התוספת שתופסת
שחקנים שלא יודעים מה הם מכניסים לגוף, קבוצות דלות אמצעים שמעדיפות לעצום עיניים, התאחדות שבקושי מבצעת בדיקות סמים ולא ממש מתעניינת בהסברה. פרשות שיר צדק ומהראן לאלה חשפו את ההתנהלות הפרועה סביב אחד החורים השחורים של הכדורגל הישראלי – תוספי התזונה
"כשפרשת שיר צדק התפוצצה, פניתי בבהלה למאמן הכושר שלנו. הוא אמר לי: 'יובל, תהיה רגוע, אצלנו יש רק תוספי מזון'. הבעיה היא שאף אחד לא יודע מה יש בתוך תוספי המזון. אני לא יודע מי לוקח מה, אין לי מושג מינימלי בזה. שחקנים לוקחים אבקות, חומרים, ול-90 אחוז מהכדורגל הישראלי אין מושג. אין הסברה בכלל, זה סופר-פרוץ. אנחנו לא יודעים מה מותר ומה אסור. מישהו נרדם בשמירה".
המונולוג הכן הזה שייך למאמן הפועל אשקלון, יובל נעים. כמו אנשי כדורגל רבים בישראל גם הוא הזדעדע מפרשות שיר צדק ומהראן לאלה, שעוררו בלבול בקרב קבוצות בליגת העל. במ.ס אשדוד, למשל, הורו מייד על הפסקת השימוש בתוספי תזונה וביקשו ממאמן הכושר להעביר לבדיקה את המוצרים שנתן לשחקנים.
בהפועל עכו אסף רופא הקבוצה את השחקנים להרצאה קצרה של עשר דקות על הדשא, הסביר מה מותר ומה אסור. "עד עכשיו הכול היה מבולבל", אומר אחד משחקני הקבוצה. "בעכו מספקים לנו רק ויטמינים ומגנזיום, וכל מי שרצה ללכת למאמן אישי הלך וקיבל ממנו תוספים בלי בדיקות. ברור שהרבה שחקנים בכל הליגה היו יכולים להיתפס".
שני המקרים האחרונים פתחו פתח לצד נסתר ואפל בכדורגל שלנו – עולם תוספי התזונה. שיחות עם אנשי מקצוע, רופאים ותזונאים, מאמני כושר ושחקנים מעלות תמונה מטרידה ומתארות מציאות שבה שחקני כדורגל ישראלים מכניסים לגופם חומרים שעלולים להיות אסורים לשימוש ומסוגלים להרוס קריירה ברגע אחד של חוסר תשומת לב.
הסיבות לכך רבות: חוסר אחריות של שחקנים, תקציבים נמוכים של מועדונים, צוותים רפואיים מצומצמים, מאמני כושר חיצוניים שלא תמיד מכירים את החוקים, היעדר כמעט מוחלט של פיקוח, אכיפה והסברה מצד ההתאחדות. לא משנה על איזו חוליה בשרשרת תוספי המזון נסתכל, בכולן נמצא נאיביות, חובבנות, רשלנות ועצימת עיניים.
מייד אין צ'יינה
תופעת השימוש בתוספי המזון שכיחה מאוד בעולם. ספורטאים שעוסקים בפעילות עצימה זקוקים למינון גבוה של חומרים שיעזרו להם לתקן ולבנות את רקמת השריר, להשלים חוסרים בגוף ולסייע להם להתאושש במהירות ממשחק או אימון. במקום לצרוך כמות אדירה של קלוריות, תוספי התזונה – שמגיעים בצורה של כדור, אבקה, חטיפים ומשקאות אנרגיה – מספקים פתרון קל ומהיר. התוספים הפופולריים ביותר הם ויטמינים, מינרלים, קפאין, חלבונים, תערובת של פחמימות וחלבונים, קריאטין וגלוקוזאמין.
הבעיה הגדולה מתחילה בכך שבניגוד לעולם התרופות הייצור בענף הזה לוקה בפיקוח ובבקרת איכות. כך, למשל, קשה לסמוך על אמינות המוצרים הזולים שמגיעים מסין. על התווית בגב האריזה אומנם מצוינים כל הרכיבים הנכללים בתוסף, אבל הרשימה הזו לא תמיד תואמת את המציאות. במקרים רבים נכללים בתוסף חומרים אסורים לשימוש מבלי שהיצרן טרח לציין זאת. במקרים אחרים - בגלל פגמים בייצור מסתננים לתוסף חומרים פסולים ומזהמים אותו.
