אימפריות מפורקות? מפרקות!

אני לא מבין איך אפשר להשוות בין גוראן דראגיץ' לדראזן פטרוביץ', או בין ארווידאס סאבוניס לפאו גאסול, אבל הסנטר הספרדי בטוח בעשיריית השחקנים האירופים הטובים בכל הזמנים. צריך להוריד את הכובע בפניו, שגם בגיל 37 ממשיך לעשות מילואים בנבחרת ומשאיר הכל על הפרקט. לא מעט כוכבים מוותרים על חופשות הקיץ שלהם לטובת הנבחרת הלאומית.

לרשימה הזאת אפשר להוסיף את דראגיץ' בן ה-31. הוא משחק כבר תשע שנים ב־NBA, ובעונה שעברה עלה בחמישייה של מיאמי ב־73 משחקים ורשם 34 דקות בממוצע. אחרי 2,459 דקות על הפרקט בליגה הטובה בעולם, הוא סחף את סלובניה לזכייה היסטורית ביורובאסקט.

סלובניה. זכייה היסטורית(צילום: AFP)

את הזכייה של סלובניה אפשר לצרף לתופעות מרעננות של השנים האחרונות בספורט, כמו האליפות הסנסציונית של לסטר סיטי בפרמייר־ליג למשל.

סלובניה הוכיחה שהגודל לא קובע. בספורט יש לפעמים מחזורים מוצלחים, כאלה שמייצרים קבוצה או נבחרת שמבליחה ונעלמת.

הכדורסל הסלובני כבר הוציא בעבר שחקנים ל-NBA - ראשו נסטרוביץ' ובוסטיאן נכבאר - אבל לוקה דונצ'יץ' הוא תופעה. התפעלנו מהנבחרת הצעירה שלנו עד גיל 20 - ובצדק. דונצ'יץ' רק בן 18, אבל הוא חשוב לסלובנים עד כדי כך שהפציעה שלו ברבע השלישי בגמר נגד סרביה עלולה הייתה לחסל הזדמנות של פעם בחיים. רק מאמן גאון שבאמת מאמין בספסל שלו מעז במצב כזה ברבע הרביעי להושיב על הספסל גם את דראגיץ', למרות שהוא מותש. כשמאמן משאיר את הכוכב שלו על המגרש, האחריות על השחקן. כשמאמן מוציא את הכוכב שלו, האחריות היא עליו.

תופעה(צילום: EPA)

איגור קוקושקוב הוא סיפור מדהים של עוזר מאמן קלאסי, שלא מפסיק לעשות את מה שמאמן צריך לעשות - ללמד כדורסל. אין לסלובניה תרגילים שאפשר להעתיק. היא משחקת פשוט ויצירתי שמזכיר כדורסל רחוב כיפי. הכדורסל הוא משחק פשוט, התרגילים הם שמגבילים. לסלובניה אין מפלצת כמו בובאן מריאנוביץ' מתחת לסל, אז פותרים את הבעיה בלחץ על הכדור וצפיפות מתחתיו. מוותרים על משהו כדי להרוויח משהו אחר.

התבוסה של ספרד וגאסול לסלובניה לא הקטינה במילימטר את הקריירה המפוארת שלו, בדיוק כמו שהכישלון של יוסיין בולט בלונדון לא פגע באגדת האתלטיקה. צריך לכבד ספורטאים שעושים עוד ניסיון ולפעמים נכשלים.

מההתפרקות של יוגוסלביה וברית המועצות נוצרו עשר נבחרות טובות. תשע מהן הגיעו לאליפות אירופה: סלובניה, סרביה, מונטנגרו, קרואטיה, לטביה, ליטא, רוסיה, אוקראינה וגיאורגיה. שלוש מהן הגיעו לחצי הגמר: סרביה, סלובניה ורוסיה. מדהים. האלופה היא "יוגוסלבית", וכל חמישיית הטורניר שלי מורכבת מ"יוגוסלבים" ו"סובייטים": מריאנוביץ', דונצ'יץ', בוגדנוביץ', דראגיץ' ופורזינגיס.

בסופו של דבר כולם יוגוסלבים(צילום: FIBA.com)

כשה-DNA משובח, אימפריה אמיתית נשארת אימפריה גם אחרי ההתפרקות.

למה הדג בצלחת?

