שחר לבית"ר, טביב לחיפה. לא נשמע טוב?

כבש שש שנים יושבים מיטב אנשי הכדורגל, השדרנים, הפרשנים, האוהדים, האוהדות ומיטב המוחות הגדולים בכדורגל הישראלי ומנסים להבין מה לעזאזל לא עובד במכבי חיפה. איך מועדון עם עבר כל כך מפואר (ולא עבר רחוק), וכל כך הרבה משאבים תקציביים וארגוניים, מצליח כל שנה מחדש לייצר כישלון גדול יותר ולאכזב צבא של אוהדים, וסוף התהום אליה הוא מידרדר עדיין לא באופק ולא נמצא האחד שיעצור את זה. באותו זמן,יושבים וחושבים אותם מוחות איך מצליח אדם, שבמו ידיו כמעט והביא להימחקות של שני מועדוני פאר בכדורגל הישראלי מעל פני האדמה (גם שם, אגב, הסוף טרם ידוע), עם תקציב בינוני ומטה וכאוס ניהולי שכדוגמתו לא היה, להצליח ולהשאיר ליענק'לה שחר עשן שנה אחר שנה.

אלי טביב צריך להקים סדנה בנושא "איך להביא קבוצה לאירופה ולהפוך שחקן שמרוויח 8,000 שקל בחודש פלוס נסיעות לכוכב כדורגל שמח", ורשימות ההמתנה יהיו ארוכות. המנגנון נראה לכאורה פשוט - מפזרים במערכת כמה אנשי קש, ראש מערך הסקאוטינג (טביב) עובד בשיתוף פעולה מלא עם המנהל המקצועי(טביב) ועם המאמן (טביב), כשעל כל התזמורת הזאת מנצח הבעלים, אלי טביב, וכל זאת כאשר הוא בכלל מנוע מלהתערב ניהולית בקבוצה על פי פסק דין.

יעקב שחר(צילום: ראובן כהן)

אחרי שהביא את הפועל ת"א לליגת האלופות ועזב שנתיים לאחר מכן בטריקת דלת, הגיע הבעלים הכפר סבאי השנוי במחלוקת לבית"ר ירושלים ומאז אימץ לעצמו שיטה שעקרונותיה הן תקציב נמוך, אוסף של יהלומים בלתי מלוטשים ומיקסום הפוטנציאל שלהם וקרקס ניהולי שבכל פעם מגיע לשיאים חדשים. רק אצל טביב מאמנים שנכשלו בכפ"ס ובני סכנין (שרון מימר וגיא לוי) ומאמן אלמוני מקבוצת מרכז טבלה בליגה הלאומית (סלובודן דראפיץ') מצליחים להעמיד קבוצה אטרקטיבית, להביא את הקבוצה לאירופה ואז להיות מפוטרים. רק טביב יכול לקחת את עידן ורד - שחקן גמור מהליגה הקנדית השנייה, ולהפוך אותו לשחקן הטוב בארץ, את איתי שכטר שנראה שאיבד כל רצון לשחק כדורגל, ואת חן עזרא מהפועל ת"א המפורקת, בצירוף זרים זולים ואלמונים, ולהפוך אותם לאחת הקבוצות הכי מלהיבות בליגה ובמשכורות "רעב" ביחס למה שמשלמים יענק'לה, מיץ' ואלונה. מבולבלים? גם הקהל של בית"ר.

בפסגת הכרמל הצרות שונות. הירוקים מתנהלים כמועדון אירופי לכל דבר ברמת התקציב, מתקני אימונים רבים ומפוארים והעמדת שדרה ניהולית רחבה לרבות מנכ"לים, מנהלים מקצועיים, עוזר גנן, המשנה לדובר ועוזר מאמן שני. והתוצאות? פחות מקור לגאווה. הקבוצה שזכתה ב-6 אליפויות ובשני גביעים בעשור הקודם, והייתה חברה של קבע בשלבי הבתים של המפעלים האירופים, הולכת לספור כבר שנה שביעית ללא אליפות, ובשנים האחרונות משתחלת לפלייאוף העליון ברגעים האחרונים לצד הופעות רעות באירופה (אם בכלל). מבט חטוף על הסגל של הירוקים מסביר מעט - השחקן הכי ותיק בסגל הפעיל, מלבד דקל קינן, הוא גילי ורמוט שהגיע לקבוצה בינואר 2016, לפני פחות משנתיים! ב-4 העונות האחרונות פקדו את הסגל לא פחות מ-21 זרים (!), לעומת 12 בבית"ר ירושלים ו-11 בהפועל באר שבע. ותחלופת הישראלים? הבדיקה כנראה תיקח מספר ימים.

אלי טביב(צילום: מוטי קמחי)

מספר שאלות מתבקשות מהנתונים הנ"ל: מה בכל זאת לא עובד בתאגיד החיפאי שמביא לכל כך הרבה כשלונות נחרצים בשנים האחרונות, ולהחתמת שחקנים שפשוט לא מתאימים למועדון בסכומי עתק? איך מצליח טביב, ב-25 אחוז מהתקציב של החיפאים ובניהול שמתאים יותר לפיצוציות, לקחת שחקנים גמורים, להפוך אותם לשחקנים הכי מבוקשים בליגה ואף להוות איום רציני על תואר האליפות השנה? האם גורלה של בית"ר יהיה זהה לגורלן של הפועל ת"א והפועל כפר סבא, ומתי ימאס הקהל הבית"רי בהתנהלותו החסכנית והלא יציבה של הבעלים?