תודה לך ערן זהבי
למרות שמה שעשית חמור, לפחות חשפת את פרצופנו האמיתי. טוב שפרשת מהנבחרת, ולא בשביל הפרובוקציה – אלא כדי שכולם יבינו מה הם פיספסו
לכבוד ערן זהבי:
שלום וברכה. ראשית כל ארצה לומר לך תודה. תודה על כך שלא העמדת פנים שהכל בסדר. תודה על כך שאחת ולתמיד הראת מה אתה חושב. תודה על כך שהסטת את האש מאלישע לוי, הוא ביקש למסור לך תודה אישית. אבל מעל הכל: תודה שחשפת את פרצופנו האמיתי. וכן, אני מתכוון לרבים מהאנשים במדינה הקטנטנה הזאת. כולה 8 מיליון איש. בניו יורק סיטי לבד יש יותר (עם מבקרים)! למה רק אצלנו יש תוהו ובוהו? למה כל הפסד נראה כאילו זה סוף העולם?
ועוד יותר מזה: מה אנשים חושבים, שאם הם יקללו או ישרקו בוז לשחקן שלא הולך לו אז פתאום הוא ייתן תוצרת? אחד מהשניים: או שההיגיון במדינה עובד הפוך או שכדאי שאנשים יפסיקו לעמוד על הראש. הדברים אמורים כלפי כל הנבחרת שנראית כמו מפעל המייצר שערוריות עבור התקשורת בחסות המאמן הלאומי אלישע לוי. למרות זאת, לאוהדים אין שום סיבה לקלל ולשרוק בוז לשחקנים. ממש לא!
(צילום מסך מתוך כאן 11)
גם זריקת הסרט היא, כאמור, מעשה חמור, אבל בשאלת המה קדם למה וכמה זמן הוא קדם – יש תשובה מוחצת: העם בישראל בנוי על מהרגע להרגע. אין סבלנות. אין טיפת כבוד. כלום. אגב, כך נראית גם מכבי תל אביב בכדרוסל בשנים האחרונות. אין זמן לבנייה חכמה, רוצים הכל מהר. אז צר לי לאכזב אתכם: ערן זהבי צודק. גם עוד 40 שנה לא נעלה לטורניר גדול. נמשיך לעמוד במקום, או אפילו נידרדר עוד יותר. חוסר הסבלנות מתאפיין בכל תחום בחיים שלנו. מפוליטיקה דרך תרבות, כלכלה וספורט. אם אין כבוד אחד לשני, אז למה שיהיה כבוד לסמל?
ושוב – תודה רבה לערן זהבי. בלעדיך לא הייתי כותב את זה. טוב שפרשת מהנבחרת. ולא בשביל הפרובוקציה – אלא כדי שכולם יבינו מה הם פיספסו. תאמין לי שבלעדיך הם לא יגיעו לכלום גם אם יצמח פה מסי.
לפנייה לכתב/ת 
זהבי
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים
