שלומי דורה צריך לשלוח פרחים לגיא לוזון
בכדורגל המודרני נענשים על כל טעות במזומן ומיידית, בין אם משחקים נגד צ'לסי ובין אם נגד עכו. מכבי חיפה והמאמן שלה חילקו לא מעט מתנות ליריבה, הן בהגנה והן בהתקפה
הטענה המוכרת והשחוקה היא שעשרות שחקנים ושורה ארוכה של מאמנים מוחלפים במכבי חיפה, והתוצאה ידועה מראש וחוזרת על עצמה, כמו קללה. אז לפני שפונים למיסטיקה, כדאי לנסות לקחת את משחק הנפל של מכבי חיפה מול הפועל עכו כדוגמה להבנת כמה מבעיות היסוד של האימפריה שהפכה לשטיח של הליגה. יש משהו משותף למאמנים שעוברים במכבי חיפה בשנים האחרונות הכושלות. אף אחד מהם לא הצליח ממש קודם לכן כמאמן ראשי בקבוצת צמרת לחוצה, חוץ אולי מאלכסנדר סטנוייביץ', וכולם כשלו שוב בכל מקום אליו הגיעו לאחר הקדנציה הכושלת במכבי חיפה. והדברים הללו ככל הנראה אינם מקריים. במכבי חיפה של המשחק נגד עכו ניכרו בעיות יסודיות של העמדת שחקנים, איוש עמדות, חוסר בתנועה ללא כדור, היעדר יצירתיות, משמעת טקטית לקויה, וסף שבירה נמוך.
במכבי חיפה מודל 2017 משחקים שמות. עומר דמארי הוא שם, אבל זה לא גורם לו לסיים משחק עם צמד ברשת. קאיו הוא שם, אבל את המשחק נגד עכו הוא לא גמר עם שער ובישול. ארנסט מאבוקה הוא שם, אבל ביצועיו במשחק האחרון לא כללו בישול, שער ומשחק הגנה מושלם. על מנת להפוך את השם לשחקן הממצה את יכולותיו יש צורך במאמן. בעכו היה אחד כזה אתמול שגרם לאחד בשם בן אז'ובל לגמור משחק עם גול לחיבורים, ולאחר בשם פייסל מוליץ' לספק גול מהסרטים.
במכבי חיפה היו מספר שחקנים שלא ברור מה הם עשו בכלל על כר הדשא. קוסטדינוב היה אחד מהם, קאיו לא בא לידי ביטוי ודמארי לא ביצע פעולה חיובית אחת. אז או שהם שחקנים גרועים, והרקורד הקרוב (קוסטדינוב, קאיו) והרחוק (דמארי) לא מלמד על כך, או שהמאמן לא יודע איך ומתי להשתמש בהם. ניכר זלזול של שחקנים מסויימים משולב בחוסר ריכוז. כך היה במהלך ההגנה השערורייתי של מאבוקה שהוביל לשער הראשון של עכו, ובכדרורים המביכים וחסרי התכלית של וורמוט ולאחר מכן של סלליך.
חוסר המשמעת הטקטית שגובל לעיתים בזלזול הם בראש ובראשונה אשמת המאמן, משום שהוא לא יודע איך להנחיל אותה לשחקנים, או שהם לא סופרים אותו. כך או כך, בכדורגל המודרני בו נענשים על כל טעות במזומן ומיידית, בין אם משחקים נגד צ'לסי ובין אם נגד הפועל עכו, אסור לאפשר טעויות מטופשות, או לפחות לצמצמן למינימום נסבל. ובמשחק מול עכו מכבי חיפה חילקה לא מעט מתנות ליריבתה, הן בהגנה והן בהתקפה, בדומה למנהגה בשש השנים האחרונות.
חשוב מאד לבחור שחקנים איכותיים בעלי אישיות מתאימה, ויעקב שחר יודע זאת היטב משום שבחירות שגויות של שחקנים עלו לו בממון עתק. חשוב לא פחות לבחור במאמן שיהיה סמכות מקצועית שהשחקנים יכבדו, מאמן שינחיל לשחקנים קודם כל את הבסיס הטקטי והמשמעת הנלווית אליו. מאמן שידע לנהל משחקים באופן המתאים לקבוצת צמרת, כלומר מתוך יוזמה וכפייה על המאמן היריב לחשוב. אפשר להיכשל בבחירה של שחקן אחד, שניים או שלושה מתוך סגל של למעלה מעשרים, ולהצליח כקבוצה. כישלון בבחירת הצוות המקצועי יגרום לכישלון של סגל השחקנים כולו, יקר ככל שיהיה. וכאן, במה שאלונה ברקת הצליחה בשנתיים האחרונות, וקרויף הצליח בשלוש השנים שקדמו לכך, יעקב שחר נכשל שוב ושוב, ושוב.
אז נכון, העונה עדיין בחיתוליה, גם מכבי תל אביב הפסידה (אבל חזרה לנצח) ובאר שבע ניצחה בקושי את אשקלון (אבל ניצחה), ומכבי חיפה בכלל ניצחה את באר שבע רק מחזור אחד לפני הביזיון מול עכו. אבל ניסיון השנים האחרונות במועדון הירוק מחזיר אותנו שוב ושוב אל משבצת ההתחלה בלוח המשחק. ניצחון על רעננה בשבת הקרובה לא יספיק כדי ליצור תפנית. קודם כל, ניצחון כזה הוא עדיין בגדר תיאוריה, ואם שחקני מכבי חיפה חושבים שהם יזכו בו רק משום שהם לובשים ירוק, הם יפסידו את המשחק עוד לפני שהחל. שנית, רק רצף הצלחות ארוך יוציא את הקבוצה לדרך חדשה, כי הוא יבוא רק מתוך תיקון פגמי היסוד בקבוצה. נכון לעכשיו, סימני עונת הרחצה המתקרבת ניכרים באוויר וכדאי שכל מי ששייך למערכת הנקראת מכבי חיפה לא יתעלם מהם.
לפנייה לכתב/ת 
