בלי ציפיות, קטש מקווה לסוף מהאגדות
לישראל יהיה קשה מאוד להגיע למונדובאסקט, בטח ביכולת שהציגה הנבחרת באליפות אירופה, אבל קיים סיכוי שהסגל הצעיר והמאמן החדש יצליחו להדהים
לא יודע אם שמעתם על זה, אבל נבחרת ישראל בכדורסל תפתח ביום שישי בשעה טובה או לא (14.00) את הופעותיה במוקדמות מונדובאסקט 2019 במשחק ביתי מול אסטוניה, וכעבור שלושה ימים תשחק בחוץ מול יוון. קשה לומר שנרשמת כוננות מיוחדת בארץ הקודש לרגל המאורע, דגלים אינם מתנוססים ברחובות ובאופן כללי ניתן לומר שהאדישות מורגשת. אף אחד לא מצפה לכלום, כי כמו בכדורגל, הנבחרת שלנו הצליחה להגיע לגביע העולמי פעם אחת ויחידה לפני 31 שנים, הישג שייזכר לנצח נצחים וספק רב אם נוכל לשחזרו אי פעם.
צביקה שרף הצעיר הוביל אז חבורה של אגדות כמו ברקוביץ', ג'מצ'י, גורדון ועוד רבים וטובים אל מסע קסם מסתורי שהסתיים בסוף במקום השביעי והמכובד. האמת שהייתה עוד פעם אחת אי שם בשנות החמישים של המאה הקודמת, אבל אז קיבלנו כרטיס חופשי לטורניר הגמר, ככה שזה לא באמת נחשב. היינו ילדים וזה היה מזמן, מרגיש לי בדיוק הזמן לסגור את ספרי ההסטוריה ולנחות חזרה אל קרקע המציאות. ראו הוזהרתם, זה עלול לכאוב.
חוקי המשחק השתנו מאז בהרבה מאוד מובנים, וגם הנבחרת שלנו כבר מזמן לא מה שהייתה פעם. היה מספיק לצפות בה בקמפיין המביך של היורובאסקט שהתקיים כאן אצלנו בקיץ כדי להבין את גודל המשבר. ניצחון אחד בחמישה משחקים ומיקום סופי 21 מ-24 הם כישלון חרוץ לכל הדעות, ואת המחיר שילם במזומן המאמן ארז אדלשטיין. את מקומו תפס עודד קטש, שעל כתפיו הצנומות מוטלת המשימה לגבש נבחרת חדשה וחסרת ניסיון תוך התמודדות עם כמה אתגרים לא פשוטים. ההישג שלו בקיץ עם העתודה, מדליית כסף באליפות אירופה, מדבר בעד עצמו, ונראה שאין מתאים ממנו להוביל את התהליך החשוב והמתבקש של הצערת הנבחרת וחילופי המשמרות. יש לו הזדמנות לקדם את החבר'ה המוכשרים שאיתם הצליח להמריא אל על, אבל מן הסתם תידרש סבלנות רבה עד שיוכלו לממש באמת את הפוטנציאל שלהם ועד שנוכל אולי לקצור את הפירות מתישהו בעתיד. אז בתור התחלה, בואו נראה מהם האתגרים העיקריים שעומדים כרגע לפתחו של המאמן הטרי:
1. גיא פניני, יותם הלפרין ויוגב אוחיון הוותיקים פרשו מהנבחרת וליאור אליהו מתכוון כנראה ללכת בעקבותיהם.
2. עומרי כספי, הכוכב היחיד שלנו, לא יכול להגיע למשחקים במהלך העונה כמו כל השחקנים האירופים ב-NBA.
3. מכבי ת"א לא משחררת את שחקניה (מלבד ג'ייק כהן), מאחר שמשחקי הנבחרת מתקיימים במקביל לעונת היורוליג והיא בסה"כ מיישרת קו עם כל המועדונים הגדולים ביבשת. אי לכך, קטש נאלץ לוותר על שירותיהם של איתי שגב, כרם משעור ויובל זוסמן.
4. ג'ו אלכסנדר לא בסגל, תמיר בלאט נפצע בשבת בליגה אך נכלל בסגל בסופו של דבר.
5. יש לנו בסגל לגיונר בודד, הקפטן החדש גל מקל, מתאזרח לא רע, ריצ'רד האוול, ואם נוסיף אליהם את כהן ואבי בן שימול הבוגרים, נישאר עם עשרה שחקנים שגילם הממוצע הוא 23 ורובם חסרי ניסיון ברמות הגבוהות.
6. רק שישה מאלו ששותפו בקמפיין האחרון ממשיכים גם לקמפיין הנוכחי ואליהם הצטרפו שמונה מוזמנים חדשים/מחודשים, שעבור חלקם זו הפעם הראשונה במדים הלאומיים. חילופי משמרות, כבר אמרנו?
7. כולם יודעים, כולם מכירים, ועדיין צריך תמיד לזכור ולהזכיר שרוב בחורינו הטובים שומרים על כושר משחק בעיקר הודות לחוק הרוסי הידוע לשימצה, שאלמלא הוא מצבנו היה רע בהרבה.
