הקבוצות מדרג הביניים באירופה שחולמות על קפיצה
ריאל, ברצלונה, יובנטוס ובאיירן מינכן בליגה משלהן, אבל יש כמות עצומה של קבוצות באירופה שרוצות לעשות את הצעד הנוסף אל הרשימה הזו
מאז שהפסידה לבאיירן בגמר ליגת האלופות לפני ארבע שנים, דורטמונד לא הרשימה. היא כבר הידרדרה ממש כשלא הגיעה לצמרת הבונדסליגה הגרמנית, ונתנה לקבוצות כמו וולפסבורג, באייר לברקוזן ורד בול לייפציג מקום להוכיח את עצמן. אבל זה נראה שהצהובים-שחורים חוזרים, וליגת האלופות תהיה מבחן מצוין בשבילם.
מלבד דורטמונד ישנן, כמובן, הקבוצות האנגליות שנראות טוב אבל תמיד בסוף מתברר שהן לוזריות כמו הנבחרת האנגלית. אבל צ'לסי ומנצ'סטר סיטי רוצות להראות שהן מסוגלות ליותר העונה. יחד עם יונייטד שזכתה בליגה האירופית, טוטנהאם שנראית כבר שלוש שנים בכיוון הנכון וליברפול שרוצה לחזור לטופ – קבוצות הפרמייר ליג נראות חזקות מתמיד. ארסנל ולסטר, שלא ישתתפו בליגת האלופות, נראות דווקא בדעיכה.
מאנגליה הצפונית נעבור לאיטליה השוכנת לחופי הים התיכון. לאיטליה כבר יש ענקית – הגברת הזקנה – אבל יש על מה לדבר שם. אני יודע שמילאן, אינטר, נאפולי ורומא לא מגיעות לרמות של שאר הקבוצות שדיברתי עליהן היום, אבל מועדוני הפאר שפעם שלטו ביבשת רוצים מאוד להגיע לשם. ארבע קבוצות אלה התחזקו הקיץ, ואף על פי שאיני סבור כי מעמד האלופה של יובנטוס יתערער, אני חושב שהעונה הזו יכולה להיות עונת החזרה של הקבוצות האלה. אמנם מילאן בליגה האירופית, אינטר בכלל לא באירופה ולרומא יש בית שכדי לעבור אותו היא תצטרך סוג של נס, אבל האיטלקיות עדיין יכולות להרשים. זכייה או גמר של מילאן באירופית, העפלה לרבע גמר הצ'מפיונס של נאפולי, גמר או חצי גמר של רומא בליגה האירופית (אחרי שכנראה תודח מהמקום השלישי בצ'מפיונס) ואפילו התקדמות יפה של לאציו ואטאלנטה (גם בליגה האירופית). כל אלה יכולים להחזיר לסרייה A כבוד, ואולי מוטיבציה להמשיך ביכולת טובה בעונות הבאות, ולהגיע להישגים.
הגיע הזמן לעבור לצרפת. ליון כבר לא מועדון פאר, מארסיי הפכה לקבוצה עלובה וקבוצות כמו ליל ובורדו כבר לא מופיעות בכותרות. ה-1:6 של מונאקו על מארסיי הוכיח את חילופי הכוחות (לא שהיה יותר מדי ספק קודם). אף על פי שהקבוצה מהנסיכות עוד חדשה בתחום, ולמרות שהכוכב שלה עזב, היא יכולה להרשים את אירופה. ההופעות שלה בליגה מראות את זה, והבית הקל שמחכה לה בליגת האלופות יכול לעזור לה להתקדם במפעל האירופי הכי חשוב. אבל נעזוב לרגע את האדומים-לבנים. הקבוצה הכי מעניינת היא פריז סן ז'רמן. עם הבאתו המשוגעת של ניימאר, שאילתו של אמבאפה ורכישתו של דני אלבס, סגנית אלופת צרפת נראית חדורת מטרה. מכל הקבוצות שעליהן כתבתי או אכתוב בכתבה זו, לזאת הסיכויים הרבים ביותר להצליח. עם התקפה מטורפת של קבאני-אמבאפה-ניימאר, קישור של די מריה, מרקו וראטי ופאסטורה, הגנה של תיאגו סילבה ומכונת בישולים ותמיכה כללית בהתקפה בדמות דני אלבס – פ.ס.ז' נשמעת בלתי ניתנת לעצירה.
אבל שני שחקני ההגנה הנ"ל נחלשו מאוד ביכולתם משנים קודמות, ולא מתקרבים לשיא שלהם. כמו כן פאסטורה. די מריה ו-וראטי הם בכל זאת (כבר) לא שחקני טופ, ואי אפשר לדעת לאן תכוון העונה הזאת את אמבאפה. לגבי קבאני: גם העונה שלו אשתקד הייתה מצוינת. גם לבד, וגם בצלו של זלאטן איברהימוביץ' הוא הצטיין. אבל אין לדעת כמה זמן זה יימשך.
בספרד, אני יודע שסביליה, בילבאו, ויאריאל ואולי אפילו ולנסיה או ריאל סוסיאדד לא יכולות או צפויות להגיע לרמות הגבוהות באמת. אבל על עונה אחת טובה אפשר לדבר. אפשר לנסות להתברג בשלושת המקומות הראשונים. לנצל את התקופה החלשה של ריאל מדריד בעוד נקודות. ובתקופות חלשות של כל מיני קבוצות – גם באירופה – אפשר להשיג עוד ניצחונות, וזה כן משהו שהקבוצות האלה מסוגלות לעשות.
בנפיקה וספורטינג ליסבון, פורטו, ספרטק וצסק"א מוסקבה, זניט, איאקס, איינדהובן, שחטאר דונייצק ודינמו קייב: כל אלה, כמו הספרדיות הפחות טובות מהפסקה הקודמת – לא באמת יכולות לאיים על הענקיות. אבל הן כן יכולות לנסות. על רבע גמר ליגת האלופות הן אכן, לדעתי, כבר יכולות לפנטז. אמנם לא כולן שם כרגע – אבל יש גם את העונה הבאה. הן יכולות לנצל חולשה שלקבוצות שכשלו, בין אם עוד פעם בה האנגליות נשארות בסופו של דבר לוזריות, האיטלקיות לא מתקדמות לשום מקום או שדורטמונד מידרדרת שוב. גם אם תואר נראה רחוק מדי, אפשר לפחות לנסות להתקרב אליו.
לפנייה לכתב/ת 
