שיא החוצפה של עיני / "פלג בחמישי"
אפילו לאסיפה השנתית של ההתאחדות יו"ר ההתאחדות לא טרח להגיע. העיקר שהוא סגר עם ברקוביץ' מתווה מגוחך לחלוקת הזמנות. וגם: האינפנטיליות של איגוד הג'ודו
צפו בנבחרת מתכוננת למקדוניה (צילום: עוז מועלם)
המנותק
מה לעופר עיני ולכדורגל?
בשבוע שעבר נערכה באצטדיון ר"ג האסיפה השנתית של ההתאחדות לכדורגל. ומי לא הגיע? אחד, עופר עיני. שזה בערך כמו שראש הממשלה לא יגיע למושב הפתיחה של הכנסת. אז מה אם בתקנון היסוד נקבע כי היו"ר הוא זה שינהל את הישיבה.
"יו"ר ההתאחדות שהה בחו"ל ונבצר ממנו להגיע לאסיפה הכללית", נמסר לי אתמול מההתאחדות. ברור, מה לו ולכדורגל? מאז שעיני קיבל את התפקיד הוא הרחיב את עסקיו הפרטיים, מונה ליועץ של הנהלת בנק דיסקונט, נכנס חזק לתחום הגז, צירף כשותף את יו"ר מינהלת הליגה היוצא יורם באומן, ולפני מספר חודשים מצא עוד ג'וב: נשיא קרן חדשה שמשקיעה בנדל"ן באירופה ובארה"ב. ככה זה אצל עיני כשמדובר בקרנות שאינן קשורות לכדורגל. מרים ורץ לנגוח.
זה בעסקים. בעסקנות, המשקיען הבינלאומי נרתם לטובת אבי ניסנקורן בבחירות לראשות ההסתדרות, ופעמיים בקיץ האחרון נשמע קולם של השניים בענייני כדורגל(!), פעם אחת כשיו"ר ההתאחדות הכריז אחרי תבוסת הנבחרת בספרד כי אלישע לוי יקבל עוד קדנציה, ופעם כשיו"ר ההסתדרות נאם בטקס סיום העונה של הליגה למקומות עבודה.
על מה דיברו באסיפה השנתית של ההתאחדות? ועדת הביקורת, בראשות חבר ההסתדרות הוותיק יעקב שפי, המליצה לאשר את הדוחות הכספיים, וחותמות הגומי לא איכזבו. מי ניהל את הישיבה? הגזבר דודי גיל, מקורבו הנאמן של עיני, מנכ"ל חברת העובדים, שמכהן גם כיו"ר רשת בתי האבות "משען", אך לא מוותר על הדיור המוגן בהתאחדות. שלוש שנים אחרי שהוצנח לענף, דומה שמהפכת עיני הושלמה. תחי ההסתדרות לכדורגל בישראל, רק למה מומחה הנדל"ן צריך את הבניין ברמת גן?
המתווה
עופר ואיל מחלקים הזמנות
וזה לא שעיני אינו מטפל בעניינים דחופים. לפי מתווה היסטורי שסוכם השבוע בין היו"ר הנעלם לקוסם איל ברקוביץ', כל שחקן נבחרת שרשם לפחות 30 משחקים בינלאומיים יקבל מינוי לכל החיים לתא הכבוד במשחקי הנבחרת. "בשמי ובשם שחקני נבחרת ישראל, אנחנו מודים לעופר עיני ולהתאחדות על הכבוד שנתנו לנו", הגיב ברקוביץ' למחווה ההומניטרית, והותיר לא מעט חובבי כדורגל עם לחלוחית בעיניים.
אפשר להתווכח על כך שכדורגלנים כמו ברקוביץ', שיכולים להרשות לעצמם לרכוש פעמיים בשנתיים כרטיס, צריכים לקבל הזמנות. השוער אפרים ויימן, שערך מאות הופעות במדי ראשל"צ, לא מקבל היום מבעלי הקבוצה אפילו כרטיס ליציע העמידה שמאחורי השער. אבל מהיכן באה ההמצאה המטופשת של 30 הופעות? האם יעקב אקהויז ופיני בלילי, שצברו 29 כאלה, צריכים להביט בעיניים כלות על משה גלאם ודוד פיזנטי שסגרו 30 וייכנסו ליציע הכבוד בחינם?
ועכשיו ברצינות. למה הצ'ופר מגיע לשחקנים שצברו עשרות הופעות ולא הובילו את הנבחרת לכלום, על חשבון כאלה עם מעט הופעות יחסית (כי פעם הנבחרת שיחקה הרבה פחות) שהביאו אותנו למונדיאל?
לפי המפתח המצחיק הנ"ל, זאהי ארמלי (28 הופעות בינ"ל ולא מעט שערים) יישאר בחוץ, ויניב קטן – שצבר 31 הופעות אבל העדיף לפרוש מהנבחרת למרות שהיה כשיר למכבי חיפה – ייכנס בחינם. את דניאל רום (שמילוביץ'), יוחנן וולך ורוני שורוק שהגיעו למונדיאל עיני וברקוביץ' לא סופרים, אבל לגל אלברמן, שהחליט יום אחד כי לא מכבודו לשבת על ספסל הנבחרת, ישוריין מקום בתא האח"מים. וכמה חבל שאין מונדיאל למשחקי כבוד.
הטמטום
תורג'מן בנבחרת, אין משחק!
