לפזר את הערפל: סוריה מחפשת מקום במונדיאל
אחרי יותר משש שנים של מלחמה עקובה מדם, לתושבי המדינה מוכת ההפצצות יש סיבה להגניב חצי חיוך. יחד עם שני הכוכבים שחזרו למדים הלאומיים וקצת מזל, הסורים מקווים להפתיע את אוסטרליה ואולי להשיג את הכרטיס לרוסיה
צפו באוהדים חוגגים את השוויון הדרמטי במשחק הראשון (צילום: רויטרס)
הכותרות ברחבי העולם ביום חמישי בישרו על כך ש"חלום המונדיאל של סוריה חי וקיים" לאחר שער השוויון הדרמטי במשחק הפלייאוף מול אוסטרליה. אולם בסוריה עצמה למיליוני בני אדם לא הייתה סיבה לשמוח.
במקביל לבשורות על ה-1:1 במשחק שהתקיים במלזיה, ארבעה ימים לפני הגומלין בסידני, פרסמו סוכנויות הידיעות הבינלאומיות את הנתון הבא: חודש ספטמבר היה החודש הקטלני ביותר בסוריה בשנת 2017.
בסוריה מחפשים כרטיס לרוסיה(צילום: AFP)
פאנוס מואמטזיס, מתאם הפעילות ההומיניטריות של האו"ם בסוריה סיפר כי במהלך ההפצצות על העיר ראקה נהרגו עשרות בני אדם. עוד 149, בעיקר נשים וילדים, נהרגו במחוז אידליב שבצפון מערב המדינה המשוסעת, במהלך 12 ימים בלבד.
בפיצוצים שונים ברחבי הבירה דמשק נהרגו 20 בני אדם והרוגים נוספים היו גם בערים חאמה, חאלב ודיר א זור.
הצלב האדום דיווח כי 10 בתי חולים נפגעו כתוצאה מהפצצות במהלך עשרת הימים האחרונים של ספטמבר. רוברט מארדיני, נציג הצלב האדום, סיפר כי הפגיעה בבתי החולים בעיר כל כך קשה, עד שכחצי מיליון איש באיזור נותרו בלי מענה רפואי.
ספטמבר - החודש הקטלני ביותר בסוריה ב-2017(צילום: רויטרס)
ואם זה לא מספיק, ממש ביום של המשחק שיגרו צוללות רוסיות 10 טילי "קליבר" לעבר מטרות של צבא המורדים בדיר א זור.
מרבית הדיווחים הללו נותרו בעמודים הפנימיים של העיתונים או בתחתית אתרי האינטרנט. כי אחרי שש וחצי שנים של מלחמת אזרחים עקובה מדם, כמעט חצי מיליון הרוגים ולמעלה משבעה מיליון פליטים, העולם התרגל. ולא נעים לומר, נותר אדיש.
האוהד מספר 1 - בשאר אסד
לעומת זאת, כאשר נבחרת הכדורגל של סוריה נמצאת בדרך למונדיאל זהו סיפור בעל ערך תקשורתי עצום. ואת זה יודע הכי טוב בשאר אסד, נשיא סוריה.אסד יודע כיצד פועלת התקשורת המערבית ומבין מצוין כי היא עושה לו שירות אדיר כשהיא מדווחת על הישגי הנבחרת. כי הוא יכול להציג לראווה נבחרת שכוללת שחקנים מכל גווני הקשת – סונים, שיעים, עלאווים, נוצרים וארמנים – כדי לומר: "זוהי סוריה האמיתית והמאוחדת".
מעוררים עניין תקשורתי עצום. שחקני הנבחרת חוגגים(צילום: רויטרס)
הקשר זאהר מידאני אמר לנציגים הרבים של התקשורת הבינלאומית שהגיעה למלזיה כדי לסקר את המשחק: "יש לנו מוטיבציה אדירה לשמח את העם הסורי. אנחנו השחקנים והצוות המקצועי מקווים לאחד את העם שלנו".
אין בכלל ספק שמידאני קיבל הנחיות מדויקות מה לומר, כאשר המציאות בשטח שונה לחלוטין. שכן סוריה, כפי שהכרנו אותה לפני פרוץ מלחמת האזרחים ב-2011, כבר לא קיימת עוד.
