נבחרת החובבים של ישראל / פלג בחמישי
איך הובילו לוין, בלבול וחרזי את הנבחרת הצעירה לתבוסה באירלנד, כיצד תירץ חזן את הפסד הנוער לקוסובו, ולמה נתרסק גם בעתיד
החאפרים
קל בפרשנות, קשה בקרב
נבחרת הנוער שובצה בקבוצת הדירוג השנייה במוקדמות היורו עד גיל 19, והוגרלה לבית עם אוסטריה מהדרג הבכיר וליטא מהדרג השלישי. קוסובו, חברה חדשה באופ"א שלא קיימה שום משחק רשמי, דורגה אחרונה. הופעת הבכורה שלה במפעל הסתיימה בהפסד לאוסטרים, אבל במשחק השני הגיע הניצחון הראשון – 1:2 על ישראל. כך עפנו מהטורניר ונכנסנו להיסטוריה הקוסוברית.
וכך תירץ את הכישלון מאמן הנוער שלנו, אלון חזן: "קוסובו נהנית מסגל משופע בשחקנים מכל רחבי אירופה ואנחנו עדיין עם שחקני הליגה לנוער בישראל". כלומר, זה לא אני, אלה השחקנים. חזן לא פירט, ולכן שווה בהחלט לבדוק: היכן בדיוק משחקים הנערים מקוסובו?
אז ככה: ארבעה מה-11 שפתחו נגדנו, כולל כובש הצמד, משחקים בליגה בקוסובו. שבעת האחרים באים מהנוער של טרלבורג השוודית, לוקומוטיב זאגרב הקרואטית, פ.צ. וויל השווייצרית, שניים מוויקטוריה קלן ומבוכום הגרמניות, ושניים מסלובן לובליאנה ומסאבה קראני הסלובניות. על המאמן של קוסובו חזן לא דיבר, אבל בטוח שהוא לא משופע בכדורגל אירופי כמו המאמן שלנו, שבשבת כבר ניתח באולפן את הביצועים של ריאל מדריד.
בהפסד לקוסובו שיחק בהרכב מנור סולומון, ולמרות שלנוער נותר משחק מכריע נגד אוסטריה, הוא המריא לאירלנד כדי לחזק את הנבחרת הצעירה במוקדמות היורו שלה. גם השוער עומרי גלזר, ששוחרר מהנבחרת הבוגרת בגלל פציעה, הוטס למשימה הגורלית בדבלין.
מבצע מורכב כזה לא זכור לי מאז ספר הילדים משנות ה-60 – "ישראל נגד מצרים", מסדרת "הספורטאים הצעירים". במקרה ההוא הצליחו אלון החלוץ ורפי השוער להגיע במטוס סילון למשחק מול המצרים שנערך בטוקיו, הוצנחו לאצטדיון כשישראל הייתה בפיגור 13:0, וחוללו מהפך מדהים, 13:14.
באירלנד זה הצליח פחות. ישראל הובסה 4:0, כשגלזר בישל לאירים את אחד השערים. על הספסל, לצד המאמן מרקו בלבול, ישבו המנהל המקצועי של הנבחרות הצעירות ניר לוין והעוזר אלון חרזי, אף הם פרשנים ידועים, אך נבחרתנו נראתה חושך מצרים.
בקיץ, כשהמאמן הכושל חרזי מונה לעוזרו של בלבול, הוא הצהיר: "השאיפה להגיע עם הנבחרת רחוק ככל האפשר". אתמול התבשרנו שהעוזר שלא עזר מונה למנהל מקצועי בנוער של מכבי חיפה. החלטורה בנבחרת תימשך, למרות שהוא הגיע רחוק ככל האפשר. עד אירלנד!
ובלבול? "שער מוקדם שספגנו והיעדרות של שחקנים משמעותיים הם בין הגורמים להפסד", הסביר המאמן בתום תצוגת הנפל. מיהם אותם שחקנים משמעותיים ומדוע לא הוטסו אף הם לדבלין, בלבול לא פירט, אבל חוץ מזה הניתוח שלו מדויק. השער הראשון גרם להפסד ושלושת השערים הנוספים היו בין הגורמים לתבוסה.
הביזיון
ברקת, טביב והנכים בטדי
ביום שני הגיעו ישראל ויונתן עמר, אוהדי מכבי נתניה שנזקקים לכיסאות גלגלים, למשחק מול בית"ר ירושלים בטדי. והנה סיפורו של ישראל: "המאבטחים אמרו לנו 'לא תוכלו לשבת עם אוהדי נתניה כי אין גישה'. אמרתי שיש בשער 4 סימון של נכים, וענו לי: 'אנחנו לא פותחים יציע בשביל חמישה נכים'. ישבנו בשער 10 עם אוהדי בית"ר, ב-1:1 שמחנו, אז הם קיללו אותנו, ירקו וזרקו עלינו גרעינים".
בלי קשר למתקפה הגרעינית, לפי הנחיות ההתאחדות האירופית, שמיושמות גם באצטדיונים החדישים האחרים בישראל, יש להושיב אוהדים נכים ביציעים המונגשים לאוהדי הקבוצות האורחות.
שלום למנהל אצטדיון טדי, קיקו מלול. אוהד נכה מנתניה לא יכול לשבת ביציע האורחים?
