מה שחסר לליברפול כדי לעשות קפיצה
כדי שליברפול תחזור לקדמת הבמה ותקרא תיגר של ממש על האליפות, עליה יהיה להתחזק לא רק בשחקני התקפה מן השורה הראשונה, אלא גם בשחקני קישור והגנה כאלה
אך מחשבות לחוד ומציאות לחוד. ליברפול מדורגת במקום ה-5 לאחר 11 מחזורים, מרוחקת 12 נקודות ממנצ'סטר סיטי שבמקום הראשון, וספגה 25 שערים ב- 18 משחקים בכל המסגרות. האמת היא שזו לא פעם ראשונה שלאוהדי הקבוצה היה ביטחון ואמון בסגל של קבוצתם האהובה. הרי לא מעט שחקנים טובים, בלשון המעטה, שיחקו בקבוצה בשנים האחרונות, שהבולט שבהם הוא כמובן לואיס סוארס ששיחק בקבוצה 3.5 עונות שבהן ביסס את מעמדו כאחד החלוצים הטובים בעולם - אך למעט גביע הליגה ב 2012 לא זכה בשום תואר עם הקבוצה. צריך גם לציין את לואיס אלברטו וסוסו הספרדים שסוף סוף מממשים את הפוטנציאל שבליברפול כנראה לא חשבו שקיים בהם. הראשון חווה עונה חלומית עד כה עם לאציו, הן ברמה האישית והן ברמה הקבוצתית, בעוד שהשני האריך לא מזמן את חוזהו במילאן עד 2022 ושוויו כיום מוערך בכ-20 מיליון אירו , למרות שליברפול שיחררה אותו תמורת 2 מיליון אירו בלבד לפני כ-3 שנים.
אם כך, השאלות המתבקשות הן מדוע ליברפול, למעט הבלחות פה ושם, משאירה את אוהדיה עם טעם מר בפהמדי שנה ושנה, ומדוע גם השנה כנראה הסיפור יחזור על עצמו? ובכן, כמו להרבה שאלות, גם לשאלה זו ייתכנו מספר תשובות נכונות, אך יש לשים אצבע על הסיבה הטקטית. בעוד שישנם ותמיד היו לליברפול שחקני התקפה איכותיים ביותר, קשה למצוא בשנים האחרונות שחקני מרכז שדה אשר מתקרבים באיכותם לחבריהם בחלק ההתקפי. מאז עזיבתו של צ'אבי אלונסו לריאל מדריד בתחילת עונת 2009/10, לא היה בליברפול קשר אחורי אשר נמצא או יכול פוטנציאלית להגיע לרמות הגבוהות ביותר.
השחקנים אשר כן איישו את התפקיד, אשר בעיני רבים וטובים נחשב לחשוב ביותר בקבוצת כדורגל, היו בין היתר שחקנים אשר כבר היו בשלהי הקריירה שלהם ובדעיכה מתמדת (כריסטיאן פולסן), ושחקני בית אשר פשוט לא היו ברמה הנדרשת להיות שחקנים לגיטימיים בקבוצה (ג'יי ספירינג, ג'ורדן רוסיטר). לוקאס לייבה, אשר נרכש מגרמיו על ידי בניטס אי שם ב-2007, היה בעצם הקשר האחורי היחיד בסגל מאז עזיבתו של צ'אבי אלונסו ועד לרכישתו ב-2014 של אמרה צ'אן הגרמני. אך למרות שלא הייתה ללוקאס תחרות גדולה, חוסר קרדיט לא מוסבר מצד מאמני הקבוצה בשילוב עם פציעות קשות שעבר, גרמו לכך שהוא מיעט לשחק ולכן היה מועמד ודאי לעזיבה כמעט כל חלון העברות, עד שלבסוף נמכר הקיץ ללאציו, שם הוא שחקן הרכב קבוע ואחת הסיבות המרכזיות לעונה המוצלחת מאוד שהקבוצה מעיר הבירה האיטלקית חווה עד כה.
