בלי צחוק: יובל נעים הוא התרופה לנבחרת
התבשל על אש קטנה, צבר קילומטראז', עשה דוקטורט על קבוצות קטנות ומתמחה בריפוי מחלות קשות. כמעט בכל מקום שבו דרך הוא הצליח להפריח את השממה ויש לו בהחלט את הניסיון והאופי הדרושים כדי להפיח רוח חיים בנבחרת החולה שלנו
להתאחדות לכדורגל דרוש בדחיפות מאמן ייצוגי לעבודה במשמרות. תאור התפקיד: משרה חלקית וזמנית, שעות גמישות, שכר גבוה ותנאים מצוינים, כולל נסיעות לחו"ל. אין אפשרות לעבודה מהבית. דרישות התפקיד: תעודת פרו, ניסיון קודם, הבנה עמוקה בטקטיקות ושיטות משחק שונות, ידע רב בניהול צוות, יכולת עבודה בסביבה לא תומכת, עמידות גבוהה ללחצים וקללות, עמידות למיקרופונים מכל הסוגים ומומחיות בגניבת דעת. עדיפות לבעלי המלצות ממקורבים. קורות חיים ניתן לשלוח אל היו"ר עופר עיני במשרדי ההתאחדות בר"ג או אל ועדת האיתור, אם וכאשר תוקם כזאת.
"טיפשות היא לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות", כך אמר פעם יהודי יקר וחכם בשם אלברט איינשטיין. מה אומר ומה אגיד, כנראה שהבן אדם הבין משהו מהחיים שלו. בהתאחדות חוזרים פעם אחר פעם על אותן טעויות ומקווים משום מה שהתוצאות יהיו אחרות. מאמנים באים, מאמנים הולכים, אבל המנגינה תמיד נשארת. קמפיין רודף קמפיין, דיבורים מפה ועד להודעה חדשה, הציפיות בשמיים, הכישלון ידוע מראש, ובסופו של דבר לא רק שהנבחרת לא מתקדמת לשום מקום היא אפילו הולכת אחורה בהשוואה לאחרות. עוד מאמץ קטן ותיכף נמצא את עצמנו לראשונה מחוץ למאייה הפותחת בדירוג פיפ"א. אין לי עניין לחזור ולדון בכל התחלואים הידועים לשימצה של הכדורגל הישראלי או ברמתם הבינונית-מינוס של רוב השחקנים. למרבה הצער, הנתונים האלה לא הולכים להשתנות בעתיד הנראה לעין ונצטרך כנראה ללמוד לחיות איתם בלית ברירה.
הדבר היחיד כמעט שאפשר לשנות זה את הקריטריונים לבחירת המאמן. בהתאחדות שבויים במשך שנים בקונספט שלא מוכיח את עצמו וקורס בכל פעם מחדש לנגד עיניהם. כולם מייחלים לשינוי, אבל לשם כך דרושים חשיבה מחוץ לקופסה וגיבוש אסטרטגיה חדשה. עד כה היה נהוג לבחור מאמנים שהגיעו להישגים ותארים במועדונים הגדולים ו/או העשירים. אלישע, גוטמן, קשטן, גרנט, שרף - כולם היו מוצלחים ומעוטרים, מי יותר ומי פחות, והקידום שלהם בשעתו לעמדת המאמן הלאומי התקבל בטבעיות גמורה. מכנה משותף נוסף הוא שכולם הגיעו עם הנבחרת לכלום ושום דבר, ואם בהתאחדות מתעקשים להמשיך בגישה הזאת, הרי שברק בכר הוא האיש המתאים לתפקיד. סליחה שנייה, תעצרו בצד, לא אמרנו הרגע שהקונספט הזה לא עובד? ברור שאין מנוס מלבצע רענון מחשבתי ותפיסתי בכל הנוגע לאיוש המשרה הרמה, אחרת טעות לעולם חוזרת וכך גם התוצאות. אני באמת מעריך ומכבד את בכר, אבל הפעם אני בוחר ללכת עם איינשטיין.
אגב, שמעתי איפושהו גם את השם של איל ברקוביץ'... באמת? האיש הקטן עם הפה הגדול? הקשקשן הבלתי נלאה? קריירה גדולה כשחקן, אבל אפס באימון, אפס באישיות ומוטב שימשיך במה שהוא הכי מצטיין בו שזה להריץ דאחקות עם אופירה. הייתי מבקש ברשותכם להמשיך באותו קו שהחל בו לאחרונה עמיתי המלומד שחר אולבסקי. כולם יודעים ומבינים שלאמן בנבחרת זה שונה מלאמן בקבוצה, ויתרה מכך, לאמן בקבוצה גדולה זה שונה מלאמן בקבוצה קטנה. לא כל מאמן שמצליח בליגה מתאים בהכרח לנבחרת ולא כל מאמן שמצליח בקבוצה גדולה מתאים בהכרח לקבוצה קטנה. הגיע הזמן להכיר בעובדה שישראל היא מעצמת כדורגל קטנה מאוד, דלת משאבים ועם חומר שחקנים מוגבל, כזו שמדשדשת אי שם בתחתית האירופית ומקווה אולי להשתחל מתישהו לחלק העליון.