"זה עולם פרוץ ומלוכלך", מסביר פרופ' שאול שרייבר, יו"ר הוועדה הלאומית למניעת סימום בספורט. "חברות מגלגלות מיליארדים ולא משקיעות בבקרת איכות ובניקיון מוצרים. היבוא מסין מסוכן מאוד. יכול להיווצר מצב שבו העבירו חומרים אסורים בפס ייצור מסוים, ולאחר מכן על אותו פס יריצו תוספי מזון ש'יתלכלכו' מהחומר האסור. באסם, למשל, אין סיכוי שייצרו במבה וביסלי על אותו פס".
עד כמה זיהומים כאלה נפוצים? בבדיקה שביצע לאחרונה הוועד האולימפי הבינלאומי התברר כי 15 אחוז ממאות תוספי התזונה שנבדקו היו מזוהמים בחומרים אסורים. ברוב המקרים מדובר לכאורה במוצר מותר לשימוש, ומאחר שלא מדובר בתרופה של ממש – יש פער בין רשימת הרכיבים על גבי האריזה לבין מה שנמצא בפועל באותו תוסף.
באתר האינטרנט של הסוכנות העולמית למניעת סימום (WADA) אפשר למצוא את "רשימת האיסורים" – תקן בינלאומי המציין את השיטות והחומרים הפסולים לשימוש במסגרת תחרות ומחוצה לה. הרשימה ארוכה ומורכבת. לעיתים חומרים שמותרים בענף אחד פסולים לשימוש בענף אחר. WADA מפרסמת גרסה עדכנית של הרשימה לפחות פעם בשנה, שלושה חודשים לפני שהיא נכנסת לתוקף.
לדברי פרופ' שרייבר, מי שלא פועל בהתאם לרשימה הזאת לוקח על עצמו סיכון עצום. "כל השאר זה הימור בקריירה של הספורטאי", הוא אומר. "כל אדם אחראי על מה שנכנס לגופו. אם הוא לוקח משהו ביוזמתו, או מקבל מבלי לשאול, זו בעיה שלו ועל אחריותו. האם אדם מאמין יגיע למסעדה ולא יוודא שיש לה תעודת כשרות?"
ואכן, הספורטאים הם אלו שמשלמים את המחיר. כך קרה ללאלה, כך קרה לטניסאית מריה שראפובה, שהושעתה ל-15 חודשים לאחר שמלדוניום נמצא בגופה. שראפובה טענה כי רופא משפחה הוא שרשם לה את התרופה שהכילה את החומר האסור, וכי המלדוניום נכנס לרשימה השחורה שנים רבות אחרי שהחלה ליטול אותה. זה עזר רק להמתקת העונש, אך לא הביא לזיכוי. רוב הסיכויים שזה הגורל שצפוי גם לצדק.
שרשרת המזון
מאחר שהתחום הזה מועד לפורענות גם כך, היה אפשר לצפות מהמועדונים לקחת את הנושא ברצינות, כדי להגן על השחקנים שלהם מפני מוצרים מסוכנים. מתברר שלא תמיד זה עובד ככה בכדורגל הישראלי.
ככל שהקבוצה קטנה יותר, גדלים הסיכונים שכדורגלנים לוקחים על עצמם. בזמן שהמועדונים הגדולים יותר עובדים באופן מסודר, הקבוצות הקטנות הרבה פחות. בליגות הנמוכות כבר מדובר בשטח הפקר. "אין בדיקות אפילו בליגה הלאומית", מספר מאמן בקבוצה בכירה בליגת המשנה. "כל שחקן הולך לחדר כושר פרטי ועושה מה שהוא רוצה, בלי שיש לנו פיקוח".
הקבוצות הבכירות גוזרות על עצמן נהלים מחמירים ומחזיקות במעטפת רפואית תומכת ומקיפה: רופא מועדון קבוע שמגיע לכל אימון ומשחק ומכיר היטב כל שחקן ושחקן; תזונאי שעוקב אחר הדיאטה של השחקנים ומנהל את מערך התוספים; מאמן כושר שמנטר את מצבם הפיזיולוגי של השחקנים.