יורגן קלופ, אשר בתקופתו המוצלחת כמאמן דורטמונד הביא לקבוצה שחקני מרכז קישור איכותיים עוד כשהיו יחסית אלמוניים, כגון גנדוגאן וסוון בנדר, הפך את נורי שאהין לאחד הקשרים המרכזיים הטובים בעולם בתחילת העשור הנוכחי ואפילו החייה מחדש את הקריירה שנראתה כהולכת ודועכת של סבסטיאן קל, נראה כיום כ"מזלזל" בעמדות מרכז הקישור, וניתן לראות זאת הן מבחינת המשאבים הכספיים שהושקעו עבור חיזוק עמדות אלה אשר מתחוורת לעומת ההשקעה הכספית בשחקני ההתקפה, והן מבחינת השחקנים המאיישים את עמדות מרכז השדה.
בעוד שסאלח וסאדיו מאנה עלו ביחד 75 מיליון ליש"ט, השחקנים היחידים שהגיעו לקבוצה לעמדות מרכז הקישור מאז הגיע קלופ לקבוצה הם ויינאלדום ההולנדי וגרוייץ' הסרבי הצעיר והמוכשר שבקושי מקבל הזדמנויות. לוקאס לייבה וג'ו אלן הם כבר זיכרון רחוק, ולכן ליברפול נותרה חשופה באמצע המגרש, משום שהשחקנים שקלופ מציב באמצע שחקנים שלא בעמדתם הטבעית והנוחה להם. אז אחרי שדיברנו בעיקר על מי שהיה בליברפול וכבר אינו, נבדוק מי הם השחקנים אשר קלופ מציב בעמדות הקישור, כאשר שיטת המשחק נעה בין 4-3-3 ל 4-2-3-1, תלוי ביריבה ובסגל השחקנים שעומד לרשותו.
ג'יימס מילנר שיחק רוב מוחלט מהקריירה שלו כקשר באגף, ובעונה הקודמת אייש בהצלחה יחסית את עמדת המגן השמאלי, לכן, עקב זאת ועקב גילו המתקדם, והעובדה כי המהירות שהייתה לו בעבר כבר איננה, הסברה ההגיונית הייתה כי אם יוחלט על הסבה לעמדה חדשה במגרש, היא תהיה דווקא לעמדת המגן הימני. גם הניסיון הרב שיש לו, ההגבהות המדויקות והעוצמות הפיזיות שהיו ונשארו יכולות להעיד כי מילנר יכול היה להצליח יותר כמגן ימני מאשר קשר אמצע.
צ'אן, אשר גווארדיולה מיהר למכור כשהגיע לבאיירן מינכן ב-2014, משום מה משחק בעמדה קדמית יותר מג'ורדן הנדרסון אשר הובא ב-2012 כמחליף המסתמן של ג'רארד כקשר מרכזי, דבר שתוקע את משחק ההתקפה מצד אחד, ומאידך, מביא לכך שהתקפות היריבה יגיעו קרוב יותר לאיזור שערה של ליברפול. אוקסלייד-צ'מברליין, שנרכש ביום האחרון של מועד ההעברות מארסנל, הינו קיצוני ימני שהוסט ע"י ונגר בחלקים מסוימים של העונה הקודמת לעמדת המגן הימני התוקף במערך של 3 בלמים, והודה בריש גלי כי הוא מעדיף לשחק במרכז הקישור וכי הובטח לו ע"י קלופ כי עם הזמן שם אכן הוא מתכנן להציב אותו. קשה לראות שהסטה כזו בעמדה תביא לתוצאות חיוביות מבחינת הקבוצה והשחקן, מכיוון שהאיכויות והיכולות הפיזיות שלו מתאימות באופן ברור לשחקן אגף.
