10,000 אחרי הספירה / מר עולם
27 שנים חלפו מאז האליפות האחרונה של ליברפול, ובאנפילד עדיין מתרפקים על הזיכרונות מרוני רוזנטל ומעונת 1989/90. לא פחות מ-10,000 ימים חלפו, ההתקפה מרשימה, קלופ מלהיב ורק ההגנה מחזירה את האוהדים לקרקע. נדב יעקבי עם תמונת מצב
בסוף אפריל 1990 נחתתי בשדה התעופה של ליברפול, זה ששנתיים לאחר מכן יקבל את השם הרשמי "ג'ון לנון איירפורט". אז זה היה סתם שדה תעופה קטן ומיושן עם שם לא אטרקטיבי.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שלי בעיר, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהגעתי במיוחד כדי לראות משחק של ליברפול, ולא סתם משחק, אלא כזה שיכול לקרב אותה לעבר אליפות מספר 18. במשחק היה אמור לעלות בהרכב הכוכב החדש והכי לא-צפוי של הקבוצה הטובה ביותר באנגליה באותם הימים – רוני רוזנטל.
מה שקרה לרוני רוזנטל בחודשיים האחרונים של עונת 1989/90 הוא לא פחות מאשר נס, סיפור מהאגדות. ליברפול נאבקה אז על האליפות מול אסטון וילה וארסנל, וכשנראה היה שהיא מתחילה לאבד גובה, צץ כאילו משום מקום שחקן ישראלי אלמוני, שעד אז חימם את הספסלים בליגה הבלגית.
אף אחד באנגליה לא ידע אז מיהו רוזנטל, ומילא אם הוא היה מצטרף לאחת מקבוצות התחתית, אבל ליברפול? זה בערך כמו שמחר ריאל מדריד תחתים את מואנס דאבור. משהו כזה.
שבוע לפני שהגעתי, במשחק החוץ נגד צ'ארלטון, המנג'ר קני דלגליש החליט להמר והציב את הישראלי האלמוני בהרכב במקום פיטר בירדסלי, כוכב נבחרת אנגליה. רוזנטל הדהים והבקיע את השלושער המושלם – אחד ברגל ימין, אחד ברגל שמאל ואחד בנגיחה.
אבי ברזילי, כתב "ידיעות אחרונות" שהיה נוכח במשחק, כתב: "לראות את רוני מבקיע שלושער במדי ליברפול, בבכורה שלו בהרכב, היה מרגש יותר מלראות את נשיא מצרים אנואר סאדאת נוחת בישראל".
שבוע לאחר מכן הגעתי כאמור לאנפילד כשליח "ידיעות אחרונות" כדי לראות מקרוב ולדווח לקוראים בארץ על הבחור החיפאי שמטריף את אוהדי ליברפול. יום לפני המשחק מול צ'לסי ב-11 באפריל 1990 פגשתי את רוני ב"מוט האוס", המלון בו התגורר באותם ימים. הוא נראה קול לחלוטין, כאילו שהוא לא ממש מעכל מה עובר עליו. אבל זהו רוזנטל, שתמיד נראה אדיש למתרחש סביבו.
בשבת בצהריים התרגשתי הרבה יותר ממנו. כשהוא עלה אל הדשא המבהיק של אנפילד עם החולצה האדומה עם מספר 8, האוהדים היו באקסטזה. רוזנטל נראה רגוע לגמרי, כאילו נולד באחת השכונות המקיפות את האצטדיון האלמותי, ולא בקריית אליעזר בחיפה. בדקה ה-21 גארי גילספי הוציא כדור חוץ לעברו של רוזנטל שהיה ברחבה עם הגב לשער. רוני הסתובב ושלח בעיטה אדירה לרשת.
אני הייתי בהלם. זה היה טוב מדי מכדי להיות אמיתי. הרגשתי שזה היה שער שהוזמן במיוחד עבורי. עם כל הכבוד לארבעת השערים שרוזנטל הבקיע בשלושת המשחקים הקודמים, זה נראה לי כמעט הזוי. כן, טסתי במיוחד לכאן כדי לראות אותו - אבל לא באמת האמנתי שאזכה לראות אותו מבקיע. רוני כמובן לא התרגש. הוא רק הסתובב, הניף את הזרוע באוויר וחייך, כשיתר שחקני הקבוצה מחבקים אותו.
