שהניצחון על ריאל לא יבלבל אתכם

אחח... הנוסטלגיה. המפגשים בין מכבי ת"א לריאל מדריד תמיד מעוררים געגועים לשנות השבעים. מיקי־מוטי. ברבנדר־שצ'רביאק. הערוץ הראשון. ישראל היפה, אתם יודעים. אבל לי ריאל הזכירה ביום חמישי שורה משיר שכתב יוסי בנאי לגשש החיוור: "אישה בלי חשק עושה טובה".

מבחינת ריאל זה היה משחק לפרוטוקול. המאזן שלהם טוב מספיק כדי לא להתאמץ. יש להם קלאסיקו על הראש, שחקן חמישייה פצוע שקצת מערער את האיזון, בקיצור: מקלחת ויאללה, חזרה לפלאסיו דה דפורטס. מכבי לעומת זאת באה בטירוף. לב ושיניים. היא ניצלה את הרכות של ריאל מתחת לסלים בדרך ליתרון מדהים 33:53 בריבאונד שהתבטא גם בנקודות. מכבי גם שלחה את ריאל לקו 22 פעם.

(צילום: ראובן שוורץ)

בהתחשב בכך שהספרדים קלעו 21 מתוך אותן 22 הזדמנויות הייתם מצפים שהם יחדרו עוד ועוד לסל, בייחוד עם שחקנים כמו דונצ'יץ', קמפצ'ו ופרננדס. אבל לא. לא בחצי קלאץ'. הם עמדו בחוץ וזרקו לשלשות עייפות. 34 שלשות שמהן קלעו רק 8! איזה בזבוז. מכבי, כאמור, שיחקה עם כל הלב. מלחמה־מלחמה, אבל גם סיכול ממוקד. מכבי ניטרלה את דוניציץ' ובכך ערערה את כל ההתקפה של ריאל. וכן, לפעמים גם מרפק בפרצוף מעביר את המסר. הסלובני ניסה בהתחלה לקחת את המשחק על עצמו ונכשל, ורק במחצית השנייה נרגע והחל לפזר אסיסטים והיה יותר אפקטיבי. מכבי מחויבת לגמרי בהגנה. בהתקפה זה סיפור אחר לגמרי.

לכאורה חמישה שחקנים בדאבל פיגרס ו־18 אסיסטים, אבל זה די משקר. לתת את הכדור לתומאס או לרול ולקוות לטוב נחשב אסיסט. שני אלה, ברגע שקיבלו את הכדור, עשו נקודות בכוחות עצמם תוך התגברות על השומר האישי (תומאס) או היעדר שמירה (רול). קול וג'קסון קלעו בעזרת ניצול יכולת אישית לחדירה, אפילו ללא פיק־אנד־רול, מה שעוד יותר מבליט את חוסר המחויבות של הגנת ריאל. האסיסטים ה"אמיתיים" היו בהפעלה של טיוס. למכבי עדיין אין משחק התקפה מובהק, היא לא קבוצה שרצה ולא קבוצת חצי מגרש. היא עובדת על גריינד ולא על שואו־טיים. היא בוסטון ולא לייקרס.

בקיצור: מכבי לא קבוצת צמרת אירופית. אין לה את הסופרסטארים ואין לה די־אן־איי התקפתי ברור. אבל התשוקה, המחויבות וההקרבה של שחקני בי-ליסט רעבים מוכיח את עצמו. כי רק המנגינה היא שקובעת.