הצבא של אסד שולט כעת רק בכ-50 אחוזים משטח המדינה. בצפון שולט המיעוט הכורדי ב-25 אחוזים מהשטח, לצבא המורדים יש שליטה בכ-14 אחוזים והיתר נמצא בשליטת דאע"ש והאומה האיסלאמית (אם כי הם נמצאים בנסיגה ומאבדים מכוחם מדי יום).
היחס של הסורים כלפי נבחרת הכדורגל הוא בעייתי. או נכון יותר, תלוי את מי שואלים. כמובן שכל האוכלוסיה שנמצאת בשטח של אסד אוהדת את הנבחרת, מייחלת להצלחתה וחולמת על הופעת בכורה במונדיאל.
המצב מסתבך כאשר שואלים סורים שנמצאים מחוץ לשליטתו של אסד. לתושבי העיר חומס למשל, שהייתה אחד ממעוזי המורדים והופצצה ללא רחם במהלך השנים האחרונות, קשה לתמוך בנבחרת. אבל זה לא חד משמעי.
מייחל להצלחת הנבחרת. אסד(צילום: AP)
יש כאלו שלא יכולים לתמוך בנבחרת שמבחינתם מהווה תעמולה של המשטר הרצחני, שלא בוחל גם בשימוש בנשק כימי. אבל יש אחרים שעושים הפרדה בין המשטר לבין הנבחרת והשחקנים.
רבים ממתנגדיו של אסד טוענים שהוא משתמש בנבחרת ובשחקניה כדי "להלבין" את פשעיו, שהיא בסך הכל כלי נוסף במערכת התעמולה האדירה שהוא מפעיל על אזרחיו.
אבל זה לא מצב של שחור ולבן. כך למשל וואפי אל באחש, שמנהל מועדון כדורגל בעיר גוטאן, שנמצאת בשליטת המורדים, אמר ל"גארדיין": "החלום שלי הוא לראות את סוריה מעפילה למונדיאל. זו לא הנבחרת של אסד אלא של כל העם הסורי".
האוהדים בעד הנבחרת? תלוי את מי שואלים(צילום: EPA)
אפילו הכוכבים חזרו לנבחרת
מה שגרם לבלבול עוד יותר גדול היה חזרתם לנבחרת של שניים מהכוכבים הסורים הגדולים ביותר, עומאר אל סומא ופיראס אל חאטיב.אל סומא בן ה-28 נולד בדיר א זור, אחת מערי המורדים הבולטות. כשהחלה מלחמת האזרחים בסוריה הוא מיהר לעבור לאל קדסייה מכוויית, עימה זכה בתשעה תארים. ב-2014 הוא עבר לשחק באל אהלי מערב הסעודית והפך לסופרסטאר ענק כשזכה שלוש פעמים ברציפות בתואר מלך השערים של הליגה הסעודית.
אל סומא הספיק לשחק מעט בנבחרת ב-2012, אבל לא המשיך. זה הרי לא עלה כלל על הדעת שהוא ישחק בנבחרת של אסד, זה שהורג את בני משפחתו, חבריו ושכניו.
עבר לכווית כדי לברוח מהמלחמה. אל סומא(צילום: רויטרס)
והנה, לפני כחודשיים, אל סומא הדהים את כל העולם הערבי כשהתייצב עם המדים הלאומיים לקראת המשחקים המכריעים בקדם גביע העולם נגד קטאר ואיראן.
ולא רק הוא. יחד איתו חזר לנבחרת גם פיראס אל חאטיב, שנחשב לכוכב אפילו גדול יותר מאל סומא. אל חאטיב נולד לפני 34 שנים בחומס, אחת הערים שסבלו הכי הרבה מהתקיפות של צבא אסד.
הוא היה כישרון גדול ובגיל 18 כבר ניסה את מזלו באירופה, כשעשה מבחנים בגנט ובאנדרלכט. בסופו של דבר עבר לשחק בכוויית ובעשור הקודם היה הכוכב הגדול ביותר בליגה הכווייתית. במדי קבוצתו אל ערבי הוא כבש 135 שערים ב-196 משחקים.
לא מוכן להחמיץ הזדמנות לשחק במונדיאל. אל חאטיב(צילום: AP)
כמובן שבכל השנים עד פרוץ מלחמת האזרחים אל חאטיב היה הכוכב הגדול ביותר של נבחרת סוריה, במדיה כבש 26 שערים.
בלי ספק, אל חאטיב הוא הכדורגלן הסורי המצליח ביותר בכל הזמנים, וגם העשיר ביותר. הוא עשה מיליונים בכוויית וגם בסין. לפני שלוש שנים הוא שיחק בשנגחאי שנואה וסידר היטב את חשבון הבנק שלו.
