שיטת הרוטציה בכדורגל הישראלי נכשלה
הבעיה של קבוצות כמו מכבי חיפה ומכבי תל אביב היא שהסגלים שלהן גדולים מדי. ההרכבים משתנים בכל משחק, השחקנים הופכים למתוסכלים, מאבדים את הביטחון – ואת התוצאות רואים על המגרש
בכדורגל הישראלי תמיד מנסים לחקות את המודל למודל האירופי. אין רע בזה, אך כאשר הבסיס הישראלי נותר, כאן מתחילות הצרות. יש המון רוח חדשה וניסיון לשנות גישות, ורואים את זה בעיקר בשלוש הקבוצות הגדולות – מכבי תל אביב, הפועל באר שבע ומכבי חיפה.
מביאים מנהל מקצועי המגיע עם כל הצוות שלו, בונים סגל שחקנים גדול, אנשי מקצוע עובדים מסביב לשעון, וסטטיסטיקה. המון המון סטטיסטיקה. אבל מעל הכל אימצו את שיטת הרוטציה, המתאימה יותר לליגות הבכירות באירופה, שם משחקים שלושה משחקים בשבוע, בלי להתלונן. אבל בארץ פשוט אין בכך צורך. למנטליות המפונקת של ה"סטאר" הישראלי, שחלילה לא פותח בהרכב במשחק אחד וכבר מתחיל לייבב וללכלך על המאמן, זה לא מתאים.
אני מאמין שאחת הסיבות המרכזיות לאי הצלחתן של הקבוצות הגדולות בארץ היא סגל מנופח מדי. על כל תפקיד מתחרים שניים או שלושה שחקנים טובים, מה שגורם לחוסר ביטחון, תסכול וחוסר תיאום. בסופו של דבר הקבוצה נפגעת. אין כמעט היררכיה ובאנקרים כמו שהיו ערן זהבי וטל בן חיים במכבי תל אביב, למשל. העונה אנחנו פשוט רואים קבוצות שלמות שנבנות סביב עצמן כלקט של שחקנים.
הפתרון נמצא ממש בטווח ראייה. קחו את בית"ר ירושלים, קבוצה שיש לה סגל כמעט קבוע, עם הרכב כמעט קבוע. קבוצה שרה יחד עונה שלמה, מתואמת, עמידה, חזק ומתואמת עם שינויים מינוריים בין משחק למשחק. זה סוד הצלחתה. אם נחזור לעונות האליפות של מכבי חיפה, נראה הרכב זהה וכמעט קבוע במשחקים. מאמן בוחר את השחקנים שלו ורץ איתם לאורך כל הדרך. היו 11 שחקנים איכותיים בכל עמדה ועל הספסל ישבו כאלה שידעו שתפקידם הוא להוות גיבוי.
נכון, יכול להיות שהדבר יפגע בקידום צעירים או במתן הזדמנויות לשחקנים אחרים, אבל אם מסתכלים על התמונה הכוללת – אין טעם להחזיק 25 שחקנים בסגל, כי רובם יתבזבזו במקום לשחק בקבוצה אחרת. ככה הליגה תהיה מאוזנת יותר וחזקה יותר. אז הגיע הזמן להפסיק לקנות כל מה שבא ליד ולהשקיע בקבוצות צרות וחזקות, וכך נחזור לראות משחקים מטורפים ונפסיק לשמוע תירוצים של מאמנים.
למה הוא צריך כל כך הרבה שחקנים? קרויף
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים