הלהקה של קיירי / בלוג ה-NBA
בלי גורדון הייוורד שנפצע אבל עם צוות מסייע צעיר, רעב ומאוזן, קיירי ארווינג לומד להכיר מקרוב בבוסטון את תפקיד המנהיג. בינתיים השידוך שלו עם הסלטיקס מצליח לעלות על כל הציפיות - ולהפוך את הסלטיקס למרעננים הרשמיים של תחילת העונה
"קליבלנד ובוסטון היו יריבות עוד קודם. הטרייד רק מגביר את היריבות". זאת הייתה הפרשנות של גורדון הייוורד לעסקה הגדולה של קיץ 2017 ב-NBA, שהעבירה את קיירי ארווינג לסלטיקס אחרי שש עונות ו-433 משחקים בקאבס בתמורה לאייזיאה תומאס ועוד נכסים. אז, בסוף ספטמבר, לא הייתה שום דרך הגיונית לחשוב שהמפץ הזה יחסל את התחרות בין הקבוצות (לפחות בתחילת העונה) - ועוד מבלי שהייוורד בעצמו עוזר לבוסטון לדרוס כל מה שזז ולהשתלט באגרסיביות על פסגת המזרח.
ארווינג, ששיתוף הפעולה שלו עם הייוורד היה הדבר שהאוהדים בעיר חיכו לו על קצה הכיסא במשך כל הקיץ, ראה את הציוות המסקרן ביניהם מתנפץ על הפרקט של הקוויקן לואנס ארינה אחרי מסירה כושלת לאלי-הופ. הייוורד התרסק מגובה רב ונפגע בצורה מחרידה בקרסול. המראות על המגרש בקליבלנד היו קשים לעיכול באופן מיוחד, נדירים בעוצמתם. ג'יילן בראון תפס את הראש, ארווינג נראה המום לחלוטין. שחקני בוסטון התכנסו לחיבוק קבוצתי שמעביר צמרמורת גם היום, במרחק הזמן והניצחונות שהשיגו מאז.
זה היה רגע מטלטל בטראגיות שלו, שבו סיפור של קבוצה משתנה מהקצה אל הקצה אחרי פחות משש דקות של עונה, ועוד בחסות פציעה שגם מצטלמת נורא. השחקנים הבינו את זה בזמן אמת, ידעו ששום דבר לא יהיה כמו שהם חשבו אחרי אותה נפילה. כל אחד מהם כנראה הבין היטב את ההשלכות: מכולם יהיה מצופה ליותר כדי למלא את החלל הפתאומי שנוצר, גם אם מבוסטון בכל מקרה לא ציפו לזכות באליפות העונה.
אנשי המפתח השתנו. הפרק החדש בקריירה של ארווינג קיבל טוויסט. עד עכשיו, בלי הייוורד בתפקיד הכינור השני אבל עם צוות מסייע צעיר, רעב ומאוזן, יד ימינו של לברון ג'יימס בשלוש העונות החולפות הפך למפקד המושלם של קבוצה שעוזרת לו להגשים את עצמו ומקבלת ממנו ביטחון. בנסיבות הייחודיות שבהן זה קרה, זה אפילו מרגש יותר ממה שזה אמור היה להיות.
הצעירים פורחים על אש קטנה
בלילה שבין שני לשלישי ארווינג סחב את בוסטון על הגב לניצחון תשיעי רצוף, 107:110 על אטלנטה, שהשלים את הרצף הארוך ביותר של הסלטיקס בשבע השנים האחרונות. בוסטון היא הקבוצה הלוהטת בליגה גם כי בדרכה לרצף הזה (שהוארך לעשרה אחרי ה-96:107 על הלייקרס) היא פיצחה כמה מוקשים כמו אורלנדו המפתיעה, סן אנטוניו הוותיקה ואוקלהומה הנוצצת, במשחק שבו פיגרה ב-18 נקודות ויצאה לקאמבק בזכות 22 נקודות של קיירי במחצית שנייה מופלאה וים של אופי.
