מבחינת ג'ורדי, הרושם יותר חשוב מהתוצאות

למכבי ת"א יש את הבעלים העשיר ביותר מבין בעלי הקבוצות בכדורגל הישראלי. יש לה את ג'ורדי קרויף ויש לה מטרה - להפוך למותג בקנה מידה אירופי. הבעיה היא שמבחינת מכבי ת"א (ובעיקר קרויף), הרושם חשוב יותר מהתוצאות. מכבי ת"א חייבת להיות בעלת התקציב הגבוה ביותר. יותר מבאר שבע, יותר ממכבי חיפה. השחקנים שהיא מביאה? יקרים יותר, עם רזומה שנשמע "מפוצץ" (גם אם הרזומה הזה כולל את אותן דקות משחק של בן רייכרט או יניב קטן בקריירה האירופית שלהם). ברסקי? הוא לא שם מספיק סקסי עבור מכבי ת"א. רזומה? שווי? עלות שכר? עם הנתונים הללו מכבי ת"א לא תוכל להשוויץ מול אלונה ברקת או יענקל'ה שחר.

ברסקי רודף אחרי אוגו(צילום: ראובן כהן)

אותו דבר בגזרת המאמנים והשחקנים הזרים. מכבי ת"א צריכה "שמות". ואם השם של הפרסונה לא מספיק "סקסי", אז הלאום שלו צריך להישמע כזה, או לפחות רשימת מועדוני העבר שלו. לכן ברסקי מוביל את הפועל חיפה (ולדעתי לא ישחק במכבי ת"א אלא אם כן יעשה משהו באמת יוצא דופן השנה). לכן זר מניז'ר שעלותו כ-100 אלף דולר לא ישחק שם (אבל מיליון דולר או אירו כבר נשמעים סקסיים מספיק).

ולכן, כל מה שנזכור בינתיים מה"שושלת" של מכבי ת"א זו רכבת של זרים (שחקנים ומאמנים), רשימה ארוכה של שחקנים מקבלי שכר, תקציב שמצטבר אט אט לכמיליארד שקל וערן זהבי אחד. ליגת אלופות? גם קרבאך עלו לשם, גם אסטנה וגם אפואל ניקוסיה. שמינית גמר ליגה אירופית? אותו כנ"ל.

באר שבע? כרגע הסיפור שם נשמע לי טיפה שונה. בבאר שבע, לפחות עד כה, לא הלכו על שמות אלא בנו סגל לפי הצרכים. את סכומי העתק ששולמו על אלו,ז ריהן, אל-חמיד ואוחנה ניתן לייחס כרגע יותר ליכולת המו"מ של בן זקן ולוזון ועל מחירון של קבוצה עשירה. אם לתת דוגמה מתחום אחר - כשאחת מהחברות הגדולות והעשירות בעולם ניסתה לצמצם הוצאות, היא עברה, בין השאר, על מחירי החלפים שהיא רוכשת וגילתה, לדוגמה, שבורג שמחירו בחנויות (מקוונות או פיזיות) 2 דולרים, נמכר לה (ע"י אותו יצרן/ספק) ב-75 דולרים. סוג של מחירון לבזבזנים שלא אכפת להם כמה הם מוציאים.

מכבי חיפה? הסיפור שם הוא אובדן עשתונות של מי שהיה ה"טופ דוג" של השכונה, וכבר מזמן אינו כזה (אבל רוצה לחזור לשם).