סביבי ביציע העיתונות, ראיתי כתבים אנגלים ותיקים מוכי תדהמה. רובם עדיין התקשו לעכל ששחקן ישראלי אלמוני הוא זה שבזכותו ליברפול כנראה תזכה באליפות. אבל למי היה זמן לחשוב על הדברים הללו? ליברפול המשיכה להבקיע, רוזנטל עוד הספיק לבשל לאיאן ראש את השער הרביעי בניצחון 1:4.
כש"רוזי" (הכינוי שהדביקו לו העיתונים) הבקיע את השער האחרון בניצחון 1:6 על קובנטרי במחזור הסיום של אותה עונה, לא הוא ולא אוהדי ליברפול האמינו שהאליפות ה-18 הזו תהיה גם האחרונה שלהם, שיעברו 27 שנים - 10,000 ימים - בלי עוד אליפות אחת לרפואה. אם מישהו היה אומר אז שתעבור רבע מאה וליברפול לא תזכה אפילו באליפות אחת, הוא היה מובל אחר כבוד לבית החולים הפסיכיאטרי הסמוך.
באותם ימים לא הייתה בכלל שאלה מי הקבוצה הגדולה בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי. ליברפול זכתה ב-18 השנים שבין 1972 ל-1990 בלא פחות מ-11 אליפויות. היא זכתה באותה תקופה גם ארבע פעמים בגביע אירופה לאלופות.
אבל הימים הללו עברו ואינם עוד. אוהדי ליברפול עדיין מתרפקים על הזיכרונות, מייחלים ליום שבו הקבוצה שלהם תחזור לימי הזוהר, וממשיכים להתאכזב עונה אחרי עונה.
לפני ארבע שנים נראה היה שזה סוף סוף קורה, כשליברפול של ברנדן רוג'רס הובילה את הטבלה עד לשלבי הסיום של העונה. אלא שאז, במשחק הבית מול צ'לסי, הקפטן סטיבן ג'רארד החליק ואיבד כדור פשוט, צ'לסי ניצחה והעניקה את האליפות למנצ'סטר סיטי.
בשלוש העונות הבאות ליברפול לא הייתה אפילו קרובה למאבק על התואר וסיימה במקומות 6, 8 ו-4. התקווה הייתה שהמאמן הגרמני יורגן קלופ יעשה בליברפול את מה שעשה בגרמניה - כשהוליך את דורטמונד לזכייה באליפות מול באיירן מינכן העשירה.
בינתיים זה לא קרה. קלופ אמנם בנה קבוצה מוכשרת ומלהיבה מבחינה התקפית, אבל כפי שהיא נראתה במשחקיה האחרונים, ברור לכולם שאין לה סיכוי של ממש להיאבק על התארים בפרמייר ליג ובליגת האלופות.
השבוע האחרון היה שבוע קשה עבור קלופ ואוהדי ליברפול. בשבת ספגה הקבוצה תבוסה משפילה 5:0 מול מנצ'סטר סיטי וביום רביעי סיימה ב-2:2 במשחק החזרה לליגת האלופות, באנפילד מול סביליה. סיטי לא הביסה את ליברפול בתוצאה שכזו מאז 1937, וגם ההרחקה של סאדיו מאנה לא מהווה תירוץ לבעיות הקשות בהגנה של קלופ.
מבחינת המאמן הגרמני זה היה ההפסד הכבד ביותר שלו מאז שהובס 6:1 כמאמן מיינץ, בתחילת הקריירה שלו ב-2006, מול ורדר ברמן. ארבעה ימים לאחר מכן רצתה ליברפול להוכיח שמדובר בתקלה חד פעמית, אבל לא עברו חמש דקות והבלם דיאן לוברן עשה טעות קשה שסידרה לוויסאם בן יידר וסביליה את היתרון.
