שתף קטע נבחר
הוסף כתבה

הכדורגל הישראלי גוסס

הוא מחובר למכונת הנשמה, ומסוגל לחיות ככה עוד הרבה שנים, אבל עדיין חולה מאוד

האכזבה מאלישע לוי שונה מהאכזבה מקודמיו בתפקיד - גוטמן, פרננדז, קשטן וגרנט. היא שונה בגלל שהפעם רמת הציפיות הייתה נמוכה בהרבה. והיא מורכבת משלוש סיבות - דור השחקנים החלש, חוסר הסמכות וההישגים של המאמן הלאומי, והבית הקשה (אחרי מתנות חוזרות ונשנות בשנים עברו). הפסדנו בבית לנבחרת נחותה שלא ניצחה 10 שנים נבחרת טובה ממנה, ועדיין לא הייתה תחושה של הפתעה עבור אף אחד מהאוהדים ביציע. וגם ככה לא ציפינו להעפיל, הרי אף אחד לא האמין שהמאמן הממוצע וחסר הכריזמה שלעולם לא התבלט אפילו בליגת העל שלנו, באמת יביא אותנו לטורניר גדול מבית כזה. אבל רבאק, קצת יכולת, קצת כדורגל, כמה מהלכים טובים. פה משקוף, שם קורה, פה גול. מה כבר ביקשנו?

 

האמת היא שזה לא רק באשמתו. בעוד המאמנים הקודמים כשלו עם סגלים טובים ושחקנים מובילים שהשתתקו ברגע האמת, הפעם מדובר במאמן כושל שאמון על בחירת סגל שחקנים מתוך מאגר לאומי כושל ואפור שלא היה שנים כמותו בישראל. כן, אם עדיין לא קלטתם את זה, ענף הכדורגל גוסס. הוא מחובר למכונת הנשמה, ומסוגל לחיות ככה עוד הרבה שנים, אבל הוא עדיין חולה מאוד. כל כך מעט יצירתיות והשראה אפשר היה לשאוב משחקני הנבחרת מול מקדוניה. אילו הייתם ילד בן 10 אשר צופה לראשונה בחייו במשחק כדורגל, ודאי היה זה המשחק האחרון. ולא שבכדורסל יש לנו אלטרנטיבה.

 

הפסד הנבחרת למקדוניה    (באדיבות כאן11 - תאגיד השידור הישראלי)

הפסד הנבחרת למקדוניה    (באדיבות כאן11 - תאגיד השידור הישראלי)

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

אוהדי מכבי חיפה וסרט הקפטן - בעיניי זה פשוט הזוי שמתקיים שיח ציבורי אודות המקרה הזה, בעד ונגד. אז בואו נבהיר סופית: לא משנה מה אמרו/שרו/עשו חבורת האוהדים ביציע לקפטן הנבחרת, אסור היה בשום פנים ואופן לערן זהבי להתנהג כמו פרחח בן 20 שלא קרע זוג נעליים. זהבי דיבר בראיון בסיום על אמוציות, לב ואמת. מה עם דוגמה אישית? אורך רוח? איפוק? יש מישהו ששמע את הדיווח הפתאומי הזה באמצע הדקה ה-70 על כך שזהבי זרק את סרט הקפטן ולא הזדעזע? קשה לי להאמין. בכל אירופה והעולם, בכל מהדורות חדשות הספורט ובכל מדורי הווידיאו באתרי הכדורגל, יושבים היום אוהדים מכל רחבי הגלובוס וצופים בכוכב הגדול שהגיע מסין רומס את מעט הכבוד הלאומי שעוד נשאר לנו ומשליך אותו על הדשא בזלזול. נכון ששריקות הבוז כשלעצמן הן מעשה מכוער, אבל היי - אפשר בהחלט להבין אותן. כשאתה בפיגור 1-0 בבית מול נבחרת כל כך גרועה, ולא מצליח לייצר מהלכי התקפה ראויים, וכשאתה הפנים של הנבחרת, אז תישא באחריות.

