תוכנית 3 השלבים לשיפור הכדורגל הישראלי

איך נקדם את רמת הכדורגל הישראלי? מאות ליטרים של דיו נשפכו, ומאות שעות של מחשבה ורעיונות בלי סוף הושקעו בנושא, אבל הפיתרון כל כך ברור לעין וצועק לשמים באפן מרגיז למדי.

הבעיה  

יש נטייה לומר שרמת הכדורגל בארץ ירודה בגלל שאין כאן מאמנים ואנשי מקצוע מהשורה הראשונה, או בגלל שאין כאן מספיק כדורגלנים מוכשרים, או בגלל שאין מספיק מגרשים ושהמתקנים לא ברמה. זו ממש לא הסיבה העיקרית בגללה אנחנו מדשדשים במשך שנים, או שלא עלינו 50 שנה לטורניר גדול (ברור שאלו חלק מהסיבות, אבל זה לא אפילו חמישים אחוז מהבעיה), ולראייה איסלנד ואלבניה שהצליחו בשנים האחרונות ברמת הנבחרות. המתקנים ואנשי המקצוע שלהן ברמה הרבה יותר נמוכה משלנו, ומאגר הכדורגלנים של איסלנד קטן משלנו פי אלף, ווזה לא משנה שרמת הליגה שלהם היא מתחת לרמת הליגה הלאומית בארץ. למרות כל זה, אלבניה היתה ביורו האחרון ועשתה לנו בית ספר בקמפיין שעבר, ואיסלנד הפכה לנבחרת לגיטימית שמתמודדת מול כל נבחרת בגובה העיניים, ומשתתפת כבר בשני טורנירים גדולים.

איסלנד. למה הם כן?(צילום: AP)

הפיתרון  

א. שינוי מבנה ליגת העל: הקטנת הליגה לפורמט של עשר קבוצות, ארבעה סיבובים בלי פלייאוף טיפשי שרוב רובו מורכב ממשחקים לפרוטוקול. יורדת אחת מהמקום העשירי ופלייאוף עם סגנית הליגה הלאומית. אין כאן מספיק שחקנים ברמה של ליגת העל ל-14 קבוצות, אבל לעשר יש, וככה יהיו לנו עשר קבוצות איכותיות. מה שעובד מצוין בסקוטלנד, שווייץ, רומניה ואוסטריה, אין סיבה שלא יעבוד אצלנו. ולכל אלה שחושבים שצריך להביא את הכדורגל ליותר ערים, ושצריך שליגת העל תגיע גם לפריפריה, שיחשבו שוב. אין זה תפקידו של הכדורגל להפריח את השממה בפריפריה. בשביל זה יש משרד השיכון, משרד הפנים או אני לא יודע מה. ככה נפסיק לראות קבוצות חצי מקצועניות בליגת העל, קבוצות ללא קהל או קבוצות שכונתיות כאלה ואחרות. תארו לעצמכם ליגה עם הפועל, מכבי, באר שבע, שתי החיפאיות, בני יהודה, סכנין, נתניה ובית"ר. כל שבוע נקבל משחקים מעניינים מלאי קהל צבעוני, יריבויות אמיתיות, קצב מטורף של כדורגל, כל משחק יהפוך להיות חוויה. לי אישית אין שום עניין לראות משחק בין ק"ש לרעננה או בין עכו למכבי פ"ת, שגם בדרך כלל מסתיים ב-0:0 משעמם ונטול אירועים. הקטנת הליגה תגרום לעליית רמת הכדורגל, בכל המובנים.

רוצים חוויה בכל שבוע(צילום: עוז מועלם)

ב. "חוק רוסי", גרסת הכדורגל: כמה דובר על הזרים ועל תרומתם לכדורגל הישראלי, וכמעט לכל אוהד כדורגל יש דעה אחרת. חלק אומרים להוריד את הגבלת הזרים לגמרי, וחלק רוצים לאסור על זרים בכלל ולשתף רק ישראלים. לדעתי שתי הגישות משלימות זו את זו. חובה לבטל את הגבלת הזרים לאלתר, אבל בחוכמה: ליצור "חוק רוסי" שמחייב כל קבוצה בליגת העל לשתף בכל רגע נתון שלושה צעירים מתחת לגיל 20 ועוד אחד עד גיל 22, בדומה לכדורסל, וכך לכל קבוצה יהיו לפחות חמישה שחקני מפתח ישראלים צעירים שיכולים להתפתח ולצבור ניסיון, וכך השחקן הישראלי יפרוץ מוקדם יותר ויוכל לצאת לליגה בכירה יותר בגיל צעיר, למשל קבוצת תחתית בארבע הליגות הבכירות, ואז אחרי שנתיים-שלוש לקבוצת אמצע טבלה באיטליה, נגיד. אלה שיהיו ממש טובים יוכלו להגיע בגיל 27- 28 לטופ של היבשת, ממוצע הגילים בו הקבוצות הבכירות רוכשות שחקנים.

אין סיבה שלמוטנגרו יהיה את יובטיץ' יהיה את מחיטריאן, ולנו לא יהיה שחקן משמעותי בקבוצה בכירה ביבשת. במצב הנוכחי אין שום סיכוי לשחקן ישראלי בטופ. תראו את אצילי, שבגיל 25 נקרא כאן שחקן צעיר. יש כאן המון שחקנים מצוינים שהשיטה העקומה עושה להם עוול חמור - טל איילה, דיא סבע, דור מיכה ועוד שמות שלא פורצים בכלל או בגיל מאוחר מאוד ולא יכולים להתקדם לליגה בכירה יותר בגלל זה. אפילו ערן זהבי, שהוא שחקן פנומנלי בקנה מידה אירופי, לא הצליח לצאת לליגה בכירה בגיל 28, כי שם לא משקיעים כאלה סכומים על שחקן בגיל הזה. תארו לכם את ערן נהפך למפלצת שהוא היום בגיל 21. יש למישהו ספק אם הוא היה בגיל 30 בסין? בדרך הזו, שחקנים יוכלו לצאת לאירופה גם מסכנין ומנתניה, והכסף ייתן להן יותר תיאבון לפתח צעירים.

ג. להזיז את תחילת העונה: המראה הכי חשובה של הכדורגל בכל מקום הוא מפעלים אירופים. זה מושך שחקנים בכירים יותר לישראל, כישרונות זרים שרוצים חשיפה. למרות כמה הברקות נדירות של קבוצות ישראליות בליגה האירופית ובצ'מפיונס, אין לנו יותר מדי מה למכור שם, וכל זה נובע מכושר ירוד של תחילת העונה, כשהקבוצות בארץ לא מצליחות להתחבר והמאמנים לא מצליחים להטמיע שיטה ופילוסופיה. ולכן, כל שנה הקבוצות הישראליות מובכות נגד קבוצות נחותות משמעותית (זוכים את נומה קאליו?), בעוד ורדאר סקופיה המקדונית הדיחה את פנרבחצ'ה ואוסטרסונדס השוודית את גלאטסראיי. רק אנחנו תמיד נכשלים. הפיתרון פשוט מאוד: להקדים את פתיחת הליגה.