הצ'אנס האחרון / "קטן וקולע"
את דנבר הוא לא הוביל לסדרת הגמר, הניקס שלו היו הבדיחה של הליגה. אולי העונה, עם שני סופרסטארים לצידו ובלי שהנטל כולו עליו, כרמלו אנתוני סוף-סוף ילך עד הסוף
הדרים-טים היא מוסד. נבחרת הכוכבים האמריקאית שמאז 1992 מגיעה לכל אולימפיאדה בשביל להביס, לפרק, להראות דומיננטיות מפוארת ולקחת מדליית זהב. ממייקל ג'ורדן ועד לברון ג'יימס, השמות הגדולים ביותר שה-NBA הצמיח בעשורים האחרונים שיחקו במדים הבינלאומיים. ומעל כולם הצליח להתעלות כרמלו אנתוני.
בזמן שכוכבים אחרים לוקחים מדי פעם חופש כדי לנוח לקראת העונה שבפתח, הוא הגיע מאז 2004 לכל אולימפיאדה, ואולי בגלל שבניסיון הראשון זה הסתיים בארד כואב, הוא היה נחוש למחוק את הבושה עם שלוש מדליות זהב רצופות. ובריו מלו ניפץ הישג אחר הישג. 31 משחקים אולימפיים, 336 נקודות, 272 ניסיונות מהשדה – כולם שיאים אמריקאיים. 12 שנים של יכולת נפלאה בדרך לפודיום.
חשוב היה להתחיל בתהילה האולימפית הזו כדי להבהיר עד כמה הקריירה של אנתוני מפוספסת, ולפעמים גם באשמתו. האיש שידע להנהיג את הנבחרת ופרח לצד כוכבים אחרים, מעולם לא הצליח להיות האיש שלוקח קבוצת NBA משלו לאליפות, עם עליות ומורדות ביכולת והרבה אנוכיות על הפרקט. אין ספק שמדובר בכישרון נדיר (ותואר המכללות עם סירקיוז הוכיח זאת), אחד הגדולים בליגה בשנות האלפיים, רק שעם הזמן התחדד יותר ויותר שהמדליות ימלאו לבדן את מדף ההצלחות שלו.
ואולי עכשיו, בעצם, בשלו התנאים. אם הוא לא יכול להוביל קבוצה, אז שיצטרף לפרויקט גלאקטיקוס. הטרייד שהושלם שלשום, ושלח אותו לאוקלהומה סיטי, יצר מצב מרתק. קודם כל, ראסל ווסטברוק, אחרי עונת ה-MVP המופרעת שלו, קיבל את פול ג'ורג' ומלו לעזרה, והת'אנדר מפוצצים בפוטנציאל עם טריו כוכבים שמסוגלים לקלוע 50 נקודות כל אחד בכל ערב (לו רק היו שלושה כדורים על המגרש). והסיטואציה מעניינת גם בגלל שמלו סוף־סוף לא יישא את כל הלחץ על הכתפיים שלו, מה שאולי ישחרר אותו.
זה אף פעם לא היה הסיפור במקרה שלו. בדראפט 2003 המופלא הוא נבחר שלישי, אחרי לברון ודארקו מיליצ'יץ' (אכן כך) ולפני כריס בוש ודוויין ווייד. דנבר אמרה לו, "בוא, קח את הקבוצה וקח אותנו הכי רחוק שאפשר", ומהרגע הראשון הוא היה הסופרסטאר שלה, עם מספרים שהתחילו גבוה והלכו והשתפרו מדי שנה. אבל הפלייאוף? ב-2009 הוא הביא את הנאגטס לגמר המערב ולהפסד ללייקרס. זה היה היוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל, כי בשאר שש ההופעות שלו עם דנבר בפלייאוף הקבוצה הודחה בסיבוב הראשון.
"הוא פשוט אנוכי מדי"
על שש וחצי העונות בניו-יורק עדיף שלא לדבר, אלא אם אתם ממש רוצים לשמוע את מלו מספר לכם על כך שהוכתר למלך הסלים של הליגה ב-2013 עם 28.7 נקודות למשחק. שום דבר שהניקס ניסו איתו לא הצליח. שיתוף פעולה עם מיודענו אמארה סטודמאייר, מהפכות בסגל ולבסוף ההנחתה של פיל ג'קסון כנשיא הקבוצה. מלו הירבה להתעמת איתו, אבל גם אחרי שהניקס חתכו את הזן מאסטר הוא הבין שבגיל 33 הגיע הזמן לעזוב.
לאורך כל הקיץ הסברה הרווחת הייתה שיצטרף לכריס פול ולג'יימס הארדן ביוסטון, והוא גם דרש זאת, אבל המהלך מעולם לא התרומם. בארה"ב מדווחים שככל שעבר הזמן הוא התרכך (תחילה היה מוכן לעבור רק לקליבלנד או ליוסטון), וברגע שפתח חלון לקבוצות נוספות הת'אנדר הלכו עליו חזק.
הפורוורד הברזילאי ננה, ששיחק עם מלו בדנבר, אמר עליו פעם: "הוא יכול היה להפוך לשחקן הטוב בליגה – איך שהוא משתמש בגופו, הדיוק בזריקה, הכדרור, היכולת בלואו-פוסט – אבל הוא פשוט אנוכי מדי. הוא לא מסוגל להפוך את השחקנים מסביבו לטובים יותר. וגם אם היה שומר... אני יודע שהוא יכול לשחק הגנה".
וזה סיכום די נחמד לכל העניין מצד מישהו שמכיר את מלו היטב. בדנבר ובניו-יורק הבינו את מה שאמר הברזילאי, ובאוקלהומה סיטי לא מתכוונים לתקוע אותו שוב בעמדה הזו. מלו שינה פאזה בקריירה והפך לכוכב המשלים. ואולי זה השינוי שיוציא ממנו את מלו האולימפי, ולא את האיש שתיסכל את מדיסון סקוור גארדן.
לפנייה לכתב/ת 
