטרה המרכזית של ברייטון היא מציאת חלוץ, מה שבינתיים לא הצליח לה. על פניו לא נראה שהוא מיועד להרכב, והוא יהיה חייב לעשות את המיטב בדקות שיקבל כדי להיכנס לרוטציה. הקבוצה עצמה נראית ככזו שתיאבק על ההישרדות.
אפילו לא צריך לחכות לשבת - זה מתחיל כבר בשישי במשחק בין מחזיקת מגן הקהילה ארסנל ללסטר. רוצים להמר כמה עוד כסף יישפך עד שהמשחק יתחיל?
לפנייה לכתב/ת 
