אדלשטיין צריך להסתכל לנו בעיניים ולומר: טעיתי

"יש אכזבה, לא כישלון", כך ביקש ארז אדלשטיין להתייחס להדחה מאליפות אירופה. אז מה ההבדל בין כישלון לאי-הצלחה? טרום הטורניר, אי העפלה לשלב הבא היה יכול להיות מוגדר כאי-הצלחה, שהרי לפחות ארבע מחמש הנבחרות איתן הוגרלנו לאותו בית נחשבות טובות לא פחות מאיתנו. כך שאי השגת המטרה אינו יכול להיחשב ככישלון. אלא שמבחן התוצאה אינו המבחן היחידי, ובמקרה הזה האופן שבו קרו הדברים הוא זה שהופך את הדבר לכישלון, ואם להיות נקודתי – המשחק הראשון (מול איטליה) והאחרון (מול אוקראינה). בשאר המשחקים קרו דברים כפי שצפוי שיקרה בספורט תחרותי – יש טובים יותר וטובים פחות, לפעמים הולך יותר ולפעמים פחות.

את המשחק מול ליטא, הנחשבת מהטובות ביבשת, קשה היה מראש לצפות לרשום בטור הניצחונות, וההפסד של ליטא ערב קודם לכן "הרג" כל סיכוי להפתעה גם אם הנבחרת הייתה משחקת טוב יותר. במשחק מול גרמניה הושג ניצחון יפה, כאשר היכולת של השחקנים והאופי שהפגינו נעזרו בכמה אקס פקטורים – המזל, השיפוט והקהל, וכשמדובר בניצחון של סל בודד, בהחלט יש לכך משמעות. ואילו במשחק מול גיאורגיה הציגה הנבחרת את משחקה הטוב ביותר, אלא שלמזלנו הרע גם הגיאורגים "תפסו יום", ובסופו של דבר העייפות מהמאמץ של הימים הקודמים הכריעה את השחקנים שלנו בהארכה.

(צילום: אורן אהרוני)

לבשל ארוחה טובה יותר כאשר מראש מוצרי הבסיס שעומדים לרשותם אינם מוצרי גורמה. למרות הטעויות שעשה ולמרות התוצאה, אולי דווקא כן כדאי להפגין אורך רוח ופעם אחת לתת למישהו הזדמנות נוספת – כולנו עושים טעויות וגם אותנו לא מעיפים מעבודתנו בעקבות כל כשלון. אלא שכדי שיוכל לקבל הזדמנות נוספת ולהיעזר בנסיון שצבר, אדלשטיין צריך להסתכל לנו בעיניים ולהגיד: "טעיתי, אכן נכשלנו. אבל אני יכול ללמוד מהטעויות שלי כדי להגיע לתוצאות טובות יותר בהמשך". רק כך אפשר להשתפר ולהתקדם, כל עוד הוא מסרב להודות בכישלון הוא ממש לא בחור כארז, ואינו יכול לראות עצמו כמועמד ראוי להמשיך בתפקידו.