אפילו אוגנדה וסוריה משקיפות עלינו מלמעלה
נבחרת ישראל הנוכחית, בחסות המאמן שעשה כל טעות אפשרית והשחקנים האנמים, דירדרה את הכדורגל שלנו לשפל חדש. גם בדירוג פיפ"א המצב שלנו לא מזהיר
אלישע פתח את הקמפיין בהכרזה לא מילולית על כך שהוא לא מזמן את יוסי בניון ואת טל בן חיים הבלם, ובסוף לא רק שזימן אותם, גם סיים איתם את הקמפיין. זה רק מדגיש את אופן ההתנהלות של המאמן בכל זמן שהותו בנבחרת: לא יציב, לא החלטי ולא טקטי. הנבחרת הייתה מאוד שבלונית ומאוד צפויה בסגנון המשחק. מאמן צריך לבוא עם תוכנית מובנית איך הוא רוצה שהנבחרת תיראה ולהיצמד אליה – וכך לקבל את ההחלטות לגבי זימונים, חילופים ומערך. כמובן שאין להסיר את האחריות מהשחקנים, שכשלו בגדול.
מעמד המאמן יורד ונחלש מרגע לרגע – גם בליגה וגם בנבחרת – באדיבות שחקנים שמרשים לעצמם להגיב על חילופים או על אי זימונים. זה לא קרה בתקופת ברקוביץ', רביבו, נמני ובנין. אם הגענו למצב שבו הקפטן, טוב ככל שיהיה, מרשה לעצמו לזרוק את הסרט אז זו בושה. לא מכובד, לא ראוי ומוריד מורל בקרב השחקנים והקהל. למעט אולי שלושה משחקים, שחקני הנבחרת נראו כמו חבורה של לוזרים שלא מכבדת את הסמל. מצער. יש לשים את הדברים על השולחן. ישראל לא תעפיל לטורניר גדול גם עוד 10 קמפיינים בגישה הזו. השינוי צריך לעבור מגילאים קטנים, דרך הנוער ועד לבוגרים. לעצב את הנבחרת על בסיס שחקנים כישרוניים, אבל גם על כאלה שיגיעו מלאי אמביציה, שעבורם הנבחרת היא לא התנדבות או טיול באירופה, אלא מלחמה על הדשא, ערך עליון, חלום שמתגשם, חלק בלתי נפרד מאהבה לכדור!!! רק ככה נגיע לטורניר גדול. אם איסלנד הצליחה גם אנחנו יכולים.