נבן ספאחיה מקובע מדי
כל שלושת משחקי מכבי ת"א ביורוליג נראים אותו דבר – אותם תרגילים, אותם חילופים והכל מתבסס על יכולת אישית
מה שמפריע לי אצל מכבי תל אביב בשלושת משחקי היורוליג הראשונים זה שכולם מאוד דומים אחד לשני. פותחים לא טוב, ואז נכנסים טיוס ודיברתולומאו, מתחיל קאמבק בגלל שינוי באגרסיביות בהגנה, יכולת טובה של קול/ג׳קסון שמובילה לסיום שבהתאם ליכולת הטובה מביא לניצחון או להפסד.
הבעיה היא מה קורה כשמסתכלים לעומק ושם רואים שההתקפה של מכבי וגם ההגנה תלויה יותר מדי ביכולת האישית. נתחיל מההתקפה: ההתקפות של מכבי מתחילות רחוק מאוד מהסל, אם בגלל הלחץ של היריבה או בגלל שהשחקנים לא נלחמים כדי לקבל את הכדור בעמדות שבהן הם מהווים איום יעיל הסל. ככה מתבצעות שתיים, שלוש או יותר מסירות, שחוץ מלדאוג שכמה שיותר שחקנים יגעו בכדור (דבר שהוא בעיקרון לא נורא כי חשוב שכולם ירגישו חלק מההתקפה), בסוף מגיעים למצב שבו שוב צריך לשחק פיק אנד רול.
(צילום: ראובן שוורץ)
הבעיה בפיק אנד רול של מכבי שהוא מתחיל רחוק מהסל, בערך מטר או יותר מחוץ לקו השלוש, דבר שמאפשר להגנה להגיב טוב יותר למהלך. למכבי יש שחקני פיק אנד רול מצוינים, ומיקום יותר טוב (על קו השלוש) יכול ליצור קליעות יותר קלות וחדירות יותר מהירות לסל. עוד בעיה היא החוסם. טיוס לא חוסם, דבר שלא תלוי רק בו, אבל נראה כאילו שהוא לא בדיוק מוכן לעזור לשחקן עם הכדור ומעדיף לברוח בתקווה שיזרקו לו את הכדור למעלה והוא ייראה טוב כשהוא מרחף ומטביע. האחרים מנסים קצת יותר, אבל שוב, כאשר מתחילים רחוק מדי מהסל את הפיק אנד רול, להגנה יותר קל להגיב.
בהגנה, מכבי מאפשרת ליריבה להתחיל את ההתקפות קרוב יותר לסל ומאפשרת מסירות קלות לאורך קו השלוש. הפיק אנד רול של היריבה מבוצע לרוב על קו השלוש, מה שמקשה על ההגנה של מכבי להגיב וכמעט כל חסימה של היריבה מובילה לזריקה קלה יחסית. לא נראה שמכבי יודעת מה לעשות נגד חסימות. נכון, לא מחליפים אוטומטית כמו מכבי של השנים האחרונות שזה טוב, אבל העזרה של הגבוהים איטית ולכן כל חסימה היא סיכוי לסל קל.
לסיכום, מכבי לא אגרסיבית מספיק בהגנה ובהתקפה. בהתקפה היא לוקחת מה שההגנה נותנת לה ולא מתעקשת על קבלת כדור באזורים שמהם יכולה לאיים על הסל, מה שמוביל לתלות ביכולת האישית של שחקניה. הבעיה היא מה קורה כשהם נקלעים ליום לא טוב?
לפנייה לכתב/ת 
ספאחיה
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים
