די לסתימת הפיות של מאמנים ושופטים
איגודי השופטים, אם זה בכדורגל או בכדורסל, צריכים להבין שהם אינם סמכות אלוהית ולא חסינים מפני ביקורות פומבית עניינית. קנסות כבדים והרחקות הם לא הפתרון
טעות השיפוט של אוריאל גרינפלד במשחק בין מכבי ת"א למכבי נתניה לא תהיה האחרונה בשרשרת הטעויות. היו לפניה ויהיו תקלות מביכות לאחריה. אבל השיפוט הרע של גרינפלד יכול לשפוך אור על התנהלות שגויה, לטעמי, של איגוד השופטים. אם זה איומים להרחיק מאמנים ולהטיל קנסות כבדים על המועדונים או סתימת פיות של השופטים עצמם.
התנהלות בלתי סבירה כזו הופכת את איגודי השיפוט של הכדורגל, הכדורסל ודומיהם לסמכות אלוהית, חסינת ביקורת שיפוטית. ההתנהלות כזו מקוממת וזאת דווקא על רקע העובדה כי מערכת המשפט האזרחית, כולל שופטי העליון, נתונה כיום תחת ביקורת ציבורית אגרסיבית הן מצד אישי ציבור, הן מצד חשודים ונאשמים והן מצד אנשי חוק ומשפט.
כמובן שאין הכוונה שצריך למחול לעסקנים או לכדורגלנים שמבזים את השופטים (מילולית או חלילה פיזית ), אבל מדובר במישור אחר לגמרי. איני מבין מה נורא בביקורת החמורה שהעבירה מכבי נתניה על גרינפלד? סליחה רבותי, אבל מישהו חייב להסביר לאיגודי השופטים שלא בורא העולם הוא זה שמשח אותם בשמן המשחה ועל כן הם אינם חסינים מביקורת בונה. עד עתה התברר כי המטריה האווירית שמעניקים איגודי השופטים לשופטיהם לא מטיבה עם הספורט.
אז בואו ננסה אחרת: נאפשר ביקורת פומבית חריפה אבל בגבול הטעם הסביר, גם מצד עסקנים ושחקנים. חשוב שאיגודי השופטים ישלמו מחיר על כל פאשלה מרגיזה של השופטים במשחקים. אולי הקלון הפומבי יחייב אותם להתמקצע יותר ולשרוק פחות היכן שלא צריך ולשרוק יותר היכן שצריך.
לפנייה לכתב/ת 
