ישראל צריכה לייבא פוטנציאל מאפריקה / טור
זכייתו של האזרי רמיל גולייב במדליית הזהב עבור טורקיה באליפות העולם, יחד עם ההצלחות של מדינות המפרץ ואחרות הן חלק מתהליך גלובלי באתלטיקה העולמית. אבינעם פורת טוען שאולי גם לנו כדאי ללכת על הטרנד ולקלוט צעירים פוטנציאליים מקניה ושכנותיה, שיתרמו להעלאת הרמה
צפו בגולייב זוכה בזהב באליפות העולם (צילום: באדיבות כאן11 תאגיד השידור הישראלי)
אחד הסיפורים שעוד ידובר עליהם מאליפות העולם באתלטיקה בלונדון, היה אופן התנהלותו של אלוף הריצה ל-200 מטרים, רמיל גולייב, אחרי הזכייה הנכספת. גולייב, אתלט רכש טורקי מאזרבייג'ן, נטל בתחילה את דגל ארצו הקודמת, ורק אחר-כך התעטף בדגל הטורקי. שני דגלים לשתי מדינות וזוכה אחד. אם זה לא השיא בעניין נדידת העמים בספורט ובאתלטיקה בפרט, מהו שיא?
ישנן לא מעט מדינות שנוהגות לאזרח - ארצות המפרץ בעיקר, וגם ארה"ב הנאורה לא מהססת לטעום מהפיזיולוגיה האפריקאית, בעיקר קנייתית. אלא שבמקום הראשון באזרוח זרים למען טוהר השמעת ההמנון במעמדים הגדולים היא טורקיה.
אולי נתחיל בייבוא כמה מהצעירים שבהם. אתלטים בקניה(צילום: getty images)
בישראל לא ממש אוהבים את הסחר-מכר באתלטים ובאנשים. למרות הלגיטימציה שלהם, אפילו הצלחת עולים נמצאת בשלב הגבוה של סולם הוויכוחים. מאוד לא צודק לפקפק, אבל זה מה שיש בחלק מהציבור.
אבל מה אנחנו לעומת טורקיה? אנחנו רוכשים בכסף גדול אתלטים מוכנים ומבושלים שאין קשר בינם למדינת ישראל? רחוק מכך. טורקיה, שרכשה את הכישרון הגדול של אזרבייג'ן (הוא היה יכול להביא כבוד גדול לאזרים), קובנים, קנייתים, אתיופים, ג'מייקנים ומי לא, אינה רואה צורך להצטדק.
טורקיה עובדת לפי כללי המסחר החופשי, אפילו אם מדובר בכותרות לאומיות. מבחינתם, השמעת ההמנון הטורקי בלונדון שווה כל מחיר והיא תמשיך בכך.
עבודה טורקית מעוררת מחלוקת. גולייב עם שני הדגלים(צילום: EPA)
ומה לנו ולתנודות בשוק מניות הספורט? צודקים מי שאומרים כי לאתלטיקה למשל, יש ערכים אחרים מכדורגל, כדורסל וענפי כדור אחרים. אי אפשר גם לבטל את כל הטיעונים של אלו שחושבים שלאלופים שלנו צריך להיות קשר כלשהו לבית-סיפרנו. כלומר, שגדלו אצלנו. ואם לא, לפחות שתהיה זיקה אחרת.
לפני קצת יותר מ-10 שנים, בדור שלפני המצאת האייפון, הגה יו"ר מחלקת האתלטיקה של מכבי ת"א, לוי פסבקין, להביא קנייתיים בסביבות גיל 16 לארץ. אפילו נוצר קשר עם מאמן בכיר בקניה שיאתר את המועמדים. הרעיון היה שיגדלו כאן, ישרתו בצה"ל ויהיו ישראלים ככל האחרים. רעיון מצוין לטעמי, שבזכותו יבוא רוב הציבור על סיפוקו.
פרסמתי אז את הדברים וקיבלתי מכת אש. "קנייתים? מה פתאום! הם לא ישראלים", יצאו הלאומנים בשצף-קצף. אלדד בוקשפן, שעמד אז בראש מכבי ת"א, הוריד את הרעיון מהפרק כתוצאה מהתגובות. לפניהן, הוא היה בעדו.
מאז השתנו הדברים. מדינות לא עושות כבר חשבון ברובן. האייפון קיים וממשיך להשתכלל בגרסאות עדכניות. גם אנחנו צריכים להתעדכן ולהוציא את הרעיון של פסבקין מהמגירה.
קנייתים כישראלים - למה לא בעצם?(צילום: getty images)
כדי שלא יהיה פתחון פה למקצוענות כלשהי בצעד הלא שגרתי, מוטב יהיה שהקנייתים (או כישרונות מארצות אפריקה האחרות) בני ה-16 לא יזכו לתשלום חורג, אלא ישתכרו כמו בני גילם בארץ. תשלומים חריגים יהיו רק לפי הישגיות, כפי שמקובל לגבי כל אתלטי ישראלי.
ברור שפרויקט כזה יהיה חייב בפתרון בעיות ביורוקרטיות, מכיוון שחוק השבות לא חל על הנערים המדוברים כאן. הכשר האזרחות יוכל להינתן אם וכאשר איגוד האתלטיקה ומשרד הספורט יכריזו באופן רשמי על הקמת פרויקט כזה.
כשבארץ כבר פועל מועדון הסמטה וזוכה לכל השבחים על פעילותו ההומאנית, לצד הספורט, אפשר בהחלט להביא ילדים מוכשרים בני 16 מקניה. הם יגדלו כאן, יתאמנו, ויתחרו. כדי לספק הכשר נוסף, הייתי מציע שמאמנים ישראלים ידריכו אותם, תחת פיקוחו של מאמן על מקניה. הם בהחלט יגיעו עם הגנים הנכונים וכאשר יזכו, אם יזכו בתארים, ישיבו למראיינים בעברית צחה.
לפני מספר שנים ביקרתי בקניה, בעיר המספקת את פס הייצור של כוכבי העולם בריצות למרחקים ארוכים. לצד כישרון אדיר בכמויות בלתי נגמרות, בולטים הקשיים הכלכליים העצומים המחייבים אורח-חיים צנוע במיוחד. אחת הדרכים של בני הנוער לזכות במסגרת מגורים קבועה עם אימוני אתלטיקה ממוסדים ואיכותיים היא תחרויות סוף השבוע בין עשרות הנערים למרחקים ארוכים. הבונוס למנצחים הוא קבלה לפנימייה זו או אחרת מבין אלו שקיימות שם. הבאת אותם נערים תהיה, בנוסף לספורט, גם מעשה טוב והומאני עבורם.
מאחר שבתוך עמי אני יושב, אין לי אשליות שתהיה לרעיון הפרויקט התלהבות גורפת, מאינטרסים שונים ובחלקם אף סבירים. מצד שני, אין לי ספק שפרויקט ייחודי מהסוג הזה, אם וכאשר יאושר, יעניק דחיפה גדולה ומימד חדש לאתלטיקה הישראלית.
לפנייה לכתב/ת 
אתלטים בקניה
צילום: getty images
מומלצים