 

קפטן זה לא רק כבוד ופוזה וסרט יפה על הזרוע. קפטן אמיתי יכול וצריך להכיל את חוסר שביעות הרצון של הקהל שלו וגם להתאפק ולא להגיב מול מעשים פסולים כמו שריקות בוז שכאלה. בסופו של דבר, הקומץ הזה שישב ביציע והקניט את זהבי בחצי השעה האחרונה של המשחק יצא מהאצטדיון בתחושת ניצחון. הקהל הצליח להשיג את מבוקשו, וגרם לזהבי לנהוג באקט שהביא כעבור שעה להדחתו מהנבחרת. באמת מגיע שאפו לקהל החיפאי, שעמד במשימה שהציב לעצמו והצליח להוציא את זהבי משלוותו. הם הצליחו בכך בעבר עם בניון, טואטחה, יניב קטן ועכשיו גם עם זהבי. אין ספק, הקהל החיפאי הוא הכי טוב בארץ בלחרפן שחקנים.

 

הצלף הצ'כי - אוי אוי אוי, טל בן חיים. אפשר כבר לסכם אותך, או שיש סיכוי שתשתנה? איזו קריירה מפוספסת. כל כך הרבה כישרון, כל כך מעט בראש. בן חיים שיחק כמו ששיחק ברוב המשחקים שלו במדי הנבחרת (אחת לכמה משחקים הוא נותן הצגה וכך קונה לעצמו מקום של זהב בסגל). אנמי, נעלם לדקות ארוכות, עצבני, לא יעיל. בקיצור - זה לא זה. בן חיים מגיע לשיא הקריירה שלו כשהוא בנקודה מאוד מאכזבת. אז נכון, הוא מרוויח נהדר, משחק בחו"ל ועולה בקביעות בהרכב הנבחרת, אבל בתוך תוכו טב"ח יודע שהוא, כמו זהבי, רפאלוב, נאתכו ושכטר, יכול היה להוביל אותנו לטורניר גדול, אבל כשל, פעם אחר פעם, בכל מיני גרסאות, תמיד עם אותו פרצוף עצבני, והקללות שהוא מסנן בין יריקה ליריקה.

 

גם הפעם הוא הוחלף וירד ישירות לחדר ההלבשה מבלי ללחוץ את היד למאמנו ולהודות לקהל. למזלו, הסאגה סביב ערן זהבי השכיחה את העניין הזה, אבל המעשה שלו משקף את חוסר הכבוד שהוא רוחש כלפי אוהדי וקברניטי הנבחרת. וזה שחקן עם איכויות, לכן הפספוס עצום. עם טאץ' של נימני, מהירות של חזן, דריבל של רביבו ופיזיות של שחקן אירופי, בן חיים היה צריך להיות היוסי בניון של הדור הזה. אם ערן זהבי מיצה 100% מהפוטנציאל שלו, אז בן חיים רק 20%. כמה חבל.

 

זהבי משליך את סרט הקפטן    (צילום: באדיבות כאן11 - תאגיד השידור הישראלי)

זהבי משליך את סרט הקפטן    (צילום: באדיבות כאן11 - תאגיד השידור הישראלי)

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

הקאמבק של אברם - כמה זמן לא שמענו פרשן כדורגל ענייני, חף מאינטרסים, שיודע להעביר ביקורת אבל גם להיות סבלני ולחכות לדקה ה-90 לפני שהוא חורץ גורלות? איזה כיף לקבל את גרנט גרסת 2017 בעמדת הפרשן, כשהוא נינוח, רהוט, מנוסה וחכם, ובעיקר לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד, חף מתיאורים וסיפורים סטייל שגיא כהן, נטול טעויות שכחה דגם ארבל, מאפשר ליונתן כהן, השדרן הנהדר שלצידו, להעביר לנו את המשחק במקצועיות ובנוחות. חבל שעל המגרש הרמה שלנו כל כך נמוכה. ברק בכר צריך להיות המאמן הבא של הנבחרת, אבל אם לא הוא, מכל סיבה שהיא - אז גם האיש שתמיד היה כאן - גרנט, הוא אופציה לא רעה. יכול מאוד להיות שבקרוב מישהו בהתאחדות יוריד את גרנט כמה קומות למטה ממרומי היציע וכס הפרשן לכיסא המאמן על הדשא.

