נפילת העשור / פלג בחמישי
איך הצליח אברם גרנט להידרדר מצ'לסי הנוצצת למצולות הליגה ההודית, ולמה הוא מורח אותנו בסיפורים מביכים ובמספרים מופרכים. וגם: המקדש של מכבי חיפה חולל
הנווד
מכבסת המילים של גרנט
אילו הייתם שואלים את אברם גרנט בתום עונת 2007/8, כשפוטר מצ'לסי, היכן אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים, סביר להניח שהוא לא היה משיב: בתחתית הליגה ההודית. אבל מי ששמע אותו מתראיין השבוע, אחרי שחתם בנורת'איסט יונייטד, עשוי היה להתרשם שהאיש הגשים חלום. עשור שהחל בצ'לסי נגמר ביונייטד.
וזה מוזר, כי רק במאי האחרון מיסטר גרנט הצהיר: "לונדון היא בירת עולם הכדורגל, וחשוב לי להיות חלק ממנה", וכשנשאל על שיבה הביתה, הוא אפילו עקץ: "ישראל היא מרכז העולם בהיי-טק אבל לא מרכז העולם בכדורגל. אולי חושבים ככה. לכן אשאר פה".
חודשיים קודם הוא סיפר לעיתונאי פולני: "קיבלתי הצעות מכמה מועדונים בפרמייר-ליג, אבל החלטתי שהן לא מתאימות לי". אילו מועדונים - סר אברם לא פירט, אך בהזדמנות אחרת סיפר: "קיבלתי פניות מאנגליה, אבל אני לא רוצה ללכת למאבקי תחתית באמצע השנה". ברור. אחרי שהוריד ליגה שתי קבוצות תוך שנתיים (ווסטהאם ופורטסמות'), די מתבקש שמועדונים אנגליים בסכנת ירידה יפנטזו עליו.
אז תחתית במולדת הכדורגל לא מדליקה אותו, מה שאי אפשר לומר על אימפריית הקריקט. עם כל הכבוד לסאות'המפטון ולווסט ברומיץ', הגיע הזמן לשנות כיוון לנורת'איסט. שכחנו מרומן אברמוביץ', שמענו על רומן עם מריה קרי, מה יותר מרגש מקבוצת תחתית באזור בנגלדש? ועוד בליגה שאין בה ירידות.
ואז הוא עבר למספרים: "בקבוצה של גיורא אנטמן באים 70 אלף איש בממוצע למשחק. בגואה נדמה לי 40 אלף, האצטדיונים מלאים. במשחק שלנו בשבת היו רק עשרת אלפים צופים"... שבע רבבות אצל אנטמן? "בגואה נדמה לי ארבעים אלף"? אכן, גרנט משחק בנדמה לי. אנטמן, ראוי להזכיר, היה מאמן שוערים בקבוצת קראלה בלאסטרס וסיים את תפקידו עם פיטורי מיודענו רנה מולנסטיין. גם הוא סיפר לא מזמן כי "תכולת האצטדיון הרשמית היא כ-70 אלף צופים, אבל אלפים נוספים נדחסים גם בעמידה". מה לעשות שאפילו באזור הגנגס יש גוגל!
הנה המספרים הרשמיים: במשחק הבית של קראלה בשבוע שעבר, מול פ.צ פונה, נכחו 26,586 צופים. באצטדיונה שבעיר קוצ'ין יש כיום מקום ל־55 אלף איש, והתפוסה המלאה באצטדיון של גואה עומדת על 19 אלף מקומות. פחות מחצי ממה שנדמה לגרנט. וכמה צופים נספרו במשחק הביתי של קבוצתו בעיר גווהאטי בשבת? לפי האתר הרשמי של הליגה, התשובה היא: 5,103. בערך חצי ממה שראה גרנט, נדמה לי.
כוכב הקופים
חולל המקדש של בן-דב
מלחמת האחים בין אוהדי מכבי חיפה בגביע מול הפועל ת"א – בהשתתפות לוחמי "הקופים הירוקים" והמיליציות של ארגון "אינפרנו" – לא ממש הפתיעה. שלושה ימים קודם ניתן היה להיווכח עד כמה האנשים טעונים, כשעשרות "קופים" חמושים ברימוני עשן ובאביזרי פירוטכניקה פלשו למתחם האימונים בכפר גלים. השחקנים, כך דווח, נמלטו לחדר ההלבשה, ומהמועדון הרגיעו שבעקבות פניית מנהל הקבוצה רפי אוסמו שב השקט לאזור.
קשה להתייחס לתקרית מבלי להיזכר באירוע מכונן שהתרחש קצת לפני פתיחת העונה – חגיגות 15 שנה להיווסדו של ארגון "הקופים הירוקים". מול קהל רועש ונרגש הוצב שולחן ארוך, שאליו הסבו הנשיא יעקב שחר, המנכ"ל אסף בן-דב, המאמן גיא לוזון והקפטן דקל קינן.
בשלב השאלות הציג המנחה את הקושייה הבאה: בעונות האחרונות יוצאים לא מעט דברים לתקשורת. מה מתכוון המועדון לעשות על מנת להפסיק את העניין? מישהו מהקהל צעק איזו דאחקה, היו צחוקים, והמיקרופון
עבר לבן-דב, שאמר: "מה שנשאר בחדר ההלבשה חייב להישאר בחדר ההלבשה ומה שקורה במגרש האימונים חייב להיות במגרש האימונים. אנחנו השנה, יותר מתמיד, נעקוף את זה". המנכ"ל התכוון כנראה לומר נאכוף, עם כף רפויה במקום קוף, אבל אף קוף לא התרעם.
ובן-דב המשיך: "זאת מטרה עליונה לשמור על השקט שלנו. החלטה ראשונה שקיבלנו זה שעיתונאים לא נכנסים לכפר גלים. סוף פסוק! המטרה היא לתת לצוות, ולשחקנים בעיקר, את השקט וההבנה שזה המקדש, זה הבית, ולבית לא נכנסים אורחים שאנחנו לא רוצים".הקהל הגיב בשריקות התפעלות ובמחיאות כפיים סוערות, בן-דב נראה בעננים. כוכב הקופים. הוא אפילו נתן להם הדרן: "מי שראה היום החתמה שעשינו, התקשורת לא ידעה שום דבר, לא ראתה שום דבר". ההמון תיגמל אותו בתשואות ובצעקות "או-לה!"
מאז, חייבים לומר, אכן לא נתפסו מסיגי גבול מהתקשורת בכפר גלים, ואף עיתונאי לא הבריח שחקנים לחדר ההלבשה. אבל מה בקשר למטרה – לתת לצוות ולשחקנים את השקט וההבנה שזה המקדש, שלא נכנסים אליו אורחים לא רצויים? מי יכול היה להעלות על הדעת שדווקא העולים לרגל המשתייכים לארגון שהריע למנכ"ל יעשו שמות בהכרזתו ויחללו את המקדש עם רימוני עשן?
גילוי נאות: אסף בן-דב הגיש נגדי תביעת דיבה לאחר שכתבתי בין השאר שהוא "הרכש הכי גרוע של מכבי חיפה". עוד גילוי נאות: דעתי לא השתנתה.
הטור המלא של עמיר פלג מתפרסם היום במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות".
לפנייה לכתב/ת 