במכבי חיפה, למשל, ערכו בקיץ בדיקות דם לכל השחקנים, ובעקבותיהן התאימה תזונאית לכל אחד את ההשלמות התזונתיות הנדרשות לפי צרכיו. לכל שחקן יש קופסה קטנה עם ויטמינים שעליו לקחת על פי מינון שנקבע מראש. ביקור אצל רופא או טיפול שיניים מחייב התייעצות עם הצוות בכל מה שקשור לשימוש בחומרים. אסור אפילו לקחת דקסמול קולד במקרה של צינון, כי הוא מכיל חומר לא חוקי. במכבי תל אביב לא מאשרים לשחקנים להשתמש במוצרים שאינם של חברת "סולגאר", וגם חומרים הומיאופתיים מחוץ לתחום.
בחלק מהקבוצות ישנו סעיף הוצאות המוקדש לתוספי מזון, שעלותם השנתית נאמדת בכ-100-20 אלף שקל. כך, למשל, אבקת חלבונים לארבעה ימי אימונים עולה כ-300 שקל. השחקנים מקבלים מוצרים כמו כדורי קפאין, אבקת חלבון, כדורי מלח ומינרלים, מגנזיום להתאוששות, ויטמין C ומולטי-ויטמין. התזונאי, שעוקב אחר מדדים כמו משקל ואחוזי שומן, מכין תפריט אישי לכל שחקן ומנהל גם את מערך תוספי המזון. בקבוצות שלא מאיישות תפקיד כזה האחריות עוברת למאמן הכושר.
הצרות מתחילות בקבוצות ללא חוסן כלכלי. בגלל העלות הגבוהה לא כל הקבוצות מספקות את התוספים, ושחקנים נאלצים ליטול אותם באופן אישי. חלקם עושים זאת בעקבות המלצות של שחקנים, אחרים פונים לבעל מקצוע שאינו קשור לקבוצה, כמו מאמני כושר או תזונאים חיצוניים. הסיכון עצום, מאחר שהגורמים החיצוניים הללו לא תמיד שולטים בחומר. וכך, שחקנים שאינם מבינים בנושא נוטלים לעיתים תוספים של חברות לא מוכרות מבלי להיות מודעים לרכיבים, במינון שאינו מתאים לצורכיהם.
בהפועל אשקלון, למשל, אין תזונאי וגם לא חדר כושר ברמה גבוהה – מה שדוחף את השחקנים לחדרי כושר פרטיים. "בניגוד למכבי תל אביב, למשל, אצלנו יש שלושה-ארבעה מכשירי כושר בסיסיים", אומר יובל נעים. "השחקנים נאלצים לצאת החוצה, ואנחנו לא יודעים מה הם מקבלים שם, איזה חומרים הם נוטלים. אני מצפה מההתאחדות שיגידו מה הכללים".
"הנושא פרוץ בגלל העבודה עם מאמנים אישיים, שממליצים על תוספים שלא נבדקים", מוסיף רון ציבלין, מאמן כושר שעבד בנבחרת ישראל, במכבי תל אביב ובהפועל תל אביב. "אצלנו כל דבר עבר דרך התזונאי ורופא המועדון. כיום מגיעים אלפי תוספים. שחקן שלוקח אותם באופן עצמאי חייב לעדכן את אנשי המקצוע בקבוצה".
שיטת הסמוך
כך לא אירע במקרה של מהראן לאלה, שהורחק לשנתיים לאחר שבבדיקת סמים שנערכה לו במחזור האחרון של העונה שעברה נמצאו סטרואידים אנאבוליים.
לאלה התאמן באופן פרטי אצל מאמן כושר וקיבל ממנו את תוסף התזונה. בהפועל חיפה, שאוסרת על השחקנים להשתמש בתוספים ללא אישור רופא או מאמן הכושר של המועדון, טענו כי לא ידעו שלאלה עושה זאת. השחקן עצמו סיפר בדיון כי "יידעתי את מאמני הכושר של הקבוצה, אבל לא הראיתי להם את הקופסאות".