 

אגב, גרנט זכה לאחרונה במקום הראשון בסקר "מאמן הנבחרת הבא" שהתפרסם ב-ynet. בכלל, ראינו את היחס לו זוכה אלישע מהחניכים שלו על הדשא, מה שמדגיש את הצורך במאמן אהוב וסמכותי שיוביל את הנבחרת. לאור ההישגים אליהם הגיע והמעמד שלו בעולם הכדורגל, נדמה שלא רק האוהדים, אלא גם השחקנים, מאוד רוצים לראות אותו על הקווים. לא, גרנט לא יוביל אותנו ליורו הבא. אבל הוא יכניס שפיות ויעלה את רמת הכדורגל, לפחות זה. הוא כבר נכשל בעבר, והוא לא המאמן הענק שחשבנו שיהיה כשעזב את צ'לסי בראש מורם, אבל בהיעדר אלטרנטיבות, ובמידה ויסכים לחזור לאמן את הנבחרת, מדובר בהחלט בשידוך ראוי לעתיד הכדורגל שלנו.

 

גלזר - אין הרבה שוערים טובים היום בישראל, אבל לא ברור מה עשה עד היום עומרי גלזר שהעניק לו את חולצת השוער הראשון היוקרתית כל כך. לנסות לקדם בכוח את השוער של מכבי חיפה בשביל לרצות את המקורבים והאנשים החזקים בכדורגל? אין צורך. עדיף היה להציב בשער שוער מנוסה כמו גיא חיימוב, ו... לא, לצערי אין עוד אופציות. כולנו מתגעגעים לימים שבהם דוידוביץ' ואוואט התחרו על האפודה מס' 1, אבל בואו נודה - גם שטראובר, שביט אלימלך וקורנפיין היו מוצאים מקום בין הקורות בעידן הכל כך גרוע שנחת עלינו. גלזר שגה פעמיים בשתי יציאות גרועות שהמקדונים דחקו עם החזה, כדור אחד עבר ליד השער והשני נפסל בטענת נבדל שגויה. ככה לא מנצחים אפילו את מקדוניה, אבל באיטליה זה כבר באמת לא ייגמר נעים.

 

איפה עופר? - שלא כהרגלו, יו"ר ההתאחדות התאדה אתמול עם שריקת הסיום, ושלח את עוזרו תמיר גילת לחדרי ההלבשה,כדי לנזוף בשחקני הנבחרת הכושלים. אני בטוח שעופר עיני לא היה בורח הביתה כמו אחרון האוהדים במידה והתוצאה בסיום הייתה 3-0 לישראל. כמובן, אז הייתם רואים אותו מגיע כדי לחבק ולברך את שחקני הנבחרת ואלישע. בושה וחרפה שרב החובל של הנבחרת שלנו מתנהג כך ונוטש את הספינה הטובעת, במקום לקחת אחריות, לנסות לאסוף את השחקנים ברגעים כאלה ולעמוד מול מטח השאלות של אמצעי התקשורת. אבל אל דאגה, תוך שעה קצרה הוא חזר בשיא כוחו, מהדלת האחורית, רק בשביל לזרוק את הקפטן שלו לאלף עזאזל ב-1:00 בלילה. למה לחכות לבוקר ולקיים מסיבת עיתונאים מסודרת? כן, גם במקרה הזה - הכלב דומה לבעליו, והנבחרת שלנו נראית בדיוק כמו ההתנהלות של העומד בראשה.

 

נ.ב בחייאת אייבינדר. שים אותו על הזרוע, תעביר אותו לשחקן אחר, אבל מה אשם סרט הקפטן שצריך להיחנק בתוך הגרביים שלך? קצת כבוד.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים