המקום הכי נמוך במדריד / "מר עולם"
אוהדי ריאל יכולים להתנחם בצרות של אתלטיקו. זידאן חלש? סימאונה איבד את זה לגמרי. הפסד לטוטנהאם? הקולצ'ונרוס בדרך החוצה מהצ'מפיונס. רחוקים מבארסה? גם אתלטיקו רואה את הצמרת רק עם משקפת. נדב יעקבי על הצרות של האדומים-לבנים
ב-23 בדצמבר 2017 ימלאו שש שנים ליום שבו מונה דייגו סימאונה למאמן אתלטיקו מדריד. מקבוצה לוזרית שאוהדיה כמעט והתייאשו ממנה הפכה אתלטיקו לאימפריה. מועדון פאר שעבר מהפכה מדהימה והגיע לטופ של הכדורגל האירופי.
במהלך שש השנים הללו יצר סימאונה קבוצה לוחמת, בלתי מתפשרת, בדיוק כפי שהוא היה כשחקן. בזמן הזה היא זכתה באליפות ספרד והגיעה פעמיים לגמר ליגת האלופות, אך שמרה על זהות של אנדרדוג נצחי שעושה צרות לקבוצות גדולות יותר.
"צ'וליסמו", זה הכינוי שהעניקו בספרד לרוח המיוחדת הזו של אתלטיקו – שנאבקה בקבוצות גדולות ועשירות ממנה, לעיתים הפסידה אבל לא מעט פעמים גם ניצחה, כשאת ההשראה מעניק לה מהקווים המנהיג הכריזמטי, הלבוש מכף רגל ועד ראש בבגדים שחורים.
בסוף 2016 דורגה אתלטיקו במקום ה-12 באירופה מבחינת ההכנסות עם 228.6 מיליון יורו. אולם בכל מה שקשור לדירוג בגביעי אירופה בחמש השנים האחרונות אתלטיקו דורגה במקום השלישי. רק ריאל מדריד ובאיירן מינכן הקדימו אותה. אך כעת נראה שהעידן הזה עומד בפני סיום.
ביום שלישי האחרון סיימה אתלטיקו בתיקו 1:1 מאכזב מול קרבאך, אלופת אזרבייג'אן. המשמעות היא שאתלטיקו, הקבוצה שהעפילה פעמיים לגמר ליגת האלופות בארבע העונות האחרונות, כנראה תודח הפעם כבר בשלב הבתים.
"אתלטיקו צריכה יותר מנס", הייתה הכותרת ב"מארקה", מעל צילום של אנטואן גריזמן שמחזיק את הראש בין הידיים. ואכן, כדי להעפיל לשלב הבא הקולצ'ונרוס חייבים לנצח בשני המחזורים הבאים את רומא בבית ואת צ'לסי בחוץ, ולהתפלל שקרבאך לא תפסיד בשני המשחקים שנותרו לה מול האימפריות מאנגליה ומאיטליה.
לא רוצים לשחק בליגה האירופית
סימאונה לא מרים ידיים. אחרי המשחק ביום שלישי הוא אמר: "אני מאמין בגורל, שבסופו של דבר תקבל את מה שמגיע לך. ננסה לנצח את רומא ואז הגורל יכריע אם מגיע לנו להמשיך או להיות מודחים".
כפי שזה נראה כעת רוב הסיכויים שאתלטיקו תמשיך מכאן לליגה האירופית, והיא לא ממש מאושרת מזה. כאשר נשאל הקפטן גאבי אחרי המשחק מול קרבאך על האפשרות הזו הוא ענה באופן הישיר ביותר: "הליגה האירופית זה חרא". היו ימים שאתלטיקו דווקא אהבה מאוד את הליגה האירופית. הגביע הראשון בו זכה סימאונה כמאמנה של אתלטיקו היה גביע הליגה האירופית, כשהקבוצה ניצחה בגמר של 2012 0:3 את אתלטיק בילבאו.
אבל בשנים שלאחר מכן סימאונה הקפיץ את אתלטיקו לליגה של הגדולות, ליגת האלופות. ב-2014 הוא היה קרוב דקה לזכייה בגביע החשוב ביותר, כשאתלטיקו הובילה 0:1 בגמר הצ'מפיונס בליסבון מול ריאל מדריד, עד שסרחיו ראמוס השווה בדקה ה-93. שנתיים לאחר מכן ההפסד בגמר לריאל בסן סירו היה כואב לא פחות, בדו קרב פנדלים.
בארבע העונות האחרונות הגיעה אתלטיקו פעמיים לגמר, פעם אחת לחצי הגמר ופעם אחת לרבע הגמר. לכן מבחינת האוהדים, השחקנים והמאמן, להיות מודחים כבר בשלב הבתים, זה כישלון מהדהד.
אולם מי שרואה את המשחקים של אתלטיקו העונה, לא יכול להיות מופתע. היא עדיין לא הפסידה העונה בליגה, אולם סיימה חמישה מעשרת המשחקים שלה בתיקו. הפער מברצלונה המוליכה עומד על שמונה נקודות. ובליגת האלופות אתלטיקו צברה רק 3 נקודות מתוך 12. היא כבשה רק שני שערים ב-360 דקות – אחד מהם בפנדל.
בשמונת המשחקים האחרונים שלה אתלטיקו רשמה ניצחון אחד בלבד, על סלטה ויגו. וגם משחקים שבהם היא הובילה, היא הצליחה לסיים בתיקו או להפסיד.
עד לא מכבר, אתלטיקו הייתה הקבוצה שמבקיעה הכי הרבה ממצבים נייחים וסופגת מהם הכי מעט. והעונה? 7 מ-10 השערים שספגו הקולצ'ונרוס הגיעו ממצבים נייחים, כולל בתיקו בשבת נגד ויאריאל ובתיקו נגד האזרים.
אין ספק, משהו באופי המיוחד שאפיין את אתלטיקו בשנים האחרונות השתנה. היא פחות דורסנית, פחות לוחמת, פחות לוחצת, פחות מרוכזת במטרה. סימאונה לא מצליח בינתיים להחזיר את הגלגל לאחור.
נגד קרבאך, הקבוצה הספרדית בעטה 32 פעמים לעבר השער, שיא עונתי בליגת האלופות, ועדיין כבשה רק שער אחד. ומי שכבש לא היה אחד החלוצים אלא הקשר האחורי תומאס פארטיי, בבעיטה מ-25 מטר.נתון מביך נוסף: בארבעת המשחקים בצ'מפיונס בעטו שחקני הקבוצה 75 פעמים לעבר השער וכבשו רק פעמיים, אחד מהם בפנדל.
האצטדיון אשם
יש הטוענים כי המעבר מהוויסנטה קלדרון הלוחץ, עם האווירה המטורפת, לאצטדיון החדש והמפואר ה"וונדה מטרופוליטנו", השפיע על הקבוצה. עכשיו הקבוצה כבר לא מרגישה אנדרדוג. קשה להרגיש כך כשאתה משחק במתקן שעלה 310 מיליון אירו, שמכיל כ-70 אלף מקומות ושיארח את גמר ליגת האלופות ב-2019.
זה נשמע כמו תירוץ, אולם עובדה שאתלטיקו לא ניצחה בארבעת משחקיה האחרונים בבית. אין מה לעשות, עבור הקבוצות האורחות לשחק בוויסנטה קלדרון הייתה חוויה די מפחידה. באצטדיון החדש זו אווירה אחרת, חגיגית יותר, וגם שחקני אתלטיקו מודים שהם עדיין לא מרגישים שם כמו בבית. אבל זה בוודאי לא ההסבר העיקרי לתקופה הרעה שעוברת על הקולצ'ונרוס. יש סיבות הרבה יותר משמעותיות.
אפשר להתחיל עם CAS בית הדין העליון לערעורי ספורט, שבקיץ דחה את העירעור של אתלטיקו על העונש שהוטל עליה, שאוסר החתמת שחקנים חדשים עד ינואר 2018.סימאונה ידע שהוא לא יכול להתבסס רק על השערים של אנטואן גריזמן ורצה להחתים חלוץ בכיר נוסף. היעד העיקרי היה דייגו קוסטה, החלוץ הנהדר שכיכב אצלה כבר ועזר לה לזכות באליפות ב-2014, לפני שעזב לצ'לסי.