ההתנהלות של לאלה, שהורחק לשנתיים, שופכת אור על הנעשה מאחורי הקלעים ועל האופן שבו שחקנים מסכנים את עצמם. לעיתים בתמימות, לפעמים בעצימת עיניים. "כל הזמן עבדתי בחדר כושר פרטי עם מאמנים אישיים. לפני שלוש שנים מאמן נתן לי כל מיני תוספי תזונה, עברתי בדרך בדיקת סמים שהייתה תקינה. לא חששתי לרגע. סמכתי עליו", סיפר לאלה לאחרונה.
במהלך הדיון בעניינו, שנערך ביולי האחרון, העיד לאלה כי "80 אחוז מהשחקנים משתמשים במוצרים האלה ולא יודעים מה הם לוקחים. נפלתי קורבן". גם מאמן הכושר מדליית אל-כרמל הגיע לדיון. "תמיד שאלתי את מהראן אם נתנו להם הסברים או הרצאות מה צריך לקחת, אבל הוא אמר שלא שמע שום הסבר, והוא משחק בליגת העל כבר עשר שנים", העיד. "אני לא מכיר את חוקי WADA, את החומרים האלה אני נותן גם לספורטאים פעילים אחרים". כשנשאל מהיכן הגיעו החומרים, השיב כי מקורם בסין.
במהלך הדיון הניח לאלה לפני הדיינים את קופסת הכדורים שנטל. עו"ד אפרים ברק, עד לא מזמן היועץ המשפטי של ההתאחדות, שאל אותו: "לפני שלקחת את הכדורים, בדקת מה כתוב על התווית? כתוב שזה לא מאושר על ידי ה-FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקני)". לאלה השיב: "חשבתי שהחומרים מאושרים. לא קראתי את התווית ולא ידעתי מה יש בפנים".
איראן זה לא כאן
"יש לי מאמן כושר אישי שנותן לי תוספי מזון מסין. אין לי מושג מה כתוב או לא כתוב בהרכב שלהם", מתוודה שחקן מאחת הקבוצות הקטנות, ואז מסביר מדוע הוא לא ממש מפחד לעשות את זה: "כשאין הרבה בדיקות, שווה לקחת את הסיכון".
זו נקודה מדויקת. העובדה שמעט מאוד בדיקות סמים נערכות בכדורגל הישראלי היא לא דבר חדש, אבל מספרים שהגיעו לידי "ידיעות אחרונות" מראים עד כמה המצב חמור. מדו"ח שפרסמה WADA עולה כי ב-2016 בוצעו בכל הכדורגל הישראלי 27 בדיקות סמים בלבד. זה נתון מביך, שמציב אותנו בתחתית הדירוג של יותר מ-100 מדינות שמופיעות בדו"ח.
שימו לב מה קורה במדינות אחרות. בכדורגל הברזילאי, למשל, נערכו בתקופה המקבילה 4,769 בדיקות. המספרים במדינות מתקדמות גבוהים גם הם באופן משמעותי (ראו טבלה), אבל מצבנו גרוע גם בהשוואה למדינות כדורגל פחות חזקות, כמו אלג'יריה (787 בדיקות ב-2016), איראן (337), בוליביה (180) ומלטה (163).
לא פלא שאלה המספרים בחו"ל. ברוב מדינות העולם הפנימו את הנזקים הכבדים ששימוש בחומרים אסורים גורם לטוהר הספורט ולתחרותיות. ומאחר שתעשיית החומרים האסורים והשימוש בהם רק משתכללים (כמו דרכים להערים על החוקרים ולעבור בהצלחה את הבדיקות), המלחמה העולמית בהם עולה מדרגה. יותר בדיקות, יותר אכיפה, יותר עונשים. אופ"א, למשל, ביצעה 3,335 בדיקות סמים ב-2016. בבדיקה כזו, אחרי המשחק מול מאריבור באוגוסט, נמצא החומר האסור בגופו של שיר צדק.
