אסור לבית"ר לתת לבניון לקבוע את ההרכב

יוסי בניון כדורגלן ענק, מהגדולים שהיו בארץ, אולי הגדול שבהם. בניון כדורגלן אהוד, ואולי מהאהודים ביותר. אבל אין כדורגלן מעל הקבוצה, יהיה זה בניון בבית"ר או זהבי בנבחרת.

אורי אלון קבע בימים האחרונים נורמה זאת בקבוצה מעבר לכביש, כאשר ניתק את הקשר עם קרטיס ג'רלס. גם הוא ספורטאי מיוחד. רק לפני כחודשיים תרם בצורה משמעותית לאליפות של הפועל ירושלים בכדורסל, אבל כאשר נקט עמדה של הפרת המסגרת הקבוצתית, נקט אלון צעד מיידי.

בניון במדי בית"ר(צילום: אורן אהרוני)

אם יוסי בניון סבור שהמאמן שוגה ועליו להיות בהרכב הפותח, זו מחשבה לגיטימית. יש לו הזכות ואף החובה להביע דעתו בפני בן זקן ולנסות לשכנעו. אולם להציב זאת כתנאי? עד כאן. בזמנו כיהן נשיא המדינה רובי ריבלין כיו"ר בית"ר ירושלים. גם אז הביעו כדורגלנים תרעומת כלפי מי ששימש כמאמן, דוד שוויצר האגדי ז"ל. ריבלין כינס את השחקנים לאסיפה מיוחדת והודיע: ראשית, המאמן תמיד צודק. שנית, גם כאשר המאמן טועה הוא צודק. מרגע זה קיבע ריבלין את מעמדו של שוויצר. מאותו רגע נקבעה היררכיה ברורה - מי המאמן, מי קובע בתחום המקצועי. מאותו רגע המסגרת לא התפרקה. מאותו רגע השחקנים יישרו קו.

בעבר, כאשר אורי מלמיליאן הקשה על דרור קשטן בדבר מה, המתין קשטן לאסיפת הקבוצה טרם אחד המשחקים. קשטן הקריא את סגל השחקנים למשחק ומלמיליאן נעדר מההרכב. שררה תדהמה. קשטן לא ויתר. בית"ר נוצחה באותו משחק, שהיה מאוד קל על הנייר. הקהל בימק"א קרא לקשטן להתפטר, אבל זה היה הפסד מכונן, הפסד שכולו ניצחון, הפסד בטווח הקרוב, ניצחון בטווח הרחוק.

ספק אם מעמדו של בן זקן כמעמד קשטן. ספק אם הגיבוי לבן זקן יהיה כגיבוי לקשטן. אך לטובת בית"ר, מה שהיה נכון אז נכון גם היום. אורי אלון קבע נורמה ברורה בנושא, וכדאי שאחרים ינהגו כמוהו.