בית"ר הפכה לקבוצה זחוחה
פתיחת העונה המצוינת קצת סינוורה את הירושלמים, שבשלושת המשחקים האחרונים איבדו 7 נקודות שהיו להם בידיים, עם טעויות הזויות בהגנה, החמצות מזעזעות והתנהגות חסרת אחריות של איתי שכטר. ככה אין מה לדבר על אליפות
עם כל הכבוד לניצחון המרשים, בית"ר ירושלים יותר הפסידה את המשחק הזה מאשר בני סכנין לקחה אותו. מאז ה־1:2 במושבה על מכבי פ"ת במחזור השלישי, שבו בית"ר הראתה המון אופי, משהו חורק בממלכת טביב. בשלושת המשחקים האחרונים הקבוצה נראית זחוחה, מזלזלת ובעיקר כאחת שבטוחה שתשיג שלוש נקודות ללא מאמץ. שלושה משחקים שבהם יכולה הייתה לקחת את הניצחונות בקלות, אבל סיבכה את עצמה כל פעם מחדש, בעיקר עם השערים המיותרים שספגה נגד הפועל חיפה (מחזור רביעי) וההחמצות המזעזעות שיכולות היו לגמור את המשחק במצב של 2:3.
במשחק הבא נגד קריית שמונה שוב חזר הניגון. בית"ר הובילה, ושתי החלטות הזויות בהתקפה הרסו לה את המשחק: שכטר, שהעדיף לחפש את הפנדל במקום לכבוש את השני, ועזרא שברוב "חוכמתו" מיהר להיכנס לנבדל טיפשי, ובמקום להוליך 0:3 בדקה ה־20, נשארה בית"ר עם 0:1 שביר. כמובן שבמחצית השנייה הגיעה הטעות השבועית של בוריס קליימן, וכך נשארו הירושלמים עם נקודה בלבד במשחק שהיה להם בידיים. אולי זה הלחץ מהציפיות כי בית"ר פתחה את העונה מצוין, ובזמן שהגדולות מקרטעות, היה לה הזדמנות פז להתבסס בפסגה ואפילו לברוח קצת. אם משווים בין בית"ר של שלושת המחזורים הראשונים לשלושת המחזורים האחרונים, קשה להאמין שמדובר באותה קבוצה. לדעתי המשתנה הוא אלי כהן, לא שאני חושב שהוא כל כך חסר מבחינה מקצועית, אבל סערת העזיבה שלו השפיעה.
בית"ר לראשונה יישרה קו עם התקשורת, שרצתה את ראשו של כהן. מועדון שמכבד את עצמו לא מושפע מרצונות התקשורת, ולראייה כשג'ורדי קרויף הגיע למכבי ת"א, הדבר הראשון שעשה היה להרחיק את התקשורת (בתקופה הזאת למועדון היה שקט נדיר). לדעתי, כהן לא אמר משהו חריג כל כך בראיון ל"ידיעות אחרונות", אלא הציג את המציאות כפי שהיא – הבאת שחקן ערבי תטלטל את הקבוצה, וכל גורם שטובת בית"ר בראש מעייניו לא ייקח את הסיכון הזה, במיוחד אחרי מה שעבר עם הבאת הצ'צ'נים לפני ארבע שנים.
לאחר שתי המעידות בשני המשחקים הקודמים, בית"ר קיבלה יריבה נוחה על הנייר בדמות סכנין שהגיעה בהרכב חסר מאוד וללא מגרש ביתי אמיתי. גם הפעם הבית"רים החמיצו שוב ושוב וחילקו מתנות ליריבה, רק שהפעם זה נגמר בהפסד כואב, ראשון העונה. לא חוכמה לשפוט ולבקר שוער צעיר במשחקו הראשון העונה, אבל סתיו שושן קיבל הזדמנות שכל שוער מחליף חולם עליה, והוא איכזב ובגדול. קליימן פתח את העונה לא טוב וירד לספסל, אבל כנראה שמהר מדי. תהיו בטוחים שבמשחקים הבא הוא כבר יחזור אל בין הקורות.
זה לא רק השוער, אלא חוסר הריכוז של שחקני ההתקפה, בעיקר איתי שכטר, שבעט פנדל בצורה מזלזלת, אין הגדרה אחרת, מול סכנין. אם הוא היה עומד בלחץ בית"ר הייתה כנראה סוגרת עניין והכל היה נראה אחרת. דבר נוסף בולט הוא היעדר בעל בית במגרש, ולדעתי כדאי לפתוח בהרכב עם יוסי בניון על חשבונו של חן עזרא שמברדק את המשחק. בניון עם הניסיון יעשה סדר בהתקפה המשוועת למנהיג ויוסיף לה מחץ חוכמה. לראייה, לקשר הנבחרת כבר יש שני שערים העונה כמחליף לעומת אחד בלבד של עזרא, שפתח בכל המשחקים. היחידי שנותן תפוקה בקישור הבית"רי הוא פריירה, שמחזיק את הקבוצה על גבו וגם כובש ומבשל.
לסיכום, אם בית"ר רוצה לעשות את המעבר מקבוצה שרק מדגדגת את הצמרת לכזו שבאמת מאיימת על תארים, היא צריכה להפסיק עם הזלזול והנאיביות, ולדעת לנצל מומנטומים ולגמור משחקים. בשלושת האחרונים היא איבדה 7 נקודות שהיו לה בכיס. ושום מילה על המאמן החדש בני בן זקן. למרות חוסר הניסיון אי אפשר באמת לשפוט אותו. נקווה שאחרי הפגרה נראה בית"ר אחרת - רעבה ויעילה יותר.