כפר של כדורגל / נעים בדרכים
עם אימהות גאות, כוכב בשם מראדונה, שחקן שנראה כמו ניימאר ומאמן רס"ר, בני מוסמוס הקטנה מליגה ג' מפנטזת על העפלה לשמינית גמר גביע המדינה
"הנה, אלה האשכנזים של מוסמוס". עם המשפט הזה, שלא ברור אם נלקח מערב שירה של "ערס פואטיקה" או ממערכון של "ארץ נהדרת", פירשן האוהד שלצידנו את טפטוף האוהדים הדליל למגרש באום אל-פחם – ובראשם אב צעיר חמוש בכובע אופנתי, משקפיים מרובעים ושני ילדים. למה אשכנזים? "מי שמגיעים עכשיו אלה האנשים שלא הולכים לתפילת יום שישי. רוב האוהדים יבואו אחרי שתסתיים התפילה במסגד", מסביר בחיוך הפרשן־משורר המקומי.
בינתיים מתפללים במוסמוס לאללה ונביאו, ועל הדרך מבקשים ממנו שיעזור להם לעבור את הפועל שפרעם בגביע ביום שישי. הסינדרלה מליגה ג', שהחלה את המסע בשלבים הכי מוקדמים, הדיחה בדרך את הפועל ירושלים (ליגה א') עם 0:1 בהארכה ואת בני לוד (לאומית) בפנדלים אחרי 2:2 בתום 120 דקות, רוצה לטפס עוד שלב. מבחינתה, שפרעם מליגה א' היא יריבה מהסוג המבאס: לא נוצצת כמו קבוצת ליגת-על שגם תסדר קופה יפה, ובמקביל נעדרת שאננות וחזקה מספיק כדי לנצל את פערי הרמות בין הליגות. אבל לבני מוסמוס אין זמן להתבאס. היא רוצה להפוך לקבוצה הראשונה מליגה ג' מאז הפועל ירוחם ב־1989/1990 שעולה לשמינית הגמר.
אנחנו מגיעים לבקר אותה במשחק הליגה הביתי (למוסמוס אין מגרש והיא מארחת באום אל-פחם) מול בית"ר עפולה ומהר מאוד מזהים שני דברים: 1. כל אדם שני שמוצג בפנינו במהלך הסיור זוכה להגדרה "חבר הנהלה". הקונספט מוכר: ככל שתרד לליגה נמוכה יותר, כך תמצא הנהלה רחבה יותר; 2. במוסמוס יש רוב מכריע של שחקני בית וכמעט כולם צעירים, בני 20 עד 24. המשמעות: תשכחו מקלישאת הליגות הנמוכות על כדורגלנים מבוגרים שגוררים את הכרס שלהם בדרך לרחבת ה־16, לחבר'ה פה יש פחות אחוזי שומן מאשר בפריכית אורז.
האיש ששומר את החבורה הזאת בפוקוס הוא נאסים אגברייה, מי שבעבר שיחק בהפועל בית שאן ובהפועל טייבה בליגה הבכירה וכיום מאמן את בני מוסמוס. מספיק היה לשבת בתדריך שלו לקראת המשחק מול בית"ר עפולה, קבוצת תחתית שמרבה לספוג, כדי לקלוט את האנרגיה של הטיפוס. נאסים נואם, נוזף, מסמן עם הידיים, מזהיר, מדלג ללוח התדריכים, וכל השחקנים, שעד לפני שנייה הריצו דאחקות של צעירים בקבוצה חובבנית, יושבים מולו חרישיים וקשובים.
בסוף התדריך רק מראדונה דיבי, הוותיק שבחבורה (30), נראה עצבני במיוחד. מתברר שהמאמן החליט להוריד אותו לספסל (רוטציה שנועדה לשמור את הכוכבים לגביע?), ומראדונה הזועף ממש לא אהב את זה. נאסים מזהה את הפוטנציאל הנפיץ, לוקח את השחקן לדיבור צפוף ומקנח ב"יאללה, יא דפוק. שים נעליים ועכשיו לך תתראיין לכתבים פה". בשלב הזה מראדונה כבר נראה מחויך יותר ומסביר לנו: "מה לעשות, אני לא אוהב לנוח. תן לי כל משחק לשחק מהתחלה".
לפני ענייני הגביע, איך זה להסתובב עם השם מראדונה?
"זה אחלה. מראדונה היה כוכב עולמי ואני הכוכב של הליגות הנמוכות (צוחק). זו הייתה התערבות של אבא שלי וחבר שלו אחרי מונדיאל 1986 - מי שיביא ילד ראשון יקרא לו מראדונה, ואני באתי ראשון".