ב"על המשמר", פעם עיתון קטן של מפלגת פועלים, שיבשו את שמו של אחד בשם שתוק, וכתבו בטעות שמוק. פנה האיש לעורך דין וביקש שיתבע את עלבונו. עזוב, יעץ לו עורך הדין, אם תגיש תביעה כל מי שלא קרא את זה קודם ב"על המשמר" יקרא את זה עכשיו ב"ידיעות אחרונות".

אנשים שוכרים יועצי תקשורת ומשלמים להם מיליונים כדי שימליצו להם לשתוק. דוביד שווייצר ז"ל תימצת את התורה במשפט אחד: הדג בצלחת כי הוא פתח את הפה. גם אלי כהן בבית כי הוא פתח את הפה. הפיטורים שלו היו מיותרים, בדיוק כמו מינויו. אלי טביב נתן את כהן לאלי אוחנה כפיצוי על הפיטורים של שרון מימר. אם זה לא מקולקל, למה לתקן?

כהן הלך הביתה רק כי דיבר(צילום: עמית שאבי)

הדבר האחרון שאפשר לומר על השריף זה שהוא גזען. הדבר האחרון שאפשר להגיד על הפיטורים שלו, שזה בגלל שהוא אמר ששחקן מוסלמי לא ישחק בבית"ר. כהן אמר שהוא לא מוכן לחוות שוב את הטראומה שחווה לפני ארבע שנים. הוא צודק. איפה היו כל מגלגלי העיניים כשהוא ואיציק קורנפיין לחמו לבד מול אספסוף גזעני? מי יקום להגן עליו אם יחתים שוב שחקן מוסלמי? לכנות "גזען" אדם שבאמת עשה משהו כדי להיאבק בגזענות, זה ניצול הזדמנות כדי להעיף אותו.

שאלה מכשילה

אני לא מבין את הלהט לראות סוף־סוף שחקן ערבי בבית"ר ירושלים. כאילו שהחתמה של מגן שמאלי מבורקינה פאסו, שסבא של אחותו הוא האימאם מאום־אל־כפכף, יהפוך את "לה פמיליה" לחובבי מוסלמים.

אני לא מזלזל בהכרזה של טביב ואוחנה, שהאלימות והגזענות יישארו מחוץ לטדי, זו הצהרה חשובה. בינתיים בית"ר קיבלה את פרס הנשיא למאבק בגזענות, בדיבורים. למה כל ראיון עם מאמן, שחקן או בעלים בבית"ר ירושלים נפתח בשאלה: למה אין שחקן ערבי בבית"ר? אפשר לחשוב שאם צבא איראן יגייס חייל יהודי אחד זה יוכיח שהאיראנים הפכו לאוהבי ישראל. אם כל כך חשוב שיהיה שחקן ערבי בבית"ר, מה הבעיה למצוא אחד?

טביב. מה הבעיה למצוא שחקן ערבי?(צילום: אורן אהרוני)

הכל פה הפוך

במדינת ישראל לא חשוב מה אתה עושה, אלא רק מה אתה אומר. פה מותר להבטיח הרים וגבעות ולא לקיים. איש סודו של ראש הממשלה מייצג מספנת צוללות, אשתו מזמינה חמגשיות במאות אלפי שקלים, ואין כלום כי לא היה כלום. אנשים מועלים בכספי ציבור, דורסים במעברי חצייה, דוקרים, גונבים, ויוצאים בעסקאות טיעון מגוחכות. על הכל ימחלו לך, רק לא על פליטת פה.

ישראל נגועה בגזענות. הגידול הוא ממאיר וכבר שלח גרורות לכל עבר. למה צריך בתי ספר ורבנים נפרדים לאשכנזים ולספרדים? שוטרים מכים אתיופים בפריפריה החברתית, מה שלא היו מעזים לעשות בצפון ת"א. על פליטים שחיים כמו כלבים בדרום ת"א מוטב שלא אדבר. גם לא על שכניהם, אזרחי ת"א, שמוחזקים כבני ערובה.

חסרת התרבות והספורט מירי רגב מחזירה את הזמר המזרחי לגטו, במסווה של פסטיבל סוף הקיץ. היא סוגרת תקציבים לתיאטראות ולסרטים שלא נראים לה, מגיעה לטקסים כדי לעורר פרובוקציות ומתלוננת שתעשיית הקולנוע לא מסוגלת לשמוע דעה שלא לרוחה. למה ששלמה ארצי לא ישיר במופע סוף הקיץ לצד דודו טסה?

במדינה הפוכה, רגב היא שרת התרבות ואלי כהן הוא "גזען".