ברוכים הבאים לחנות העודפים של אלי טביב
במקום לבנות אוסף מציאות להשבחה לקראת מכירה לשחר, גולדהאר או אלונה, מוטב אילו בעלי בית"ר ירושלים היה מביא את החלוץ הנכסף שהיה דוחק כדור או שניים מול פלובדיב. עונה אירופית בשלב הבתים שווה יותר מהסכום שיקבל על הייסטר, למשל
הכל היה ערוך ומוכן לפתיחה החגיגית. כל העיר דיברה על המקום החדש של אליהו רופא, המסעדן המנוסה שכבר שנים פוקד את מדורי האוכל משני צידי שער הגיא. הסצינה הקולינארית בירושלים געשה בתחושה כי לראשונה מזה שנים תציע עיר הבירה תחליף מושך לאניני טעם מכל קצוות הארץ ותעמיד מסעדה שתהפוך למוסד עם שם ומסורת. מעין מסעדת 'מחניודה' רק למקומיים ועם אוכל ששווה את הכסף.
המסעדן המתוקשר סיפר כל העת בגאווה כי הצליח להנחית מאחורי הכיריים את מר יוסף יהלום, שף בעל שם עולמי עם קבלות מהמסעדות הטובות ביותר בספרד ובאנגליה, יחד עם צוות טבחים מנוסה. אם לא די בכך, את המסעדה תנהל מי שעוד מימי טדי קולק הותירה אחריה שובל של לבבות ירושלמים פועמים וניחוח שמפו חליטת השקד נגד קשקשים. אפילו השומר בוריס נחשב לאחד משלושת השומרים הטובים במדינה.
לבליינים הירושלמים לא נותר אלא להזמין מקום, לעצום את העיניים ולתת לריחות, לטעמים ולקולות לאפוף ולשאת אותם אל חוויה בלתי נשכחת בדרך אל הצלחת הנכספת.
(צילום: אוהד צויגנברג)
ואכן, ערב הפתיחה היה מרגש, השף ליהטת, בישל וכבש את לבבות הסועדים בערב מלא תהפוכות ותחושת התחדשות, קבוצת תיירים הונגרית מהעיר ושאש זכתה לקבל 4 מנות מסחררות שהפתיעו את החיך להשתאות יתר הסועדים. עננת האופוריה שאפפה את הכל השכיחה את חוסר שביעות הרצון מהשירות האיטי ושלחה את הסועדים מבושמים ומדושנים. אמנם לא היו מספיק מלצרים ואת עמדת הבאר אייש שוטף הכלים, אבל לא היה בכך די בכדי להשבית את השמחה. ביום ראשון האחרון נודע לנו כי המסעדן וצוות המטבח פינקו קבוצת סועדים קבועה ב-3 מנות מצלצלות. ההולנדי שביניהם כבר שנים חוזר לקבל עוד ומסיים את הערב עם בטן מלאה.
אמנם מר רופא מעולם לא זכה להכרה אירופית, אך נדמה כי זו מסעדה שתככב בביצה המקומית. תחושת ניצחון ואופטימיות איפשרה לירושלמים סוף סוף להרים את הראש בגאון ובתקווה. אלא שבשלב זה הייתי רוצה לצנן את ההתלהבות ולהתרכז דווקא בשלילי. אכן השף בעל שם עולמי, המנהלת אושייה ירושלמית, צוות הטבחים מהטובים בארץ והשומר בעל זינוק חתולי, אך השירות לוקה בחסר, צוות המלצרים אינו מתאים לרמה וברמן חובבן אחד לא יכול להחזיק מסעדה ברמה. הרי שזהו סיפורו של מר אלי טביב והקבוצה של המדינה. אכן, יוסי בניון הוא הקשר הישראלי הטוב ביותר בעשור הקודם, ואין ספק שצירופו של אלי אוחנה הוא משב רוח מרענן ושיתר הצוות מונה שחקנים מופלאים, אבל ברור לכל שהקבוצה אינה מאוזנת.