אז מראדונה ומוסמוס ינצחו גם את שפרעם ויעלו לשמינית?
הכוכב מרצין: "תקשיב, כל משחק לגופו. זה לא אומר שאם ניצחנו את לוד ואת הפועל ירושלים ננצח את שפרעם. אני מאמין שאם נחזור ונשחק שוב נגד לוד – הם ינצחו אותנו. אולי הם חשבו שהעפנו את ירושלים בפוקס וזלזלו, אבל זה כבר לא משנה. קצת התבאסנו שקיבלנו את שפרעם, רציתי קבוצה שיש לה 20 אלף אוהדים, שנעשה קופה וייכנס כסף לקבוצה צנועה כמו מוסמוס".
לחדר נכנס בחור צעיר, ומראדונה מחליף נושא: "עזבו אותי, תסתכלו על הילד הזה. זה אחלה שחקן, תוך שנתיים־שלוש הילד פה יגיע רחוק. תזכרו את השם: מחמוד חמאייסי. שחקן מצוין, מהיר, יודע לתת גולים". חמאייסי מחייך במבוכה: "דיבי הוא בחור מפרגן. גם במגרש הוא כל הזמן מפרגן".
אז יש לכם מראדונה, יש מוחמד סאלח כמו בליברפול, עם כאלה...
מראדונה קוטע: "ויש גם ניימאר. תסתכל על חמאייסי, עם התסרוקת שלו".
חמאייסי מחייך: "או ניימאר או בוזגלו, אני אוהב את שניהם".
מראדונה: "רגע, זה לא ניימאר? תסתכלו עליו, עם כל התסרוקת והנעליים, כל הלוק זה ניימאר, אחי. אבל עזוב שמות, תן לי לנצח היום את המשחק מול עפולה, ואחרי זה נחשוב על הגביע".
למי שהיה מודאג, קבלו ספוילר: מוסמוס פירקה את בית"ר עפולה 0:6.
"הילדים עם דמעות בעיניים"
בשביל רוב הישראלים מוסמוס זה לא יותר מאותו שם מצחיק שמופיע בשלטי מע"צ כשחוצים את ואדי ערה. כשנכנסים אל הכפר עצמו מגלים תמונה מורכבת שלא ממש מעלה חיוך וכוללת בעיה קשה של תשתיות, מחסור באפשרויות בנייה, כבישים רעועים והזנחה. מי שמכניס אותנו פנימה הוא חבר ההנהלה, אוסאמה אגברייה, שמתפרנס כמורה ומחנך וכעת עסוק בלימודי תואר שני. אוסאמה מעדכן שבמוסמוס יש כ־4,000 תושבים, ויחד עם היישובים זלפה, מושרייפה, סאלם וביאדה הם מרכיבים את המועצה האזורית מעלה עירון (את השם בחרו האשכנזים של מוסמוס?). הגאווה הגדולה של היישוב היא אחוז האקדמאים הגבוה. עכשיו הצטרפה ההצלחה המפתיעה בגביע המדינה בכדורגל.
אוסאמה, אנשים בכלל לא מכירים את מוסמוס. רק צוחקים על השם שלכם.
"זה בסדר, עכשיו כולם מכירים. לך ללוד, תשאל אותם מי זה מוסמוס, לך לירושלים תשאל אותם, לך לשפרעם, גם הם יודעים. עכשיו כולם כבר מכירים את מוסמוס, מהצפון ועד הדרום, בכל הארץ מכירים, והכול בזכות הכדורגל, בזכות ההישגים".
אוסאמה אגברייה הוא מסוג המנהלים שאתה רוצה בקבוצה שלך. יש בו שילוב של אכפתיות לא מתלהמת, אינטליגנציה, כישורי עסקנות וחוש הומור בריא. בעשר הדקות שבהן הוא נעמד באזור הטריבונה נדמה היה שאין איש מהכפר שלא עבר דרכו, בירך לשלום, לחץ יד או זרק עקיצה מחויכת. אוסאמה, בטבעיות גמורה, ענה לכולם ונתן יחס אישי.