ליברפול הפכה, מאנה היה נפלא, כמו גם חלוץ הרכש המצרי מוחמד סלאח ורוברטו פירמינו (למרות שהחמיץ פנדל). המזל מנע מליברפול להוביל יותר מ-1:2 וההגנה הרעועה היא זו שאיפשרה לסביליה להשוות וכמעט לנצח.
הפרשנים והאוהדים באו בטענות לקלופ, על כך שלא חיזק בקיץ את ההגנה שלו. ליברפול עשתה מאמצים עילאיים לרכוש מסאות'המפטון את הבלם ההולנדי וירחיל ואן דייק, אך הסיינטס דחו הצעה על סך 50 מיליון פאונד. המבקרים מתלוננים שקלופ לא חיפש אלטרנטיבות. לוברן וג'ואל מאטיפ הם בלמים סבירים, אבל לא מספיק איכותיים כדי לייצר מרכז הגנה ברמה הגבוהה ביותר. אלברטו מורנו הוא מגן שמרשים מאוד בהתקפה, אבל מוגבל מאוד בצד ההגנתי.
כשפפ גווארדיולה הבין שלא יצליח להגיע רחוק עם ההגנה שהייתה לו בעונה שעברה במנצ'סטר סיטי, הוא לא התבייש לשלם סכומי עתק כדי להביא את קייל ווקר מטוטנהאם (51 מיליון אירו), את בנז'מין מנדי ממונאקו (57.5 מיליון) ואת דנילו מריאל מדריד (30 מיליון).
קלופ, לעומת זאת, השקיע בהתקפה. סלאח נרכש מרומא ב-42 מיליון אירו ואלכס אוקסלייד-צ'מברליין מארסנל ב-38 מיליון. ואכן, החוליה הקדמית נראית נהדר וסביר להניח שתבקיע העונה שערים רבים. כל זמן שליברפול תספוג כל כך הרבה, זה לא ממש יעזור.
אחרי האכזבה מול סביליה אמר קלופ לאנשי התקשורת: "אני יודע שאתם מדברים על ההגנה, ועל כך שכל הבעיות היו נפתרות בעזרת שחקן אחד. אמרו שהשקענו את כל הכסף והמרץ כדי להביא שחקן אחד, אבל זה לא הסיפור. הבעיה היא שהיינו דומיננטיים במשחק ואיבדנו מעט ריכוז".
קלופ מנסה להגן על השחקנים שלו, ובעצם טוען שמדובר במשחק ההגנה שעדיין לא מספיק מאורגן, ולא עניין של טעויות אינדיבידואליות. העובדות
אומרות שליברפול הוציאה שבעה שערים מהרשת ב-180 דקות וספגה הכי הרבה מבין שש הגדולות של הפרמייר ליג בעונת 2016/17. בעונה שעברה רק ארסנל הכושלת ספגה יותר ממנה.
לפחות עד לחלון ההעברות של ינואר ליברפול תיאלץ להסתדר עם מה שיש לה,
וייתכן שזה כבר יהיה מאוחר מדי בשביל להישאר במאבק האליפות. לפחות בחזית אחת ליברפול ניצחה, כאשר הצליחה להשאיר את הכוכב הכי גדול שלה, פיליפה קוטיניו. ההנהלה הצליחה להדוף את החיזורים העקשניים של ברצלונה וגם כאשר קוטיניו עצמו עשה הכל כדי להמאיס את עצמו עליה, היא לא ויתרה ולא נכנעה.
כשקוטיניו עלה כמחליף במשחק מול סביליה היה חשש שרבים מאוהדי ליברפול ישרקו לו בוז. להפתעת כולם הוא התקבל במחיאות כפיים. בשבת (17:00), במשחק הבית מול ברנלי, קוטיניו צפוי להיות בהרכב, במיוחד לאור ההיעדרות של מאנה, שהורחק לשלושה משחקים. יחד עם הברזילאי ליברפול תהיה עוד יותר מלהיבה ואיכותית בהתקפה - אולם השאלה הגדולה תישאר בעינה: מה יהיה עם ההגנה?
לפנייה לכתב/ת 
