בית"ר ירושלים היא לא עפולה

רמת המשחק במשחקיה של בית"ר ירושלים והמינוי המפתיע, אם לא הזוי, של מאמן צעיר עם רקורד של בסך הכל חצי עונה טובה בהפועל קטמון למאמן הקבוצה, הם אשר גורמים למחאת אוהדיה. כמו במקרים רבים, האוהדים אשר צופים קבוע במשחקי הקבוצה אכן משכילים לראות את המצב כמו שהוא. אני די בטוח שאם היה מדובר במחאת אוהדי ברצלונה כנגד מינוי מאמן חסר נסיון והתאמה אשר גורם לשינוי משמעותי בסגנון ההיסטורי של הקבוצה, פרשני הערוצים השונים היו דווקא תומכים באוהדים ולא מבקרים אותם בהתנשאות כמו שאנו עדים לאחרונה במגוון כלי התקשורת.

בני בן זקן(צילום: גיל נחושתן)

אני אישית חושב שהאשם במצב הוא מי שמינה את המאמן, משמע אלי טביב/אוחנה, ושהקריאות האישיות נגד בן זקן אינן תורמות לקבוצה, במיוחד לאור העובדה שחילופי מאמנים נוספים בשלב הזה של העונה יכולים לפגוע עוד יותר בקבוצה. אבל, ויש אבל, בן זקן עצמו עושה טעויות רבות הן ברמה המקצועית והן ברמה הסגנונית.

מקצועית - צפייה במספר משחקים של בית"ר השנה מראה בעיות במערך של הקבוצה, חוסר משמעת הגנתית ברור ובולט לעין שמתבטא גם בריבוי כרטיסים אדומים, חוסר יכולת להביא לידי ביטוי את היכולות של שחקניה והתכוננות טקטית בעייתית מול קבוצות יריבות. בן זקן לא יוצר מספיק בידודים לשחקני הקו בהתקפה שזקוקים לכך, אין מספיק הצטרפות של המגינים (זה חסר דווקא לאור העובדה שכשהם כן מצטרפים הם מביאים למצבים מסוכנים ולשערים), וכמו שנאמר קודם, המשמעת והסדר הטקטי לא נראים טוב, בלשון המעטה. בתקופה זו, עם פציעתו של ורד, נקודות האור הם השלד במרכז של כחילה-קלאודמיר-שכטר. עד עכשיו, והרבה בגלל הרמה הנמוכה השנה בליגת העל, בית"ר מצליחה לנצח פעמים רבות על אף הצגת יכולת לא טובה ואף נחותה משל היריבה. לרוב בגלל הברקה כזאת או אחרת של אחד משלושת שחקני ההתקפה או הייסטר. קשה לי להאמין שזה יכול להימשך כך לאורך זמן. ונראה שאוהדי הקבוצה מרגישים כך גם כן.

וברמה הסגנונית, הבעיה הגדולה היא של בני בן-זקן (באשמת מי כבר אמרתי). נראה שמה שאמר לעצמו בן-זקן כדי להירגע כאשר הוא קיבל את מינוי חייו המפתיע זה שהוא יודע את העבודה, שמאמן זה מאמן, לא משנה באיזו קבוצה, ושהוא ימשיך לעשות כמו שעשה בקבוצות קודמות, מה שהביא אותו למינוי החדש. אבל כאן הבעיה, מאמן של בית"ר זה לא כמו מאמן של קריית-שמונה, קטמון או עפולה. לבית"ר יש אתוס של התקפה, של פנטזיה. אלי גוטמן דיבר לפני זמן לא רב על מחאת האוהדים המפורסמת ההיא לפני שנים רבות, כאשר בית"ר הייתה בראשות ליגת העל אך הקהל סירב לקבל את דרך המשחק המבוקרת וההגנתית שלו. דווקא גוטמן לא הפנה את האשמה כלפי האוהדים, ומחנסיונו המליץ לבן-זקן להבין את האתוס והסגנון המצופה ממנו כמאמן הקבוצה הזו. עד היום נראה שבן זקן לא מצליח או לא רוצה ליצור קבוצה בעלת אוריינטציה התקפית ודומיננטית.

יוסי בניון(צילום: ראובן שוורץ)

התנהלותו של בן זקן מול יוסי בניון ממחישה את הבעיה. בסגנון המשחק של הקבוצה ובגלל קונספציית המשחק של בן זקן, בניון לא מקבל הזדמנויות. בן זקן מאמין בשלישיית קישור אגרסיבית ושלישיית חוד בה מקומו של שכטר מובטח ושני השחקנים לצידו אמורים לעשות המון תנועה, גם בהתקפה וגם לפעמים ורק אם הם ממושמעים, בשמירה על מגיני היריבה. לאור הנתונים האלו לבניון אין מקום בהרכב של בית"ר. ולאור ההיסטוריה של העדפת שחקנים אחרים על פני בניון במצבים שונים של המשחק, קשה לראות אותו מקבל אפילו דקות רבות כמחליף. עד כאן נראה שאפשר אפילו להבין את בן זקן בכך שבניון לא מתאים לתפישה המקצועית שלו.

אבל, כמו שנאמר קודם, בית"ר זה לא עפולה ובניון זה לא עוד שחקן. לטעמי בניון מסוגל להשקיע על המגרש לא פחות מערן לוי ולייצר לא פחות קסם. תפקידו של בן זקן הוא למצוא את הדרכים להביא זאת לידי ביטוי מקסימלי, כמו שדראפיץ' עושה עם לוי, ואת זה נראה שהוא אפילו לא מנסה. לדעתי ערן לוי לא היה מקבל דקות משחק רבות אצל בני בן-זקן. ובניון זורח ומסיים כראוי את הקריירה שלו אם הוא במכבי נתניה. ההבדל הוא במאמנים. וביושבי הראש שלהם.