ויינאלדום הינו בעצם "תעתיק" של גנדוגאן בליברפול מבחינת קלופ - מכיוון שהשחקן "הגנתי" מדי בשביל לתפקד כקשר 10 קלאסי שמשחק מאחורי החלוץ ו"התקפי" מדי בשביל לשחק כקשר אחורי, קלופ הסיט אותו לעמדת הקשר המרכזי ההתקפי, בעיקר כאשר ליברפול משחקת עם 3 קשרים באמצע. אותו מהלך בדיוק נעשה עם גנדוגאן בדורטמונד והביא איתו הצלחה מסחררת, הן לקבוצה והן לשחקן עצמו.
מרקו גרוייץ' הינו כישרון צעיר שנרכש ע"י ליברפול עוד בינואר 2016 מהכוכב האדום בלגרד (והושאל חזרה עד לתום עונת 2015/16), וכרגע בסגל הנוכחי של הקבוצה הוא הקשר האחורי המודרני היחיד שיש. שחקן גבוה עם בעיטה מצוינת ממרחק, יכולת לבנות התקפות של הקבוצה ולהרוס התקפות של היריבה עוד בחלק המגרש שלה. ראיית המשחק שלו ראויה לציון ועצם העובדה שהוא רק בן 21 גורמת לכינוי שנדבק בו – "מאטיץ' הבא" - להיראות לא כזה תלוש מהמציאות. למרות שלא מעט קבוצות בכירות חיזרו אחריו, גרוייץ' בחר בליברפול וקלופ בזכות המוניטין (המוצדק) שיצא למאמן בגין טיפוח ונתינת דקות משחק משמעותיות לשחקנים צעירים. גרוייץ' לבטח חשב שהוא ישחק יותר דקות ממה שהוא משחק בפועל, אך סבלנות מצידו, יחד עם עבודה קשה, ייתכן ויביאו לכך שזו שאלה של זמן עד שהוא יקבל דקות.
חשוב ביותר לציין את העובדה כי לאחר רכישתו של סאלח, קלופ הלך בכל הכוח על נאבי קייטה, קשרה האחורי הנפלא של לייפציג הגרמנית, אשר פשוט סירבה בתוקף לכל הצעה שנחתה על שולחנה, נדיבה ככל שתהיה. לבסוף סוכם בין הצדדים כי הוא יעבור לליברפול בעונה הבאה תמורת סכום עתק של 63 מיליון ליש"ט, שזהו בעצם סעיף השחרור בחוזה של השחקן שייכנס לתוקף ב1/7/18. אין בכלל ספק כי קייטה ישדרג את ליברפול ויהפוך אותה ליותר עוצמתית ומאוזנת, אך השאלה היא האם לא היה צורך ברכישת שחקן לעמדה זו כבר לעונה הנוכחית ומה יעלה בגורל הקבוצה העונה – האם בסופו של דבר הסגנון ההתקפי המלהיב שכה מאפיין את הקבוצות של קלופ יעלים ולו במקצת את נקודות התורפה שיש לקבוצה במרכז הקישור וההגנה, או שלצד תצוגות התקפיות נראה ליברפול רכה ושברירית אשר שוב לא מצליחה לאיים באופן רציני על תואר האליפות.
לסיכום, בכדי שקבוצת כדורגל תצליח עליה להיות מאוזנת בכל חלקי המגרש, אך כשההתקפה חזקה והקישור שמתחתיה לא באותה הרמה, קשה לצפות לתוצאות חיוביות לאורך זמן. אם נתמקד בליברפול, בכדי שהיא תחזור לקדמת הבמה ותקרא תיגר של ממש על האליפות, עליה יהיה להתחזק לא רק בשחקני התקפה מן השורה הראשונה, אלא גם בשחקני קישור והגנה כאלה, ובכדורגל של ימינו, שחקנים כאלה יש בשפע.
לפנייה לכתב/ת 