ואצלנו? הבדיקות הדלילות לא יוצרות את ההרתעה הנדרשת. בשיחות שערכנו עם כדורגלנים עולה התחושה שבגלל הסיכוי האפסי שייבדקו הם אינם חוששים לקחת תוספי מזון בלי לחשוב פעמיים, כולל באופן עצמאי וללא פיקוח הקבוצה, אף שחלקם מבינים כי הם נמצאים בשטח אפור. מעבר לכך, החוזה הסטנדרטי מאפשר לקבוצה לשחרר מיידית שחקן שנכשל בבדיקה, אבל בהיעדר בדיקות – הסיכוי שזה יקרה נמוך מאוד.
ההתאחדות היא שאחראית על הנושא הרפואי בישראל. נכון לעכשיו היא הגוף הספורטיבי המשמעותי היחיד בארץ שעדיין לא התכנס תחת הסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט, אלא מעדיף להתנהל כגוף עצמאי בהתאם לחוקי פיפ"א.
"הכדורגל הישראלי רחוק מאוד מהסטנדרטים של העולם המערבי", טוען פרופ' שרייבר. "הוא בחר לא לעבוד איתנו מסיבות פוליטיות וכלכליות. הכדורגל הישראלי צריך לבצע לפחות 150 בדיקות בשנה, בפועל יש הרבה פחות".
לדברי שרייבר, אנשי WADA הסבירו לו כי פורטוגל צריכה להיות המודל של ישראל. המספרים ברורים: פורטוגל מבצעת כ-1,600 בדיקות סמים בכל ענפי הספורט, בזמן שבישראל סך הבדיקות עומד על רבע מהמספר הזה. הכדורגל הפורטוגלי ערך 1,309 בדיקות של חומרים אסורים ב-2016, ואילו בישראל סך הבדיקות שבוצעו באותה תקופה מגיע ל-2% בלבד מהמספר הזה. מדהים.
בישראל אין מעבדה לבדיקת חומרים אסורים, מאחר שהקריטריונים הנדרשים להקמתה מורכבים מאוד. בנוסף, מספר הבדיקות שנערכות כאן בשנה (בקושי 400 בכל ענפי הספורט) לא עומד בסטנדרטים העולמיים ואינו מספיק כדי לקבל את הרישיון הנחוץ. לכן, רוב הדגימות שנלקחות מהספורטאים הישראלים נשלחות למעבדות בקלן או באתונה.
בדיקה מטעם הסוכנות הלאומית הישראלית עולה 1,500 שקל. הסכום כולל את ביצועה, שליחתה לחו"ל ופענוח הממצאים. ההתאחדות לכדורגל, שפועלת כאמור באופן עצמאי, משלמת 8,000 שקל על שליחת צוות למגרש ועל בדיקת הדגימות.
כישלון ההסברה
בעקבות המקרים של לאלה וצדק החליטו בהתאחדות להגביר את האכיפה: בעוד שבעונת 2016/17 נבדקו 32 שחקנים, העונה המטרה היא להגדיל את המספר הזה ל-60 – כלומר 15 משחקים שבהם ייבדקו שני שחקנים מכל קבוצה. מאז תחילת העונה נערכו 16 בדיקות. עם זאת, קשה להשתחרר מהתחושה שעדיין מדובר במספר נמוך.
מעבר לצורך בבדיקות תכופות יותר, ההתאחדות אמורה גם לעורר מודעות. בחודש ספטמבר, בעקבות המקרה של לאלה ושבוע לפני שנודע כי צדק נכשל בבדיקה, התעוררו בהתאחדות והזמינו את רופאי המועדונים להדרכה בנושא חומרים אסורים, ששמה דגש על השימוש בתוספי התזונה. ההרצאה שקיבלו שחקני עכו מרופא הקבוצה נולדה בעקבות הכנס הזה.
ההדרכות הללו חשובות מאחר שגם רופאים יכולים להכשיל שחקנים. כך קרה באפריל האחרון, במקרה נוסף שהדליק נורות אדומות בהתאחדות: אוראל דגני מהפועל תל אביב קיבל עירוי דם אסור במהלך ההפסקה במשחק מול הפועל חיפה. רק אחרי שפרופ' שרייבר הסב את תשומת לב ההתאחדות לנושא הוחלט להעמיד לדין את רופא המועדון, ד"ר רן טיין, שנתן את העירוי.
