פרישה של אמיצים / יעל ארד
לא כל ספורטאי יכול לקבל החלטה על פרישה כשיש עדיין "טעם של עוד", ולנהל תהליך רגשי באופן רציונלי. סוף הקריירה של ירדן ג'רבי הוא התחלה חדשה, שתזמן לה המון אפשרויות חדשות. יעל ארד נפרדת מהמדליסטית האולימפית השנייה של ישראל
ירדן, ראיתי אותך הבוקר בתל אביב נפרדת ממקור הכוח אותו בנית ב-10 אצבעות. מלאת ביטחון ועצובה, עם אישיות חזקה ובפעם הראשונה בחיים בלי מטרה לקום אליה בבוקר, וגם בלי צוות אימון. מעטפת של אנשים שכולם כולם עובדים להצלחתך. אז קחי את הזמן, תהיי סבלנית לעצמך, לסיטואציה, זה יהיה מוזר אבל יש בזה גם המון דברים טובים.
את תחליפי זירה, תחליפי מתחרים וקולגות ולמקומות החדשים בהם תבחרי לפעול, תביאי את כל היכולות והכלים שפיתחת במהלך השנים. כשתמצאי שוב את התשוקה לעשייה, להצלחה ואת התחום בו תרצי להתפתח. הכל יסתדר במקום ושוב תמצאי את דרכך לצמרת. כי קורצת מהחומר המיוחד הזה של אלופים.
ירדן ג'רבי לא ידעה שקט נפשי מאז 2013, אז היא זכתה במדלית הזהב באליפות העולם. הפכה בן לילה לספורטאית מספר אחד של ישראל לקראת אולימפיאדת ריו, לאדם מפורסם, לאישה נערצת ע"י קהל רב ומגוון, לספורטאית שרוצה להגשים את חלומה הפרטי שהפך לציבורי. לחלום של הישראלי שברחוב, של העיתונות, של הספורט הישראלי - חלום המדליה האולימפית.
כשהיא בת 25, ירדן הפכה לאדם ציבורי ולצד האימונים קשים, הנחישות הפנימית והפציעות הטורדניות, זו היתה משקולת לא קלה.
והיא עשתה את זה בגדול, עם משפחה חזקה ותומכת, עם מאמן חדור מטרה, עם מערכת משוכללת תומכת ועוטפת. ברגע האמת היא היתה שם במלוא הדרה, לא נתנה לציפיות וללחץ להכשיל אותה והתעלתה ביום הנתון האחד הזה כשהיא כובשת את עולמה, מניפה את דגל ישראל ומשמחת עם שלם בזכות מצויינות ישראלית נטו.
ירדן צמחה מלמטה, עשתה דרך חתחתים ארוכה לפיסגת הצמרת העולמית, התמודדה עם אכזבת לונדון, אז לא זכתה בכרטיס האולימפי, ויצאה ממנה מחוזקת. צעד צעד כבשה את מקומה והפכה לזו שכולם מפחדים לקבל בהגרלה, זו שרגע לא מרוכז ואת מוצאת את עצמך על הגב, זו שבאה לעשות מדליה בכל תחרות. מקצוענית שלא השאירה דבר ליד המקרה, הכל בהמון עבודה קשה לצד כשרון פיזי ויכולת מנטלית אדירה.
ירדן, אחות צעירה, שמחתי בך והייתי גאה בך על דרכך הנחושה, על יכולותייך והצלחותיך, שמחתי בך כממשיכת דרך, גם בעולם הג'ודו וגם כאישה צעירה נחושה ומגשימת חלום. אני יודעת שהסוף של הפרק הזה - עם אי הוודאות שמביא ותחושת הצער המיוחדת של אובדן משהו שמאוד אוהבים - הסוף הזה הוא התחלה חדשה, מפתיעה, שתזמן לך המון אפשרויות להתפתחות אישית.
פרישה כזו כפי שאת בוחרת, כשיש לכולנו "טעם של עוד" היא פרישה של אמיצים, היא יכולת לנהל תהליך רגשי באופן רציונלי וגם את זה, לא כל אחד יכול.
שלך,
יעל
לפנייה לכתב/ת 