ז'ורז'יניו ופריירה קשרים נפלאים בקצב הסמבה, חן עזרא קשר קיצוני מסוכן, ורד שחקן קישור מהטובים בארץ, קלטינס כבר מזמן הוכיח את עצמו בקישור האחורי וגם בריהון ועגייב קשרים לגיטימיים לליגה שלנו. מה הקשר בין כל השמות שמנינו אתם שואלים? הם כולם שחקני קישור. אם נסתכל על שתי חוליות השדה האחרות של בית"ר ירושלים, הבדל הרמות בולט. גם טביב, גםאוחנה, גם קוראי שורות אלו וגם עוזי גופייה יודעים כבר כמה שנים שחסר חלוץ מטרה, ושמאז שרואדה עזב גם ההגנה היא גבינה שווייצרית.
טל כחילה הוא בלם טוב וסירושטיין בהחלט מסוגל להתמודד בגבורה עם מרבית מהתקפות הליגה, אבל לא בטוח שווקאמה או קיארטנסון מזיעים בלילות לקראת מפגש מולם. לראיה, כבר בעונה שעברה חילטר רן בן שמעון עם קלטינס כבלם לצד רואדה מאחר שמורי הרבה לשגות. מהלך שהפך חיסרון אחד לשניים ושלח את תגלית העונה לטיול של תגלית בחוליית ההגנה. שרון מימר מצדו הגדיל לעשות והסיט את אנטואן קונט המצויין למרכז ההגנה. נדמה שקונט גדול על הליגה שלנו ובין אם נתן לו להחליף את הבלם, את החלוץ או את הכרוז, הוא יעשה עבודה נקיה ואתלטית, אבל מקומו הטבעי על הקו.
בחלק הקדמי, וראן הוא סימן שאלה ואיתי שכטר הוא סימן קריאה אבל דהוי. שכטר שחקן מרגש ומבריק אבל לא מסוגל להחזיק 90 דקות למשך עונה שלמה ולמעט שני אלו, אם נביט לספסל נראה רק קשרים מאופרים כחלוץ. כבר 2 וחצי קיצים שעונת המלפפונים בבית בגן מתרכזת בהבאת חלוץ משמעותי ומסתיימת בהחתמת גבב שחקנים במחיר הזדמנות שיכולים לסמן את הרגע בו ענדו את המנורה על דש חולצתם כשיא הקריירה. שיירה אווירית של חלוצי רכש זרים פוטנציאליים אמנם מילאה את מדורי הספורט ואת רחבת הכותל, אבל לא הסתיימה בהחתמה מעניינת.
נדמה לעיתים כאילו יצא טביב לעשות קניות בסופר עם רשימה מאשתו וחזר הביתה רק עם מוצרים מהפינה בכניסה עם כל המבצעים. יש גבול כמה 'עוגת הבית' יכולה משפחה לאכול לאורך זמן. אמנם הפועל ראשון לציון מציעה שחקנים במחיר חנות עודפים יד שנייה, אבל אולי זה לא בדיוק מה שישלים את הפאזל הבית"רי. אחרי כל כך הרבה נסיונות הייתי מצפה מטביב, איש עסקים מנוסה, להבין שציפיות המחיר שלו בעמדת החלוץ אינן תואמות את המציאות ולחסוך זמן יקר לביקורת הגבולות ולאבי נימני העיקש. במקום לבנות אוסף מציאות להשבחה לקראת מכירה ליעקב, למיץ' או לאלונה בעונת המלפפונים הקרובה, מוטב היה אילו היה מביא את החלוץ הנכסף שיכל היה לדחוק כדור או שניים מול הבולגרים. עונה אירופית בשלב הבתים שווה יותר מהסכום שיקבל על הייסטר כשזה יהפוך לשחקן אחראי.
לא רק ששחרור השחקנים המובילים בכל עונה, אצילי ורוקביצה, ורואדה ואייבינדר, מייאש את היציעים ומחזק את היריבות, הרי שהוא גם מעיד על ראייה עסקית קצרת טווח ונטולת השראה. טביב מעדיף להרוויח מאה אלף דולר היום ולא להגדיל את הסיכוי לרווח כפול ומכופל במקרה של התמודדות אמיתית על תואר ועונה אירופית שמסתיימת בחודשים הקרים של השנה. מבחינת בית"ר נדמה שהעונה הקרובה תזכה אותם במקרה הטוב שוב במאבק על הכרטיס לאירופה ששווה שניים עד ארבע משחקים בערים שמעולם לא שמענו עליהם בפאתי סלובניה, ובמקרה הרע חופשת קיץ מוקדמת וביקור במסעדות הטובות באמת במישור החוף.
לפנייה לכתב/ת 
אלי טביב
צילום: אוהד צויגנברג
מומלצים