לא יאמן כי יסופר. הדרבי במסגרת המחזור השלישי בלאומית בין בית"ר ת"א/רמלה להפועל ת"א נדחה על ידי מינהלת הליגה ליום שלישי, 12 בספטמבר. הסיבה: מאמן המארחת, עמיר תורג'מן, הוא אחד משני עוזריו של אלישע לוי בנבחרת. שם, כידוע, תורג'מן מקבל כסף לפי שעה, אז למה שיוותר? הרבה יותר פשוט לשנות תוכניות לאלפי אוהדים של הפועל ת"א.
באיטליה, למשל, הפקרות חובבנית כזו אינה יכולה לקרות. שני עוזרי המאמן, סלבטורה סולו ואלבריקו אבאני, עובדים רק בנבחרת. אצלנו הדבר האחרון שמעניין את העסקנים המנותקים – אלה האוהדים.
בשנה שעברה, כשאריק בנאדו ביקש לאמן במקביל את הנבחרת הצעירה ובני יהודה, יו"ר ההסתדרות לכדורגל הצהיר: "לא אסכים שמאמן בנבחרת יהיה בשני תפקידים. לא בבית ספרי". אבל עם תורג'מן אין לו בעיה, וכנראה לזה התכוון שלשום אלישע לוי כשהכריז: "עופר עיני הוא אדם של מילה". שנת לימודים חדשה בפתח, בית הספר לקומבינות ולחלטורות פותח את שעריו, וכבר יש לנו חניך מצטיין בלשון.
התגרנים
איגוד הכדורסל עובר לקומיקס
”רוצים לעודד איתנו את נבחרת ישראל ביורובאסקט? נחשו כמה מעודדות מופיעות באיור, כתבו לנו תשובה עם שיטת עידוד יצירתית שלכם, ואולי תקבלו זוג כרטיסים לאחד ממשחקי הנבחרת".
השעשועון המקושקש הזה התפרסם אמש בעמוד הפייסבוק של איגוד הכדורסל, לצד ציור שבו נראות כמה מעודדות בביקיני עם פונפונים, וכמובן פרסומת למשרד הכרטיסים "לאן". לא ברור לאיזה קהל יעד פנתה החידה הילדותית שוביניסטית, אבל הכרטיס הזול ביותר שהוצע אתמול ב”לאן" – אפילו לילד בן שלוש וגם למשחק הכי פחות מעניין על הנייר מול אוקראינה – עמד על 95 שקלים. המוזלים ב־40 שקל נעלמו מהאתר כלא היו, למרות שבהיכל נותרו המון מקומות פנויים.
אני ספרתי 15 מעודדות באיור, ואפילו המצאתי שיטת עידוד יצירתית שאתם יכולים להשתמש בה: היכנסו לעמוד הפייסבוק של האיגוד, כתבו לתגרנים שמנהלים אותו מה דעתכם על היצירתיות שלהם בסחיטת כספים מהציבור, ואולי תוכלו לרכוש כרטיס במחיר נורמלי למשחק שתבחרו בעצמכם.
האינפנטיליםםםם!!!
האתר של קים ז'ונג פונטי
"המשלחת לאולימפיאדת הכימיה הבינלאומית, הכוללת ארבעה תלמידי תיכון ושני מלווים מהטכניון, חזרה מבנגקוק עם מדליית כסף ושתיים מארד! רון סולן, רינה סבוסטיאנוב, אופיר שמול ובן פילארסקי – כל הכבוד, גאים בכם!" זאת ההודעה שפורסמה ביולי האחרון בעמוד הפייסבוק של הטכניון.
וזו הידיעה שפורסמה אתמול בפייסבוק של איגוד הג'ודו: "ישששששששששששששש מדליההההה!! טל פליקר זוכה במדליית הארד באליפותתת העולםםם בג'ודו בבודפשט 2017!!!!! יום חלומי עבור פליקר המדהים והיקר, הצוות הלאומי בראשות אורן סמדג'ה, גיא פוגל ומעל כולם משה פונטי יו"ר איגוד הג'ודו שקיבל מתנת יום הולדת מדהימה!... יום חג עבור הג'ודו הישראלי, הספורט הישראלי ומדינת ישראל!! ".
את ההבדלים בטח מצאתם. בהודעת איגוד הג'ודו נתקעה להם האצבע על האות שין, לצד שובלי אותיות בכמה מילים נוספות. כל זאת בתוספת ים של סימני קריאה, שישה אימוג'ים של מחיאות כפיים וחמישה דגלי ישראל.
אז מה אם בג'ודו מחלקים מדליות לפי משקל, למי אכפת שבשנה פוסט־אולימפית לא מעט ג'ודאים מוותרים על אליפות העולם, למה להזכיר ש"מעצמת הג'ודו" הסתפקה במדליית ארד אחת? למרות שבכימיה היו שתי מדליות יותר, בפייסבוק שלהם לא כתבו שנשיא הטכניון ניצב "מעל כולם", אחראי להישג ה"חלומי", ומתי יום הולדתו, כמו באתר הבית האינפנטילי של קים ז'ונג פונטי.
והסיבה פשוטה. באיגוד הג'ודו, בניגוד לטכניון, יודעים שהכי חשובה הכימיה עם חסרת התרבות והספורט. על מנת לקבל ממנה מחמאות ותקציבים, כדאי לשכפל אותיות סופיות, להוסיף סימני קריאה בסיטונות, וכמובן לקשט בהמון אימוג'ים של מחיאות כפיים ושל דגלי ישראל, בשפת הציורים, כדי שמירי רגב תבין.
לפנייה לכתב/ת 