על פי תקנון WADA אסור לשחקן לקבל עירוי של יותר מ-50 מ"ל פחות משש שעות לפני המשחק, על מנת למנוע החדרת חומרים אסורים לגופו. טיין נקנס ב-1,000 שקל ונענש בהרחקה של שלושה חודשים על תנאי, מאחר שמדובר ב"עבירה קלה", לדברי הדיין ישראל שמעוני. דגני עצמו, אגב, לא הועמד לדין.
הפעילות שביצעה ההתאחדות לא בהכרח מספיקה, ובהחלט הגיעה מאוחר – לא מתוך החלטה מודעת להסביר את הצדדים הבעייתיים של השימוש בתוספים אלא כתגובה לאירועים. למעשה, זה היה הכנס הראשון מטעמה שעסק בנושא מאז פרשת האפדרין של כפיר אדרי ומכבי תל אביב ב-1999.
עו"ד אייל יפה, שייצג את לאלה בדיון, הסביר היטב בכתב ההגנה את הוואקום ההסברתי שנוצר כאן: "במשך שנים ההתאחדות לא עשתה ולא נקטה כל פעילות הסברתית ומניעתית, לא כינסה את נציגי הקבוצות, לא ערכה כנס רפואי, לא זימנה את הרופאים ומאמני הכושר, והתעלמה מתופעת החומרים המזוהמים הידועה ומוכרת לה. לא ניתן להתעלם מתרומתה לעניין היעדר המודעות של שחקנים. לא לנקוט כל פעולה מתחייבת וראויה, לא להסביר, לא להזהיר, לא לבצע פעולות שהתאחדות כדורגל סבירה עושה – בכך כשלה ההתאחדות כישלון קולוסלי".
גם מאמני הכדורגל לא ממש מבינים או מתעניינים בנושא. בסמינר מיוחד שערך הוועד האולימפי למאמנים בשבוע שעבר, שעסק במניעת סמים בספורט, לא היו נציגים לענף. "כמה מאמני כדורגל נכחו? אפס. היו מהכדורמים, רוגבי, כדורעף, כדורסל, אבל כדורגל לא", מספרת ד"ר לובה גליצקיה, רופאת המשלחת האולימפית ממכון וינגייט. הנוכחות משקפת את הגישה של מאמני הכדורגל הישראלים לנושא: מבחינתם זה עניין של הצוות הרפואי, התזונאי ומאמן הכושר. הם מעדיפים לא לשאול.
הבעיה היא שיותר מדי גורמים בכדורגל שלנו לא שואלים שאלות. אם ההפקרות בתחום תוספי התזונה תימשך, שיר צדק הבא הוא בלתי נמנע. מצד שני, בקצב בדיקות הסמים הנוכחי זה יכול לקחת קצת זמן.
למה הרגיז צדק את רופא נבחרת ישראל?
אנשי הפועל באר שבע הכעיסו את ההתאחדות במסיבת העיתונאים שבה נחשף כי שיר צדק נכשל בבדיקת סמים אחרי משחק החוץ מול מאריבור ב-22 באוגוסט. הסיבה: במועדון רמזו כי ישנה אפשרות שהבלם קיבל את החומר האסור במסגרת נבחרת ישראל.
האפשרות הזאת ירדה מהר מאוד מהפרק כשהתברר כי בגופו של צדק נמצא אוקטופמין, חומר אסור שנעלם מהגוף בתוך יממה. הפעם האחרונה שצדק היה בפעילות במדים הלאומיים לפני שנכשל בבדיקה הייתה בחודש יוני, יותר מחודשיים לפני המשחק מול מאריבור, ולכן אין סיכוי שמקור החומר בנבחרת. בנוסף, צדק עבר בהצלחה בדיקת סמים אחרי משחק הנבחרת מול ספרד בחיחון בחודש מארס.
לטענת רופא הנבחרת ד"ר מרק רוסנובסקי, לפני אותה מסיבת עיתונאים צדק שוחח עימו, אמר לו שהוא לא ישן טוב בלילה וביקש ממנו את תוספי התזונה שנטל בנבחרת. רוסנובסקי אישר לו לקחת מספר כדורים. מאוחר יותר הבין הרופא כי בבאר שבע ביקשו לקבל את התוספים כדי לבדוק אם הם מכילים את החומר האסור.