הוא מדבר שוב ושוב על התנאים הקשים שבהם פועל המועדון, בלי מגרש ביתי או מגרש אימונים (למעט מגרש סינתטי זעיר), ועם תקציב זעום שהוא מגייס מאנשי הכפר: "אומרים לי 'אתם יישוב קטן, לא מוצדק שיהיה לכם מגרש'. אבל תלך לקיבוצים ולמושבים מסביבנו, עם פחות מ־4,000 איש, ותראה איזה מגרשים יש להם. אל תבנה לי מגרש, אני אדאג לזה. רק תן אישורים. תראה כמה שטחים ירוקים יש סביבנו, תן לבנות. שטח הררי? אני אגלח את ההר, אגייס קבלנים ואסדר פה יופי של מגרש. רק שהמדינה תאפשר לי".
אתה נאיבי. לא מזמן שר הביטחון אביגדור ליברמן קרא להכריז חרם על יישובי ואדי ערה, אחרי המהומות בכביש 65.
"זה שליברמן לא רוצה אותנו פה לא אומר שזה מה שיהיה. זו הדעה שלו. אני מקווה שליברמן יבוא לכאן פעם ויענה לילד קטן בכיתה ה' למה הוא לא מקבל את מה שמקבל ילד בהרצליה, בתל אביב, בירושלים או בעכו. אם יש לו תשובה, שייתן לו, כי לי אין מה לענות לאותו ילד. אני יוצא עם ילדים ממחלקת הנוער למשחקי חוץ ורואה אותם עם דמעות בעיניים כשהם שואלים למה לנו אין מגרש. אם ליברמן יתחיל לחשוב להשקיע קצת יותר בחינוך ובספורט, אולי אז הוא ישנה את דעתו ויגיד שמוסמוס היא חלק מהמדינה".
"אינשאללה תבוא בית"ר ירושלים"
בחזרה למגרש. שחקני מוסמוס מפרקים את עפולה בזמן שהיציעים מתמלאים באוהדים שסיימו רק עתה את התפילה במסגד. האווירה נעימה ויש תחושה של הפנינג משפחתי שבו אפשר לפגוש אוהדים מבוגרים, ילדים עם צעיפים, נערות עם מכנסיים יפים ונשים עם חיג'אב. שלוש מהן - אימאן חמאייסי, חנאן ופינאן אגברייה - הן אימהות של שחקנים שמתרוצצים עכשיו על הדשא.
חנאן: "זו הרגשה משגעת לראות את הבן שלי משחק כדורגל. אני הולכת לכל המשחקים, בית וחוץ".
פינאן: "אני מבסוטה מאוד. הבנים שלנו מביאים כבוד לכפר, בטח עם הניצחונות בגביע. תודה לאל, בכל פעם שהם מנצחים זה מרים לנו את הראש".
אחרי הניצחון המשכנע על עפולה אימהות מוסמוס בוודאי מסתובבות עם הראש למעלה, אבל המשוכה של שפרעם גבוהה הרבה יותר. הקפטן מוחמד נאדר אגברייה נשמע זהיר: "עצם זה שהגענו למשחק מול שפרעם זה כבר הישג יפה. לא יהיה לנו קל מולם".
מוחמד סעיד אגברייה מבטל את האפשרות שהפעם הם יקבלו בראש: "אני לא מפחד מאף קבוצה, ואף אחת לא יכולה לפרק אותנו. בעזרת השם, אנחנו באים לנצח את שפרעם. רק לבוא נחושים. בשלב הבא אני רוצה לקבל את אחת מהגדולות של ליגת העל - מכבי חיפה, מכבי ת"א או בית"ר ירושלים. להחליף חולצה? הייתי שמח להחליף עם מאור בוזגלו, אבל הוא נפצע, אז נלך על איתי שכטר".
המגן נאדים ג'בארין: "נגד שפרעם לא יהיה קל, אבל אנחנו קבוצה טובה עם מאמן טוב, ויש אצלנו משמעת. אפשר לעלות לשמינית הגמר, ואם עוברים אני רוצה לקבל את בית"ר ירושלים אצלנו. להביא את בית"ר לאום אל-פחם למשחק נגד מוסמוס זה כיף. יותר כיף מכל קבוצה אחרת. אינשאללה, ננצח את שפרעם ותבוא בית"ר ירושלים, האצטדיון יהיה מלא ותהיה הפתעה, אני אומר לך".
ואם כבר סינדרלה מליגה ג' שעונה לשם בני מוסמוס, את הסיכום חייבים להשאיר למראדונה. כשהכוכב המקומי התבקש לתאר תסריט של המשחק מול שפרעם הוא ירה בחיוך רחב: "דקה 89, התוצאה 0:0, אני סוחט פנדל, אבל מחמיץ אותו והולכים ל־120 דקות. בסוף אנחנו מנצחים בפנדלים. איך זה?!"
לפנייה לכתב/ת 