ההצלחה הנוכחית היא עוד חותמת לסטטוס החדש שלו, והשבועות שעברו מאז תחילת העונה מסבירים למה התעקש על הטרייד שקיבל בסוף. מתבקש להניח שמה שקורה כרגע בבוסטון זה בדיוק מה שהוא רצה, התגשמות שאיפותיו: קבוצה מפוצצת בפוטנציאל שבונה את עצמה תוך כדי ניצחונות ותהיה בידיים שלו בכל רגע נתון, תבליט אותו בלי לבטל את האחרים ותיקח אותו לצמרת. השידוך ביניהם מייצר ניצוצות מהרגע הראשון, ועוד במקביל לצניחה החופשית של האקסית, בשביל הפיקנטיות. יותר מזה הוא באמת לא יכול היה לבקש.
הממוצעים של ארווינג ב-12 המשחקים האחרונים הם רק הערת שוליים בעלילה שהתפתחה. 22.0 נקודות, 5.7 אסיסטים, ו-3.3 ריבאנדים ב-33.4 דקות, אלה המספרים, שלא שונים בהרבה ממה שהתרגל לתת לקליבלנד למשל. רק הדקות בולטות כאן - ארווינג משחק העונה פחות מהזמן ששיחק תחת טיירון לו (35.1). בראד סטיבנס לא שוחק אותו מדי, וארווינג מאוהב בו עד מעל הראש ("הוא אדם אינטלקטואלי, זה משהו שהשתוקקתי אליו בצורה שלא תיאמן מבחינת מה שרציתי לקריירה שלי").
כמו במספרים, גם על הפרקט, ארווינג לא עושה שום דבר שלא ידענו שהוא יכול. הוא חודר, קולע מבחוץ (2.2 שלשות מתוך 6.8 זריקות ב-32.1 אחוזים – ירידה לעומת העונה שעברה), צולף מחצי מרחק, מראה שליטה פנומנלית בכדור ולמרות שהוא עדיין לא שומר החלומות, מצליח לעורר התלהבות גם בהגנה. בלילה אחד הוא גונב את הפוקוס עם התעללות בהגנה של אטלנטה, ובלילה אחר נכנס להיילייטס דרך אסיסט יפהפה לשלשה מהפינה של ג'ייסון טייטום. הרפרטואר המוכר כבר הוצג במלואו ב-12 המשחקים הראשונים. משנה מקום, לא משנה יכולת.
וזה אפילו לא ארווינג משופר – פשוט השחקן שבוסטון ציפתה לקבל, הקריבה בשבילו נתח נכבד מההווה שלה (אייזיאה תומאס וג'יי קראודר, שני שחקני חמישייה) וגם חלק מהעתיד שלה (אנטה ז'יז'יץ' ובחירת הסיבוב הראשון של ברוקלין בדראפט 2018). התמורה הזאת מתבררת כהולמת מרגע לרגע. בראד סטיבנס גם איבד בקיץ עוד צלעות חשובות בפאזל שלקח אותו עד לגמר המזרח, כמו אייברי בראדלי, קלי אוליניק, ג'ראלד גרין ואמיר ג'ונסון, אבל הקבוצה הכמעט חדשה שלו נראית מחוברת כמו שרק קבוצה שמנצחת בעשרה משחקים רצופים יכולה להיראות.
חלק מה"האשמה" נופל על הווירטואוזיות המוכרת של ארווינג, אבל השחקנים שעוטפים אותו הם חלק בלתי נפרד מהתופעה המרעננת כל כך שבוסטון הפכה להיות. אם להיות ספציפיים, הכוכבים הצעירים ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון הם האלמנט המרכזי במנגנון. עד עכשיו הם פורחים ליד קיירי, שמחפש אותם ונותן להם לגדול לצידו. בראון בעונתו השנייה עושה בינתיים קפיצת מדרגה אדירה (14.8 נקודות ב-38.2 אחוזים לשלוש ו-6.8 ריבאונדים לעומת 6.6 נקודות ב-34.3 ו-2.8 כדורים חוזרים), וטייטום, הבחירה השלישית בדראפט האחרון, מוסיף 13.5 ב-52.9 אחוזים מבחוץ (!) בעונת רוקי שבינתיים מבטיחה לגביו הרבה. בניצחון על הלייקרס הוא נפצע בקרסול, ירד לחדר ההלבשה ועזב את האולם כשהוא עם מגף הליכה, כי אי אפשר בלי קצת תלאות בעונה של בוסטון.
