חאליסי של הכדורגל הישראלי / ד"ר לכדורגל
בזמן שכוחות התזה מייסודם של מיץ' וג'ורדי הוטמעו גם בבאר שבע, הדמות החשובה ביותר במשחקי הכס של הכדורגל בארץ מציעה מודל ניהול אלטרנטיבי מהפכני
להלן המאפיינים העיקרים של שני הכוחות וכמובן גם ההבדלים המבחינים בינם, אשר מובילים בסופו של דבר לעימות המתבקש, ממש כמו במשחקי הכס.
האנטי-תזה
בצידה האחד של הזירה נמצאים כוחות התזה, מייסודם של מיץ' את ג'ורדי. אלה דוגלים בניהול מקצועי ביותר ומסודר, יחד עם הקפדה על קלה כחמורה. לאחרונה הם זכו לחיזוק מקומי, בשעה שעקרונות התזה הוטמעו בהצלחה בבאר שבע (דורן?) על ידי אלונה ברקת. שניהם גם מאוחדים בשאיפה להתקרב לסטנדרטים הנהוגים באירופסטרוז.
בדומה ללאניסטרים ממשחקי הכס, יש להם כיסים עמוקים והם אינם חוששים להשתמש בהם. וכיאה ללאניסטרים, בסוף הם תמיד מקפידים לשלם את חובותיהם.
מולם ניצבת האנטי-תזה. החאליסי של הכדורגל שלנו - שוברת הגלגל ומבשרת המפכה, המגולמת במלואה על ידי אלי טביב. טביב מציע מודל ניהול אלטרנטיבי מהפכני, שבו אדם אחד (הוא) מחזיק למעשה בכל ארבעת התפקידים הראשיים במועדון כדורגל: בעלים, מנג'ר, מאמן וסקאוט. כמובן שאלי מתייעץ עם אלה שמחזיקים רשמית בתפקיד (אוחנה או מישהו, ומי שהוא המאמן היום), אבל בסוף, כמו דאינריז, הוא זה שמחליט.
מנתץ שלשלאות (הכסף)
לא יודע איך הוא עם הכסף, או איך גולדהאר, אבל בכדורגל, להבדיל מהבעלים של מכבי ת"א והפועל באר שבע, טביב מבין מצוין. יש לו עין מעולה לשחקנים ואת הכישרון להפיק מרובם את המיטב על המגרש (וגם סביב שולחן המו"מ). אחוזי ההצלחה שלו עם הזרים (מרכיב מפתח להצלחה בישראל) מלמדים שהוא בהחלט יודע לבחור אותם בהצלחה.
טביב ללא ספק יודע כל מה שיש לדעת על כדורגל ומנטליות בישראל. זו הסיבה שאצלו ההצלחה היחסית של הקבוצות שלו לעולם לא תגיע על חשבון הבעלים. מבחינתו בעלים שמפסיד מיליונים בעסק הזה זאת השלשלת שיש לשבור. נכון שבדרך יש הוצאות וכולי וכולי, אבל גם אם בטווח הקצר זה לא תמיד נראה כך, בסוף החשבון מתאזן (לכל הפחות). מול תקציבי הענק של מכבי וב"ש לשכר שחקנים, ושאר ההוצאות הגדולות על טכנולוגיות מתקדמות מאיטליה ותוכניות אימונים ממוחשבות מספרד, טביב כמו מנופף בחופן עלי גת ובדולרים שחסך.
הבלתי נשרף
שמה של אלונה ברקת תמיד מוזכר בהקשרים חיוביים. אולי רק לי נדמה, אבל זה נראה שגם אם תרצה, היא לא תצליח להוציא מילה לא נכונה מפיה. על ברק בכר יודעים כולם שהוא ילד-טוב-חולון, ועל מיץ' גולדהאר אף אחד לא יודע כלום. ואילו ג'ורדי ג'ורדלינו, עם המבט הצונן של מלך הלילה וההילה הלבנבנה הזו של הקרויף מסביבו, עדיין מצליח לשמור על פאסון מול המקומיים. לעומתם, טביב מפזר את שמו ותהילתו באופן כמעט שווה בין הופעות במדורי הספורט (ממש כמו בכתבה זו) לבין אזכורים במדור הפלילים, שם הוא מופיע בתדירות של עוד ריצה של המת-החי חן עזרא לעבר האבדון.
טביב הורשע פעמיים בעבר במספר עבירות ואף נידון על כך לעונשים, ומ- 2011 הוא גם יעד לפעילות פלילית שטרם התפרסם טיבה (ננסה לדמיין סחיטה באיומים), ששיאה בניסיון החיסול בשנת 2015 (השלישי ממספר) ממנו שוב ניצל בנס. משום מה, אני מתקשה לחשוב על גולדהאר או אלונה בסיטואציה הזו. מתברר שטביב, הלוואי ויאריך ימים, בנוי אחרת.
לאחר ההרשעה על תקיפת קטין קבע בית הדין העליון של ההתאחדות כי טביב מנוע מלהחזיק בזכויות הניהול של בית"ר ירושלים למשך שנתיים; אז קבע... האש, כידוע, לא יכולה לגעת בבלתי נשרפים.
האבא של הדרקונים
טביב לא החל את דרכו בבית"ר. את הדרך שעשה מהמישור אל ההר אפשר להקביל לדרך שעברנו כולנו: מהחלוצים, אל העיר ללא הפסקה ומשם ליציע המזרחי, לב ליבה הפועם של ישראל הימנית. ההתחלה שלו הייתה בכפר סבא. מי שהייתה מושבת חלוצים בשרון, שבה שהו ועבדו בין היתר ברל כצלנסון ודוד בן גוריון. "מאחורי הפסח אני עובד פה. האוויר צח ובריא מבפתח תקווה, כי כפר סבא נמצאת על רמה גבוהה ומוקפת הרים", כתב משם בן גוריון לאביו עוד ב-1907.
מהכפר לעיר. טביב עשה את דרכו לעבר המרכז הפועם של תל אביב. בעזרת תעלול הבמבי החביב הוא הצליח להשתלט על הפועל ת"א. הילד התימני מהשכונה הופך לבעלים של הקבוצה המזוהה כמעוז של השמאל החילוני והלכאורה ליברלי.
מהרגע הראשון המפגש בין טביב לקהל (הסובלני בעיני עצמו) של הפועל היה טעון. על אף שעם הפועל זכה טביב בתארים הראשונים שלו כבעלים (גביע), הבלתי נמנע הגיע, ולאחר מחאות ממושכות של הקהל ועימותים קשים ובלתי פוסקים עם הקומץ, הוא עזב.
סע בן-צור, סע. כעת הדרך לבירה נפתחה והשידוך הזה נעשה בידי שמיים. הרי בית"ר זה ירושלים וירושלים זה ישראל וגם טביב הוא ישראל. הוא מכאן, משלנו. גדל בשכונה, קנה את הקבוצה של השכונה (עליה כפר סבא) ולא ראה אף אחד ממטר. וזה שיש לו וילה במיאמי וקונדו בקוסטה ריקה, זה גם לטובה, למה את הגויים מותר לדפוק. כעת נשאר להמתין ולראות האם אלי, צבאות להב"ה וגדודי 'כהנא צדק' יצליחו לשחרר אש משלושת הדרקונים: העדתי, הלאומי והדתי, עד שיצליחו לזכות באליפות.
לפנייה לכתב/ת 
