להשקיע רק בילדים המחוננים בכדורגל
ליגות ההתאחדות הן חוויה נפלאה עבור הילדים, אבל צריך להקצות משאבים רק עבור חמישה אחוז מהם ולחלק אותם לפי רמות כדי שנקבל תוצרת בעתיד
מה לא נאמר על מצב הכדורגל הישראלי. אינספור פתרונות ותוכניות מגירה נשלפו, שום דבר לא עזר. אז תתפלאו, גם בלי תקציבי ענק ניתן לחולל שינוי. הרעיון הוא לצאת מהקופסה ולחשוב כמו לינקולן ש"אלוהים נמצא בפרטים הקטנים". המתווה היחיד שיוביל אותנו להצלחה הוא עבודה נכונה מהבסיס. בישראל פעילים עשרות אלפי ילדים במסגרות בתי הספר לכדורגל והליגות השונות, המהוות תשתית נפלאה להנחת היסודות.
לפני שמתעסקים עם זרים ומחפשים פתרונות קסם, צריך להבין איך המנגנון הזה עובד. השוק חופשי וכמעט כל ילד יכול להיות שותף לחוויה הנפלאה הנקראת ליגה, אלא שכאן נעוצה הבעיה. תמיד יבואו ויגידו ששחקנים חסרי כישרון באופן יחסי כמו טל בן־חיים הבלם, אמיר שלח ואריק בנאדו הגיעו לרמות הגבוהות, אבל העובדה היא ש־95 אחוזים מהילדים הפעילים כיום בליגות לא יהיו שחקני כדורגל מקצוענים. לכן, צריך בגילאים הצעירים לפלג את הקבוצות לשלוש או ארבע רמות, ועל כל מועדון להתחייב לקדם את השחקנים הכישרוניים ברמה נאותה – אם זה מבחינה פיזית, כושר גופני, יכולת מנטלית וכמובן הקניית יסודות.
אחד האלמנטים החשובים הוא מינוי המאמנים, כאלה שיידעו לבחור בפינצטה את השחקנים המחוננים. במקום להתמקד בהישגיות בגילאי 8־12, יש להתעמק בעבודה עם השחקנים הספציפיים, להם צופים עתיד. כמו כן, צריכה לקום ועדה ארצית שתפקח על כל הפרויקט ברמת המועדון, ברמה המחוזית וברמה הארצית, והיא גם תקבע את דירוג השכר למאמנים כדי שיוכלו להשקיע את כל מרצם למען קידום הילדים. את המסגרת של שאר הילדים אפשר למלא באמצעות טורנירים מופרדים, ולמחוננים יש לתכנן מפגשים מול קבוצות באותה רמה החל מכיתה ו', על מנת לא לפספס את המשאב החשוב ביותר שהוא המנטלי.
לפנייה לכתב/ת 