קוסטה, שהסתכסך עם אנטוניו קונטה, חתום באתלטיקו וכבר מתאמן עם הקבוצה. אולם העונש גרם לכך שהוא יישב חצי שנה בחוץ וימתין בחוסר סבלנות ל-1 בינואר. קוסטה הוא לא הרכש היחיד שממתין לסיום שנת 2017. אתלטיקו סיכמה גם עם ויטולו, הקשר השמאלי הנפלא של סביליה. בינתיים הוא מעביר את הזמן כמושאל (בלי הרבה חשק) בלאס פלמאס.
גריזמן מאכזב, סימאונה בדרך החוצה?
אתלטיקו הוציאה 90 מיליון אירו על קוסטה ועל ויטולו וסביר להניח שהיא הייתה נראית הרבה יותר טוב עם שניהם בהרכב. התכנית הייתה שאתלטיקו תעפיל לשמינית גמר ליגת האלופות, לפני שהם יצטרפו לקבוצה באופן מעשי. אולם כעת נראה שהם ייאלצו לשחק בליה האירופית. גאבי אמר על כך: "אם מעתה ועד ינואר נמשיך להשיג תוצאות כאלה, ההגעה של דייגו קוסטה תהיה חסרת טעם".
הזכרנו את גריזמן, שהגיע כשחקן צעיר ומבטיח מסוסיאדד ב-2014 ומאז הפך לכוכב הכי גדול של הקבוצה. בעונה הראשונה שלו הוא כבש 25 שערים, בעונה השנייה 32 ובעונה השלישית 26 שערים. והעונה? שלושה שערים בלבד (אחד בפנדל) ב-11 משחקים.
גריזמן אומנם נעתר והסכים להאריך בקיץ את החוזה שלו עד 2022, כשהמועדון ביקש ממנו להישאר בשל עונש איסור הרכישות. אולם לכולם ברור שהעונה הזו היא האחרונה שלו בקבוצה. מאחורי הקלעים מתנהל כעת קרב אדיר בין ברצלונה למנצ'סטר יונייטד, שכל אחת מהן מוכנה לשלם למעלה מ-100 מיליון אירו עבור החלוץ הצרפתי.
מי שיעזוב ככל הנראה כבר בחלון ההעברות של ינואר הוא אליל האוהדים פרננדו טורס. "אל ניניו" חזר לקדנציה שנייה בקבוצת נעוריו בינואר 2015, אולם מאז הוא מתפקד בעיקר כשחקן משלים. הוא אמנם כבש 28 שערים בשלוש השנים האחרונות, אולם העונה לא מצא את הרשת אפילו פעם אחת.
גם סימאונה האריך את החוזה שלו בקיץ עד 2020, כשהוא מודע היטב לכך שלא מעט מועדוני פאר באירופה מעוניינות בו. ההסבר היה שסימאונה לא רצה לעזוב את פרוייקט חייו בנקודת הזמן הקריטית הזו, כשמוטל על המועדון עונש איסור העברות וממש לפני המעבר ל"מטרופוליטנו". הוא אפילו טען שלעונש יש גם צד חיובי: הוא איפשר את הארכת החוזים של גריזמן, קוקה וסאול, ששוכנעו להישאר בקבוצה. אבל לא בטוח שעכשיו הוא חושב כך.
עדיין מוקדם להמר על כך שסימאונה יעזוב את אתלטיקו בקיץ 2018, שנתיים לפני תום חוזהו. אולם בשבוע האחרון כבר עלה שמו של מאוריציו סארי, מאמנה המצליח של נאפולי, כמחליף אפשרי. בינתיים האדומים-לבנים מקווים לצאת לדרך חדשה במשחקים הקרובים: בשבת במשחק החוץ מול לה קורוניה ואז, אחרי פגרת הנבחרות, מצפים לקבוצה שני משחקים גורליים: הדרבי מול ריאל מדריד וארבעה ימים לאחר מכן המשחק הביתי מול רומא בליגת האלופות שאותו היא חייבת לנצח.
מי שמכיר את סימאונה יודע שהוא לא ממהר להרים ידיים ויילחם עד הרגע האחרון. והמשחקים מול ריאל ורומא יכולים לשנות עבורו את העונה כולה. אבל אם אתלטיקו תסיים את העונה הזו בלי הכרטיס לליגת האלופות לעונה הבאה, יש מצב שצ'ולו יחשב מסלול מחדש.
לפנייה לכתב/ת 