"אם הוא לא זורק, אני הולך אליו ואומר לו בפרצוף שהוא צריך לזרוק", אמר קיירי אחרי שטייטום קלע שלשת קלאץ' בניצחון החוץ על ההוקס, כדי להראות לכולם שהאמון שהוא נותן בו מלא. זה משפט של מנהיג, המנהיג שקיירי כל כך רצה להיות בקליבלנד ולא יכול היה כל עוד לברון ג'יימס לצידו. טייטום ובראון, בני 19 ו-21 בהתאמה, הם הטיפוסים האידיאלים ללכת אחרי הבוס החדש והשאפתני שלהם על הפרקט: שניהם בנויים טוב (מעל שני מטר), קולעים טוב ויכולים ללמוד המון מהניסיון שקיירי הספיק לצבור במעמדים גדולים.
"כדורסל הוא משחק יפה"
העומק שיש לבוסטון מאחורי קיירי מקל עליו את ההתאקלמות. אל הורפורד נראה כמו סנטר שזורק שלשות כל הקריירה, והעונה גם קולע אותן באחוזים גבוהים (1.6 קליעות מבחוץ לערב ב-47.4 אחוזים). חכמת המשחק, קור הרוח והגיוון שלו שווים לבוסטון 14.6 נקודות בממוצע, וזה עוד לפני שדיברנו על התרומה בהגנה והדומיננטיות מתחת לסלים (9.2 ריבאונדים). ארון ביינס נותן תפוקה משודרגת לעומת העונה שעברה בדטרויט, והעובדה שגם לו יש יד רכה - גם אם היד הזאת מוגבלת לטווח חצי המרחק - משאירה את בוסטון עם אופציה אלטרנטיבית לא רעה כשהורפורד על הספסל, בטח בכל מה שקשור לקשיחות. מול הלייקרס, בלי הורפורד שהושבת בגלל זעזוע מוח, ביינס השווה שיא קריירה של 21 נקודות (וגם לקח 8 ריבאונדים).
הכלים של סטיבנס לא נגמרים שם. טרי רוזייר מספק את הסחורה בקו האחורי, מרקוס סמארט הוא עדיין פקטור משמעותי (גם בלי לשפר דרמטית את הקליעה לשלוש), מרקוס מוריס התאושש מהפציעה שלו בברך, וגם דניאל תייס שהגיע הקיץ מבאמברג נותן את שלו בדקות שהוא מקבל. המאמן המוערך הריץ השנה בשבעה ניצחונות של הסלטיקס הרכב גבוה שכולל את ביינס, הורפורד, בראון, ארווינג וטייטום, וקיבל ממנו 20.4 נקודות בממוצע ב-10.1 דקות (יותר מכל חמישייה אחרת). הוא נהנה מתמהיל שמשלב בין צעירים לוותיקים ויותר מכל דבר אחר – מספק הגנה איכותית.
אחרי 12 משחקים בוסטון סופגת הכי מעט נקודות בליגה (94.6), מדורגת ראשונה במדד היעילות ההגנתית וחוטפת הכי מעט שלשות יחד עם פורטלנד (8.0), וכל זה בלי להיות בחמישייה הראשונה בחטיפות (מקום שמיני) או בחסימות (מקום 27). זה אומר שהשיטה ההגנתית של סטיבנס עובדת מעולה, ולכל השחקנים בבוסטון יש חלק בזה.
"זה משחק יפה כשמשחקים אותו בדרך הנכונה", אמר ארווינג אחרי הניצחון האחרון של בוסטון. "זה לא הולך להיראות טוב בכל פוזשן, אבל אתה חייב להיות מסוגל לעבור למהלך הבא". זה לא תמיד ייראה יפה - משפט שארווינג, שגם אמר לאחרונה ש"אין תמונה אמיתית של כדור הארץ", השמיע לא מעט מאז תחילת העונה. עד עכשיו בוסטון שלו בהחלט משחקת יפה. השאלה היחידה היא איפה המסע המשותף שלהם יסתיים העונה.
לפנייה לכתב/ת 