בליגה שלנו אפשר להקביל את זה אולי להפועל עכו או להפועל אשקלון, קבוצות מהדרג הנמוך שדרוש אופי מיוחד מאוד כדי להצליח בהן ולא כל אחד יכול. מה לעשות שנבחרת קטנה כמו שלנו זקוקה בעיקר לאופי ולא ליופי (נכון לעכשיו אין לה לא מזה ולא מזה) ונראה לי שדווקא מאמן גדול של קבוצה קטנה יכול להתאים פה יותר מאשר מאמן גדול של קבוצה גדולה. אתם מוזמנים לגחך וללגלג, אבל השם שקופץ לי לראש הוא... תחזיקו חזק... יובל נעים. מה ששמעתם, אמרתי יובל נעים! רובכם ודאי מתגלגלים עכשיו מצחוק, אבל תחזרו בבקשה לכיסא כשתסיימו כי יש לי עוד כמה דברים שרציתי לומר. לדעתי, נעים עשוי להיות האיש הנכון בזמן הנכון ובמקום הנכון כדי לנסות לרפא את הנבחרת. הבן אדם התבשל הרבה זמן על אש קטנה, צבר קילומטראז' רציני, עשה דוקטורט על קבוצות קטנות ומתמחה בריפוי מחלות קשות.
די אם נזכיר באיזו מסירות ומיומנות טיפל בהפועל ר"ג והפועל אשקלון, שהיו שתיהן בטיפול נמרץ ועל סף קריסת מערכות. הוא החזיר אותן לחיים, העלה אותן בצ'יק שתי ליגות ולאחר מכן אף הצליח לשרוד איתן בליגת העל. איש ישר, צנוע, חרוץ, שאפתן, אמיץ ולא בורח מאתגרים קשים. ועדיין, רבים נוטים לזלזל בו ולהמעיט בערכו, אולי בגלל שהוא קצת חריג בנוף שלנו, לא מלקק לאף אחד, לא מוקף בחבורה של יח"צנים ומעולם לא נמנה על השמנא והסלתא של הכדורגל הישראלי. תגידו מה שתגידו, אבל כמעט בכל מקום בו דרכו רגליו הוא הצליח להפריח את השממה ויש לו בהחלט את הניסיון והאופי הדרושים כדי להפיח קצת רוח חיים בנבחרת החולה שלנו.
נעים הוא אחד שלא מתיימר ושמודע תמיד למגבלות ולנחיתות האיכותית של קבוצותיו, ולפיכך נוטה בדרך כלל לשחק בסגנון שמאפיין אנדרדוג. יש לו אישיות כריזמטית והוא מוטיבטור מהמעלה הראשונה שיודע להטריף את שחקניו כך שיעלו לכר הדשא כמו חבורה של גברים אמיתיים. קבוצה שלו תהיה על פי רוב בדמותו ובצלמו, כפי שהוא היה פעם כשחקן הגנה: אולי לא הכי מוכשרת או סקסית, אבל ממושמעת מאוד, פיזית, קשוחה, משחקת ללא רגשי נחיתות ולא מתבטלת בפני אף יריבה, גדולה ככל שתהיה.
קבוצה שעושה על המגרש רק את מה שהיא יודעת, נותנת את הנשמה ואת הלב, לא נכנעת ללא קרב ונלחמת עד טיפת הדם האחרונה. ובסוף המשחק, גם אם קבוצתו הפסידה, הוא יתייצב ללא מורא מול המיקרופונים המאיימים כשהוא מיוזע לא פחות משחקניו ויאמר בגלוי וביושר את אשר על ליבו מבלי לגנוב דעת. הוא ידבר בגובה העיניים, לא יחרטט על משחק מסודר והנעת כדור ולא ינסה למכור את אותם לוקשים מוכרים מהסוג שגורם לנו לתהות אם אנחנו והמאמן חזינו הרגע באותו משחק. לא נעים לי להגיד, אבל לנעים יש ביצים מספיק גדולות והוא לא דופק חשבון לאיש, ככה שהוא לא יזמן לנבחרת שחקנים רק בגלל השם שלהם או בגלל שיש להם הרבה חותמות בדרכון.
לא יהיו שם בהכרח השחקנים הכי המוכשרים ואיכותיים, שכבר ראינו מה הם שווים כשהם לובשים את המדים הלאומיים. ממש לא איכפת לו מה יגידו ותהיו בטוחים שפרימדונות יישארו אצלו בחוץ. סביר להניח שהוא יעדיף כאלה שמתאימים יותר לסגנון ולאופי שלו, גם אם מדובר בשחקנים אלמוניים יחסית שמעולם לא זכו לקבל זימון. אז נכון שמדובר פה בהימור לא קטן ויכול להיות שזה לא יספיק כדי להעפיל לטורניר גדול, אבל לפחות נזכה לראות לשם שינוי נבחרת לוחמת שאפשר להזדהות איתה, שלא תתתבזה ואולי אפילו יהיה נעים לצפות בה מדי פעם. אני חושב שמגיע לנעים לקבל את הצ'אנס הזה, כי גרוע יותר ממה שהיה לא יכול להיות ואין לנו מה להפסיד. מי יודע, יתכן שעוד נופתע לטובה. רגע אחד, ואם הוא לא יסכים? אהה, לא נורא, תמיד אפשר לנסות להרים טלפון לגווארדיולה או מוריניו ולבדוק אם מתאים להם.
לפנייה לכתב/ת 