בחמש השנים האחרונות חזרה לנבחרת לא הייתה כלל על סדר היום, מה גם שאל חאטיב ומשפחתו הקרובה חיים כבר שנים בכוויית, שם הוא משחק היום בקבוצה הצנועה אל שאלמייה.
ובכל זאת, לפני כחודשיים התייצבו פיראס אל חאטיב ועומאר אל סומא במדים האדומים של הנבחרת, בה לא שיחקו כבר שנים.
חזר לאחר היעדרות ארוכה. אל סומא(צילומים: רויטרס)
היו שהאמינו כי ההצלחה של הנבחרת והעובדה שהיא מתקרבת להופעה היסטורית במונדיאל שכנעה את שני הכוכבים לחזור, כי הם לא רצו להחמיץ הזדמנות חד פעמית שכזו להופיע על הבמה היוקרתית ביותר של הכדורגל העולמי.
אולם רבים וטובים בסוריה נוטים להאמין שמדובר בסיבות אחרות לגמרי. בראיון שנתן אל חאטיב לפני מספר שבועות הוא אמר: "אני מפחד, אני מפחד. מה שקרה מאוד מסובך. אני לא יכול לדבר יותר מדי על הדברים האלה. עדיף ככה. זה יותר טוב עבורי, יותר טוב עבור המדינה שלי, יותר טוב עבור משפחתי, יותר טוב עבור כולם שלא אדבר על הנושא הזה. כי מה שלא אעשה, 12 מיליון סורים יאהבו אותי ו-12 מיליון האחרים ירצו להרוג אותי".
אף אחד לא יאמר זאת בפומבי, אולם התחושה הכללית היא שלשניים לא נותרה ברירה. הם רואים שצבא אסד הולך ומתחזק וחוזר להשתלט על אזורים שאיבד, והם חוששים לגורל בני המשפחות שלהם שנותרו בדיר א זור ובחומס. סביר גם שהמשפחות קיבלו איומים מפורשים מהמשטר.
בינתיים שני הכוכבים שחזרו לנבחרת עושים את שלהם על המגרש. אל חאטיב היה זה שבישל את השער הראשון בניצחון 1:3 על קטאר ואל סומא כבש את שער השוויון הדרמטי מול איראן ואת שער השוויון ביום חמישי מול אוסטרליה, מפנדל שנוי במחלוקת.
אחראי לשוויון מול אוסטרליה. אל סומא(צילומים: רויטרס)
האוסטרלים בלחץ
ביום שלישי ב-12:00 שעון ישראל יתקיים משחק הגומלין באצטדיון האולימפי בסידני. אוסטרליה כמובן פייבוריטית לנצח ולהעפיל לשלב הפלייאוף המכריע (מול נציגה מצפון ומרכז אמריקה). היא נבחרת טובה ומנוסה יותר, 90 אלף אוהדים ידחפו אותה ויש לה גם שער חוץ.אולם באוסטרליה לא שכחו את מה שקרה להם בדיוק לפני 20 שנים. ה"סוקרוז" חזרו מלאי ביטחון למשחק הגומלין בפלייאוף מול איראן אחרי שסיימו ב-1:1 בטהראן.
הנבחרת האוסטרלית, אותה אימן אז האנגלי המפורסם טרי ונבלס, כבר הוליכה 0:2 משערים של הארי קיואל ואורליו וידמאר, והחגיגות ביציעים במלבורן היו בעיצומן.
באוסטרליה לא שכחו את מפח הנפש מול איראן לפני 20 שנים(צילום: AP)
האם ההיסטוריה תחזור על עצמה? באוסטרליה לא רוצים להאמין בכך. אבל נבחרת סוריה, למרות כל ההקשרים הפוליטיים המסובכים, היא בסופו של דבר נבחרת עקשנית, חדורת מטרה, שיודעת שהיא האנדרדוג ומאמינה שהיא מסוגלת לחולל את הנס.
אם הנבחרת הסורית תסיים ביום שלישי את דרכה ותחזור אל האלמוניות, ובוודאי אם תמשיך את מסע הקסם המסתורי שלה, היא תמשיך להיות נבחרת שנויה במחלוקת, ותוכיח בפעם המי יודע כמה שאי אפשר להפריד את הפוליטיקה מהספורט.
לפנייה לכתב/ת 
האוהדים הסורים
צילום: AFP
מומלצים