"לא. אין שם תקן לנכה. יש במות לנכים בכיסאות גלגלים במקומות אחרים".
שער 4 נגיש לנכים, ונשאר סגור.
"אם הגיע בנאדם אחד, אני לא אפתח לו".
אוהדי בית"ר קיללו אותו.
"תאמין לי, הוא היה יותר מבסוט מכולם".
לא ממש, אבל מה לנכה מנתניה ולראש עיריית ירושלים, אלי טביב ואלי אוחנה, שישבו בבוקס המכובדים והחאפלה הייתה בעיצומה. ברקת התעלק על אוחנה כמו מעריץ בן חמש, כשלצידו חבר המועצה רמי לוי, ומלצריות עם סינרים הזרימו תקרובת שכללה פיצוחים ויין אדום. העבריין המושעה טביב גם עישן בשרשרת. אז מה אם עשרות אוהדים שנתפסו עם סיגריות בטדי הורחקו ונקנסו באלף שקל?
אליך מלול. בבוקס המכובדים אסור לעשן!
"לא".
טביב מעשן חופשי.
"בגלל שהם נפרדים מהקהל, קיבלנו אישור מיוחד לשים להם מאפרות חול על הדלפק, שיוכלו לעשן".
מי אישר?
"הפיקוח העירוני".
אבל הם לא מופרדים מהקהל.
"אני לא קוראים לי טביב ולא ניר ברקת. אני מנהל אצטדיון, מקבל הוראות ומבצע".
לאוהדים רגילים לא מחלקים מאפרות.
"אם יאשרו לי לשים מאפרות לכולם – ברצון".
אבל בינתיים, דיר בלאק! אוהדים נכים של הקבוצה האורחת יכולים לחפש את החברים שלהם, העבריין יעשן ביציע, ואם גם אתם מתים לסיגריה תצטרכו לשלם 1,000 שקל. אלא אם כן רמי לוי מהמועצה יארגן לכם קנס ב-999.90.
החוצפנים
גרשון, פרישמן והחלטורה של קטש
סצנת הליצנים המפחידים נרגעה, אך סאגת הליצנים החצופים בעיצומה. כמו למשל המנהל המקצועי של נבחרות הכדורסל פיני גרשון, שלרגל ניפנופו הרשמי של אדלשטיין, חש צורך ללקק לו ואמר: "עם שתי נקודות לכאן או לשם, יכול להיות שהמזל של ארז היה משתנה".
מה זה? איטליה הביסה אותנו ב-21 הפרש, ליטא ב-15, גיאורגיה ב-13, אוקראינה ב-24, ואת גרמניה ניצחנו ב-2. כלומר, שתי נקודות לפה זה נכון, אבל בממוצע זה 18 לשם.
לא פחות מגוחך נשמע יו"ר האגף המקצועי, עמוס פרישמן. "צריך להפסיק לבוא בטענות לארז, הוא לא לבד", פסק העסקן פרישמן. "יש לו עוזר בכיר, עוד עוזר, סקאוט, מאמן כושר, אותי ואת פיני. כולנו ביחד". מרגש, רק שאותו זרקו והם לוקחים אחריות בדיבורים.
אז פרישמן נשאר, וכבר הודיע שהמאמן החדש עודד קטש יכול לאמן גם קבוצה ולפרשן את מכבי ת"א ביורוליג, לתפארת אימפריית החלטורות. ואכן, בחמישי האחרון קטש כבר נכנס לתפקידו וקרא שלוש פעמים לשילובו במשחק של איתי שגב. ברור. ושמייקל רול, נוריס קול ופייר ג'קסון יגידו תודה שגל מקל כבר לא בקבוצה.
החברה הטלפונית
רגב שוב עושה מעצמה צחוק
אורי ששון ושגיא מוקי הם ספורטאים מצוינים, שלא סתם בחרו בטורניר הזניח בטשקנט כדי לחזור לכושר, לזכות בזהב ולקבל ביטחון. זו הייתה תחרות דלת משתתפים, עם ג'ודקא מקומיים מדרג נמוך שמילאו את השורות וזכו במדליות. במשקל של ששון התחרו רק עשרה (לעומת 31 באולימפיאדה), שבעה מהם לא היו בריו. אבל באיגוד הג'ודו כבר מכירים את הפטנט. מפיצים בפייסבוק פוסטים מטריפים עם אימוג'ים של מדליות ודגלי ישראל, וחסרת התרבות והספורט מסתערת על הטלפון ומברכת על ה"הישג" בשידור חי.
עד כדי כך מירי רגב משוכנעת שאנחנו מעצמת ג'ודו, שהשבוע היא אפילו פנתה ליו"ר
האיגוד העולמי ודרשה לבטל את ההחלטה שהישראלים יתחרו באבו-דאבי ללא כל סממן מזהה, ובלי נגינת ההמנון במקרה שיזכו בזהב.
כשאפילו זה לא עזר, רגב התקשרה ליו"ר משה פונטי ולפי מה שסיפרו באיגוד הציעה לו שדגל ישראל יהיה בכל זאת בתיקים של הספורטאים, ושאם יגיעו לפודיום הם ישלפו אותו בגאווה. איזה רעיון אדיר! אני במקומם הייתי שולף מהתיק גם טייפ מנהלים ומגבר עוצמתי, ומרעיד את האולם באבו-דאבי עם "התקווה".
לפנייה לכתב/ת 
