הכדורסל הישראלי במשבר עמוק
כאשר הסיכוי של שחקן ישראלי להופיע בליגה ישראלית הולך וקטן, כאשר הסיכוי שלו לשחק באירופה קטן וכמעט אפסי, מה ימריץ אותו לשחק כדורסל, להשקיע מזמנו החופשי שעות רבות לאימוני כושר וקליעה מפרכים?
ומה קורה היום? החוק הרוסי קובע שמותר להעלות למגרש חמישייה שכוללת שלושה שחקנים זרים, ואם נוסיף מתאזרחים נגיע לכך שרק שחקן ישראלי אחד מתרוצץ לו בעמדה שולית. בליגות האירופיות המצב חמור עוד יותר, אין מגבלה למספר השחקנים הזרים! השבוע צפיתי במשחק של מכבי ת"א נגד ריאל מדריד. לא ידעתי במי לתמוך, את מי לעודד, על המגרש לא נוכח אפילו שחקן ישראלי אחד, לא להאמין. כיום איכותה של קבוצה ישראלית באירופה אינה נמדדת בשחקנים ישראלים אלא בעומק הכיס וחשבון הבנק. אין לי דבר נגד בעלי קבוצות שרוצים לרומם קבוצה בבעלותם, אך יש לי דבר נגד קברניטי הקבוצות, נגד ההתאחדות, המינהלת וכל אלו שאחראים לכדורסל הישראלי ולעתידו. כאשר הסיכוי של שחקן ישראלי להופיע בליגה ישראלית הולך וקטן, כאשר הסיכוי שלו לשחק באירופה קטן וכמעט אפסי, מה ימריץ אותו לשחק כדורסל, להשקיע מזמנו החופשי שעות רבות לאימוני כושר וקליעה מפרכים?
התוצאה שאנו רואים על מגרשי הכדורסל ובחדרי ההלבשה של נבחרת ישראל היא ירידה ברמה, ירידה במספר השחקנים האיכותיים. כתגובה למחסור בשחקנים מעולים מתחזק הלחץ להביא עוד ועוד שחקנים זרים. האינטרס של ישראל הוא הפוך לחלוטין: עלינו להפחית במידה משמעותית את מספר השחקנים הזרים בליגה, בתהליך מודרג. להחליף את החוק הרוסי בחוק ישראלי. החל מהשנה הבאה יותר שיתוף שני זרים על המגרש ורק ארבעה זרים לכל היותר בכל קבוצה (היום מחזיקות כמה קבוצות שמונה שחקנים זרים). בעוד שנתיים-שלוש תחול הפחתה נוספת במספר הזרים בהתאם ללקחי המהלך הראשון.
הטענות העיקריות נגד מהלך כזה הן שרמת המשחק תרד והקהל לא יגיע. האם אלו טענות נכונות? לפי מיטב שיפוטי כיום מביאים לליגה כמה שחקנים מעולים, אך בצידם שחקנים בינוניים לרוב שאינם עולים על איכות השחקן הישראלי. הפחתת מספר הזרים חיונית לשיקום וקידום הכדורסל הישראלי והכדורסלן הישראלי גם יחד. להערכתי רוב קברניטי הספורט והכדורסל הישראלי שותפים לתפיסה זו, ואני מאמין שלחץ ציבורי מתון עשוי להביא לשיניו משמעותי בכדורסל שלנו.