גיא לוזון, על מי אתה עובד?
אם לאחר משחק מביש מאמן מכבי חיפה מעז לומר – "ב־25 הדקות הראשונות שיחקנו טוב, שלטנו, החמצנו והם עקצו אותנו" – אז יש פה בעיה של מודעות עצמית וגניבת דעת
חז"ל אמרו "מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים". יוסי אבוקסיס איננו נביא, ולבטח לא שוטה. ולא צריך להיות זה וגם לא זה על מנת לבנות תוכנית משחק נגד מכבי חיפה. יוסי ידע איך הוא ישחק נגד מכבי חיפה, בדיוק נמרץ כפי שהוא עושה כבר כמה שנים. סידור טוב של ההגנה, משמעת טקטית חזקה, שמירה על מבנה הדוק ומרחקים קצרים בין השחקנים תוך חיפוי הדדי וללא ניסיונות משמעותיים לצאת להרפתקאות. לתת לירוקים להניע כדור ללא תוחלת, ואז, במידה שהתוצאה עדיין מאופסת או נמוכה, להכניס שחקן או שניים מהירים בדקות 60־70. וזהו. הבלתי נמנע יקרה, גם אם מכבי חיפה תקבל פנדל או תחמיץ.
וזה אכן קרה, ויקרה שוב אם לא יחול שינוי מהותי בדרך שבה מתייחסת מכבי חיפה לעצמה. מרבית הקבוצות מגיעות לשחק נגד הירוקים בצורה דומה לזו ששיחקה בה בני יהודה. ומי יותר, מי פחות, מצליחות בתוכנית המשחק הזו כבר שש שנים, מלבד מספר מקרים יוצאי דופן. יש הרבה דרכים לנסות ולפרוץ הגנה מהודקת והן כוללות משחק אגפים, בעיטות מרחוק, כדורים נייחים. אבל כלי נשק הכרחיים בכדורגל המודרני בכלל, ובמשחק נגד קבוצה מסתגרת בפרט, הם תנועה ללא כדור ומהירות. ואת שני אלה לא ראינו ממכבי חיפה, לפחות לא עד ספיגת השער הראשון. ולמען האמת, ראינו מעט מדי מהכלים האלה בשש השנים האחרונות.
(צילום: עוז מועלם)
הנעת הכדור האיטית בין שחקני ההגנה לשחקני החלק הקדמי המשחקים עם הגב לשער, ומסירות רבות לאחור, יכולים היו להימשך עוד שעתיים. שער לא היה יוצא מהמהלכים האלה. ועוד נקודה אחת: מכבי חיפה שיחקה בפחד. הפחד (מהקהל? מהציפיות?) שוב גרם לקבוצה לשחק זהיר מדי ולא תכליתי. עם כל הכבוד, מכבי חיפה של פעם ידעה לעלות על הדשא באנפילד, בדלה אלפי ובאולד טראפורד ולנסות לשחק כדורגל גם כשהמחיר היה לקבל בראש, ולא לפחד לעבור את החצי מול האריות משכונת התקווה.
את הרוח הזאת שאבדה כבר מזמן בכפר גלים אמור האיש על הקווים להחזיר. אבל אם הוא, לאחר המשחק המזעזע, מעז לומר שבעשרים וחמש הדקות הראשונות שיחקנו טוב, שלטנו, החמצנו והם עקצו אותנו, יש כאן בעיה של מודעות עצמית. אז אולי יהיו אוהדי מכבי חיפה שיאמרו לעצמם, ובמידה רבה של צדק, שצריך לתת זמן, שצריך לתת לשחקנים להתחבר, שצריך לתת לשחקני הרכש (דמארי? גרשון?) להחלים. אבל הניסיון של שש השנים האחרונות מלמד שהליטופים העצמיים, גניבת הדעת, וההתעלמות מהמציאות גורמים רק לדבר אחד: פתיחה מוקדמת (מאוד) של עונת הרחצה בחוף דדו.
לפנייה לכתב/ת 
לוזון
צילום: אלעד גרשגורן
מומלצים