"כשנודע לו שנכשל בבדיקה במסגרת הקבוצה, צדק ביקש ממני את הכדורים בצורה עקיפה, המציא סיפור שצריך כמה כדורים", אומר רוסנובסקי. "שחקנים עברו אצלנו עשרות בדיקות בכל הקמפיין הזה והכל היה כשיר. מעולם לא הייתה אצלי בעיה. החומר של צדק יוצא מהגוף באותו היום שבו נלקח, אין קשר לנבחרת". מהפועל באר שבע נמסר בתגובה: "אמרנו כל מה שיש לנו בנושא. אם יהיה לנו משהו חדש, נעדכן".
בינתיים, צדק ובאר שבע מתכוננים לדיון בעניינו באופ"א ב-16 בחודש. השחקן, המנכ"ל אסי רחמים ועו"ד נלווה טסו לאחרונה לפגישה עם עו"ד שווייצרי המייעץ להם איך להיערך לדיון. במקביל, באר שבע שכרה איש מקצוע המתמחה בנושא, שהציע להם לבדוק מספר אפשרויות טכניות: למשל, כמות שתן שאולי לא נדגמה כראוי והשפיעה על ריכוז החומר.
צדק לא מתאמן עם הקבוצה כבר כמה שבועות, וצפוי להרחקה של שנתיים. תום הלב של באר שבע מתחזק לאור העובדה שהבלם לואי טהא עבר בהצלחה בדיקת סמים אחרי אותו משחק. לדברי עו"ד אפרים ברק, עד לא מזמן היועץ המשפטי של ההתאחדות, העובדה הזו מחזקת את ההערכה שאין מעורבות מאורגנת של המועדון.
"אנחנו מצטיינים במניעה, נגביר את האכיפה"
מההתאחדות לכדורגל נמסר בתגובה: "נושא האיסור על שימוש בחומרים אסורים מוכר וידוע היטב לעוסקים בתחום, לא מעט הודות למאמצים שעושה ההתאחדות בנושא, ובכללם הפצה והעברת מידע מהתאחדויות הכדורגל העולמית והאירופית לקבוצות הישראליות באופן שוטף בכל עונה. הכנס שנערך בספטמבר לרופאי הקבוצות הוא רק נדבך אחד בסדרת פעולות שנעשות בעניין.
"חלק לא מבוטל מהמדינות לא נכללו בדו"ח של WADA, כך שהמיקום של ישראל רחוק מלהיות אחרון. ככל הידוע לנו, ענף הכדורגל בישראל הוא מהמצטיינים בספורט המקומי בכל הקשור לפעולות מניעה ואכיפה של שימוש בחומרים אסורים. נבחרות ישראל, שמנוהלות באופן ישיר על ידי ההתאחדות, מעמידות לרשות השחקנים והצוותים הרפואיים את התנאים הטובים ביותר כדי להבטיח עמידה בקריטריונים מחמירים. הרקורד הנקי לאורך עשרות שנים הוא עדות לחשיבות שאנו מייחסים לנושא ולהקפדה.
"הניסיונות מצד גורמים כאלה ואחרים להיתמם ולטעון לאי-ידיעה אינם ראויים, ובוודאי שאין בהם כדי להסיר אחריות מאלו שעושים שימוש בחומרים אסורים. שחקנים וקבוצות שמכניסים סעיף סטנדרטי לחוזה המאפשר לבטלו במקרה של שימוש בחומרים אסורים – על פי הנוסח שמופיע לא פחות ולא יותר באתר ההתאחדות! – בוודאי יודעים על מה הם חותמים ובמה מדובר. קשה לחשוב על גורם אחד, קבוצה או שחקן מקצוענים, שאינם מודעים לנושא ולחומרת הענישה בעולם הספורט בכלל, ובישראל. כל צרכן ספורט מכיר היטב את האיסורים החמורים, אז קל וחומר לגבי מי שזה עיסוקם וזה מקור פרנסתם.
"האגף הרפואי הונחה על ידי מנכ"ל ההתאחדות להגביר את פעולות ההסברה בעונה הקרובה וכן את האכיפה. מפתיחת העונה נערכו 16 בדיקות בליגת העל, ובכוונתנו להמשיך לפעול למען השמירה על טוהר המשחק".
לפנייה לכתב/ת 
