הצמדים הגדולים בעמדת השידור
מטרחנות, דרך שנינות ועד גאונות. לטוב ולרע, השדרים והפרשנים הם חלק בלתי נפרד משידורי הכדורגל. קבלו את שמונת הצמדים הנבחרים שלי בעשורים האחרונים
בעידן של היום, שבו מספר כלי התקשורת מתרבה משנה לשנה, הולכת ודועכת חשיבותם של השדר והפרשן. למרות זאת, אנחנו כחובבי כדורגל תמיד נעדיף לצפות ולהאזין בשידור שיסבר לנו את האוזן וייתן לנו מידע חדש על מה שהתחולל או לא התחולל על כר הדשא.
כשעונת הכדורגל בשיאה ופחות מחצי שנה לפני שריקת הפתיחה למונדיאל, אדרג את שמונת הצמדים הנבחרים שלי על המרקע (הכתבה מתייחסת לשידורי כדורגל בשנות ה־90 וה־2000 בלבד).
יורם ארבל
8. שרון נסים ואייל לחמן
נסים נמצא בצ'רלטון יותר מעשור, אבל רק בשנים האחרונות זוכה להכרה לה הוא ראוי. לאחר שבתחילת דרכו היה בעיקר שדר קווים, הוא משדר בשנים האחרונות יותר ויותר משחקים ומראה את הפונטנציאל הטמון בו להיות שדר מוביל. נסים מפגין בקיאות מרשימה בשמות השחקנים וחי את המשחק כל דקה ודקה.
אייל לחמן הוא כנראה הפרשן הכי שנוי במחלוקת. למרות שיש לו לא מעט מינוסים (אוהב לדבר הרבה, שלא לומר לחפור), הפלוסים שלו בסופו של דבר עולים על המינוסים, משום שהוא לא אומר את המובן מאליו ואת מה שהצופה רואה בטלוויזיה – אלא מחדש ומציג נתונים על שחקנים. כשאנחנו צופים במשחקים, אנחנו רוצים לשמוע דברים חדשים ולא את המובן מאליו, במקרים האלה לחמן מספק את הסחורה.
7. יהונתן כהן ועומרי אפק
מדובר בצמד הכי ציורי ופיוטי שקיים. יהונתן כהן אמנם מזוהה יותר עם הליגות הנמוכות ובמקומות בהם קורות סנסציות, אולם נראה כי הוא בשל יותר לשדר משחקים גדולים יותר, אפילו מליגת האלופות. ואולי דווקא במחוזות הגביע הקטן שלנו נמצא הקסם גדול שלו, כי רק שם הוא יכול לבטא את הרגש הגדול שלו ואת המילים הצבעניות בהן הוא משתמש כדי לתאר את מה שקורה על הדשא.
לעומרי אפק אמנם אין כריזמה גדולה, אבל הבנה בכדורגל של היום יש לו בשפע. הוא נחשב לפרשן מודרני, רהוט ומקצועי. גם הציוות שלו בתוכנית סיכום השבת מביא משהו שונה. מדובר בצמד שראוי ליותר הערכה.
6. עמיחי שפיגלר ומוטי איוניר
כשנודע שערוץ 11 ירכוש את זכויות השידור של המשחק המרכזי בליגת העל, הצמד המוביל באותו זמן היה היה יורם ארבל ודני נוימן. כשבערוץ קיבלו את טענות הצופים ושינו את הציוות, אנחת רווחה שררה בקרב האנשים שהתרגלו לשים מיוט בשלט. שפיגלר ואיווניר היוו שיפור ניכר לעומת קודמיהם בתפקיד.
שפיגלר נחשב כיום לשדר המוביל של ערוץ הספורט, ולמרות טעויות לא מעטות שהוא עושה וההתלהבות המוגזמת שלעתים הוא חוטא בה, מדובר בשדר בעל ידע מרשים עם פוטנציאל להיות שייך לרשימת הגדולים ביותר.
בניגוד להתנהגותו הטמפרמנטית על הקווים, כפרשן מוטי איוניר דווקא די שקט ונינוח. אמנם לא מדובר בידען גדול של שמות שחקנים בעולם, אך בניגוד להרבה פרשנים אחרים אווניר סולידי ויודע להעביר את מה שצריך לצופים.
5. נדב יעקבי ואלי גוטמן
לנדב יעקבי יש ידע עצום בכדורגל העולמי בכלל ובספרדי בפרט, והוא מביא לצופה כל פרט ופרט על כל שחקן בגלובוס. החיסרון הגדול שלו הוא התרגשות היתר בה הוא לוקה מכל מהלך קטן, גם כזה שלא קרוב לשער. ואולי המינוס הזה בעצם הופך לפלוס בכך שהוא מעיר לחיים משחקים משעממים. בשנים האחרונות הפך מפרשן ועיתונאי בתחילת דרכו לשדר המוביל של ערוץ הספורט. שידר חלק מהמשחקים במונדיאל בברזיל, ואולי (והלוואי) שגם יהיה חלק מצוות השידור ברוסיה.