רק רגע, לעצור הכל בבקשה, אני מוכרח ציפרלקס דחוף! מצטער, אבל חייבים להודות שכל העסק הזה ממש מדכא ושהכדורסל הישראלי נמצא במצב די אנוש. נקודת הפתיחה של הנבחרת רחוקה מלהיות אופטימלית וממילא הסיכוי שלה להגיע לסין הוא קלוש, אף על פי שטורניר הגמר תפח מעט ויכלול לראשונה 32 נבחרות. הציפיות נמוכות מאוד ולכן אי העפלה למונדובאסקט לא תפתיע איש ולא תיחשב ככישלון. ועם זאת, צריך לפרגן לקטש על האומץ להכניס ראש בריא למיטה חולה או לקפוץ ראש לבריכה ריקה, מה שתבחרו. לא קשה לראות שהכלה שלו בכחול-לבן היא ממש לא מציאה גדולה ואין עליה יותר מדי קופצים, שלא לדבר על הנדוניה, אבל ייתכן שעוד יתברר בסוף שהבעיה היא בכלל אצלנו ושמדובר בעצם בזיווג משמיים. אז שניה לפני ששוברים את הכוס, ננסה אולי בכל זאת להסתכל על החצי המלא שלה בתקווה למצוא כמה סיבות לאופטימיות זהירה. למישהו יש במקרה זכוכית מגדלת?
אז ככה, לא יכולנו לבקש הגרלה נוחה יותר מלפתוח בבית מול אסטוניה החלשה במשחק שהוא "מאסט ווין", אחרת ממש אין לנו מה לחפש פה. קצת אחרי טקס החופה המרגש בהיכל שלמה ייצא הזוג הצעיר לוויקנד בכרתים שבסופו יפגוש את נבחרת יוון, המשחק הקשה ביותר על הנייר, ועם זאת לא מן הנמנע שיוכל לחזור משם עם משהו, עד כמה שזה עשוי להישמע הזוי. נכון שפערי הרמות גדולים וידועים לכולם, אבל הצרות שלנו הן כאין וכאפס לעומת הצרות של היוונים, שיחסרו לא פחות מ-8(!) שחקנים בכירים מה-NBA ומהיורוליג נגד בריטניה. נגד ישראל יחזרו שלושה שחקנים מפנאתינייקוס, אך עדיין יחסרו חמישה שחקנים בכירים. עובדה זו אמורה להטות את הכף לטובתנו, לאזן קצת את יחסי הכוחות ולהעניק לנו הזדמנות נדירה להסתכל להם בלבן של העיניים. צרת רבים, נחמת טיפשים? יכול להיות, לא בטוח. היריבה האחרונה, בריטניה, היא נבחרת ברמה שלנו פחות או יותר וכבר ראינו שאפשר לנצח אותה כשנפגשנו לכמה משחקי אימון רק לפני כמה חודשים.
מהבית שלנו יעפילו שלוש לשלב הבא, ולמרות כל הבעיות ועם כל הכבוד לאסטונים, אודה ואתוודה שאני מתקשה לראות מצב שישראל לא תהיה אחת מהשלוש. שני משחקי הפתיחה עשויים להיות קריטיים מכיוון שאם נצליח לנצח פעמיים, וזה לא בשמיים, נבטיח כמעט בוודאות את העלייה כבר ביום שני. מצד שני, אם חלילה נפסיד פעמיים, הסיפור עלול להיגמר כי יהיה קשה מאוד לתקן בהמשך. ניצחון והפסד? פרווה, לא בשר לא חלב ועוד לא אבדה תקוותנו. דבר נוסף שצריך לקחת בחשבון הוא שאם נעלה, נגרור הלאה את התוצאות שהשגנו מול השתיים שיעלו יחד איתנו ולכן כל ניצחון הוא חשוב. בהנחה די סבירה שאכן נעלה, ימתין לנו בית חדש של שש נבחרות שבו נצטרך להתמודד ככל הנראה עם סרביה, גרמניה וגיאורגיה (אלא אם אוסטריה תפתיע).
פה העלילה מתחילה קצת להסתבך: סרביה היא סגנית אלופת אירופה ולא רואה אותנו ממטר, ואילו את גרמניה וגיאורגיה פגשנו כאן לא מזמן ביורובאסקט - את הראשונה ניצחנו ולשנייה הפסדנו. בסופו של דבר, שלוש הראשונות מהבית החדש יזכו בכרטיס למונדובאסקט כשסרביה ויוון צפויות להיות ביניהן, אחרת זו תהיה סנסציה בקנה מידה עולמי. הקרב האמיתי יהיה על הכרטיס האחרון, ואם המזל יאיר לנו פנים יתכן שנזכה להשתתף בו, כנראה שיחד עם בריטניה, גרמניה וגיאורגיה. במקרה כזה הכל פתוח - מארבע תצא אחת. אני יודע שזה נשמע מופרך לגמרי, הרי ישראל וגביע העולם הם ההוכחה המדעית לכך ששני קווים מקבילים לא יכולים להיפגש לעולם. ועדיין, ואולי דווקא בשל העובדה שאין שום ציפיות, יש לקטש איזה סיכוי קטן להפתיע בענק מעמדת האנדרדוג ולהיכנס לדפי ההסטוריה דרך הדלת הראשית. אם יקרה הנס והזוג הצעיר יזכה בלי כוונה בכרטיסי טיסה לירח דבש בסין (מתנת פיב"א) זה יהיה סוף מושלם לסיפור, ממש כמו באגדות. ומאז הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.
לפנייה לכתב/ת 