השנים האחרונות בקריירת האימון של גוטמן לא היו מוצלחות בלשון המעטה, ונראה כי המעבר לכס הפרשן עשה לו טוב. אין ספק כי לגוטמן ידע טקטי רב שהוא יכול להעביר לצופים בצורה שונה מהרגיל. אחד הפרשנים הבכירים והמבינים בתחום, תענוג להקשיב לו.
4. לירן שכנר ואורי אוזן
נכון שלא יצא להם ממש לשדר יחד משחקים רבים, אבל השילוב ביניהם הוא פוטנציאל גדול לצמד הבא של תקשורת הספורט. לירן שכנר נחשב לשדר העולה של צ'רלטון, ומזה עשור מתמיד בשידורים של הליגה האנגלית. הפך לאחד השדרים הדומיננטים בערוץ כשהחל לשדר גם משחקים בליגת העל.
אוזן נחשב לכוח העולה של הפרשנים, אדם משכיל שמבין את המשחק. הוא גם מחלוצי דור האנליסטיים, המפרשנים על סמך נתונים טכניים וסטטיסטיים, ומביא לצופים מידע שלא תמיד אפשר לראות דרך המסך הגדול.
3. יורם ארבל ודניאל בריילובסקי
כיום רבים נוהגים להשמיץ את יורם ארבל, אבל אי אפשר לקחת ממנו את הקול הרדיופוני האהוב ואת ההיסטוריה העשירה שלו בתחום. אחד מחלוצי שידורי הכדורגל, וזכורה בעיקר התקופה הטובה שלו ב"משחק המרכזי" של טלעד בימי שבת בערב. ארבל עדיין נחשב לאחד הטובים והמוערכים בתחום על אף גילו המתקדם והטעויות המביכות בשידור. שידר משחקים זכורים רבים כגון משחק השרוכים הידוע לשמצה, חתום על ההברקה "הללויה", ולא משנה מה יאמרו עליו – מקומו בספר הזהב של השדרים בארץ מובטח.
אי אפשר לשכוח את הארגנטינאי־יהודי עם המבטא הלטיני שהוביל את מכבי חיפה לגביע האחרון שלה לפני שרוני לוי קטע את הבצורת. לאחר מכן הספיק לפרשן במשך כמה עונות את ליגת העל יחד עם יורם ארבל.
שניהם הביאו משהו שונה באותם ימים לנוף הישראלי הטיפוסי.
2. מאיר איינשטיין ורן בן שמעון
לאיינשטיין ז''ל הייתה את כל החבילה הנחוצה לשדר הישראלי בכל תחום אותו שידר – אם זה כדורגל, כדורסל או אתלטיקה. תמיד עשה שיעורי בית והגיע מוכן לשידור. מעבר לכך, בניגוד לשאר השדרים הוא היה עיתונאי אמיתי, תמיד ידע להביע את הדעה הנכונה, לשאול את השאלות הנכונות ולהביא לצופה את הפרשנות הנחוצה ממי שישב לצידו. ואיך אפשר לשכוח את "מאיר, תירגע" לאחר שאיבד את הקול בפארק דה פרנס, וכמובן את שלל הביטויים שהפכו לקלאיסקה כמו "אוי דוידוביץ'".
רן בן שמעון מוכר אם זה בתור שחקן, פרשן או כמאמן כאדם חד ושנון מאוד, כזה שיודע להתראיין ולהגיד את המילים הנכונות. כך גם היה כאשר שידר עם איינשטיין את ליגת העל בערוץ 10 בעשור הקודם. הידע העצום והתשוקה של מאיר יחד עם השנינות והחדות של רב''ש גרמו להם להיות אחד הצמדים היותר אינטליגנטיים בסביבה.
1. רמי וייץ ושגיא כהן
"ערב טוב לכם, כאן בעמדת השידור רמי וייץ ושגיא כהן". כמה פעמים שמענו את הפתיח הזה במהלך השנים? בכל הרגעים הכי גדולים הם היו שם, ב־0:5 על אוסטריה, בגמר האלופות הבלתי נשכח ב־1999, בשער של יניב קטן באולד טראפורד, בשער הניצחון של יוסי בניון נגד מכבי ת''א ב־2001 ובעוד מאות משחקים בליגת העל ובליגת האלופות.
וייץ עם הקול הרדיופוני שלו והבעת הדעה שלו במהלך משחק, שגיא כהן שבתחילת דרכו הביא את צורת השידור המדעית והשונה באותה תקופה. אין ספק שהשינויים הטכנולוגיים של העידן הנוכחי גרמו לכהן להישמע לעתים כטרחן, משעמם ומיושן, אולם נדמה כי עדיין מדובר בצמד האוליטמטיבי לצופה המרקע הישראלי.
לפנייה לכתב/ת 
שגיא כהן
צילום מסך
מומלצים
